⁨⁨L'Aurore⁩⁩

ראשון
שני
שלישי
רביעי
חמישי
שישי
שבת
⁨1⁩ ראשון, 1 נובמבר 1925
⁨2⁩ שני, 2 נובמבר 1925
⁨3⁩ שלישי, 3 נובמבר 1925
⁨4⁩ רביעי, 4 נובמבר 1925
⁨5⁩ חמישי, 5 נובמבר 1925
⁨6⁩ שישי, 6 נובמבר 1925
⁨1⁩ גיליון
⁨7⁩ שבת, 7 נובמבר 1925
⁨8⁩ ראשון, 8 נובמבר 1925
⁨9⁩ שני, 9 נובמבר 1925
⁨10⁩ שלישי, 10 נובמבר 1925
⁨11⁩ רביעי, 11 נובמבר 1925
⁨12⁩ חמישי, 12 נובמבר 1925
⁨13⁩ שישי, 13 נובמבר 1925
⁨1⁩ גיליון
⁨14⁩ שבת, 14 נובמבר 1925
⁨15⁩ ראשון, 15 נובמבר 1925
⁨16⁩ שני, 16 נובמבר 1925
⁨17⁩ שלישי, 17 נובמבר 1925
⁨18⁩ רביעי, 18 נובמבר 1925
⁨19⁩ חמישי, 19 נובמבר 1925
⁨20⁩ שישי, 20 נובמבר 1925
⁨1⁩ גיליון
⁨21⁩ שבת, 21 נובמבר 1925
⁨22⁩ ראשון, 22 נובמבר 1925
⁨23⁩ שני, 23 נובמבר 1925
⁨24⁩ שלישי, 24 נובמבר 1925
⁨25⁩ רביעי, 25 נובמבר 1925
⁨26⁩ חמישי, 26 נובמבר 1925
⁨27⁩ שישי, 27 נובמבר 1925
⁨1⁩ גיליון
⁨28⁩ שבת, 28 נובמבר 1925
⁨29⁩ ראשון, 29 נובמבר 1925
⁨30⁩ שני, 30 נובמבר 1925
מחפש...

אודות העיתון

כותר: ⁨⁨L'Aurore⁩⁩; Journal D'information Juives
זמינוּת באתר: 25 יוני 1909 - 18 ספטמבר 1941 (1,114 גיליונות; 5,484 עמודים)
שפה: ⁨צרפתית⁩
אזור: ⁨צפון אפריקה⁩
מדינה: ⁨מצרים⁩ / ⁨טורקיה⁩
עיר: ⁨קהיר⁩ / ⁨אלכסנדריה⁩ / ⁨איסטנבול⁩
אוסף: ⁨המדור לעיתונות יהודית בארצות ערב⁩
תדירות: ⁨שבועון⁩
המקור מהאוסף של: ⁨הספרייה הלאומית⁩
תיאור:

השבועון L'AURORE נוסד ב-1909 על-ידי לוסיין שיוטו באיסטנבול שבתורכיה. בשנת 1919 הוא נסגר בגלל לחץ השלטונות בתורכיה, ויש האומרים שמסיבות כלכליות. לאחר שהסתכסך עם הקהילה היהודית במקום. ב-1921 עבר שיוטו להתגורר בקהיר.

שלוש שנים מאוחר יותר, ב-1924, כתוצאה מלחץ של קוראיו הנאמנים - אשר ראו בל'אורור כלי ביטוי בצרפתית לעמדותיהם הליברליות - החל שיוטו להוציא לאור מחדש את השבועון בקהיר, בשמו ובמתכונתו המקוריים. השבועון זכה להצלחה בקרב יוצאי יוון ותורכיה במצרים ונעשה למתחרהו הבולט של השבועון ISRAEL.

באותה תקופה, העיתון ל'אורור" אירח במשרדיו את נציגות קרן היסוד בקהיר. לאור זאת, הנהלת קרן היסוד בלונדון החליטה החל מאוקטובר 1924, לתמוך בעיתון בסכום של 10 לי"ש בחודש, שווה ערך לשכר דירה. זה נמשך עד יוני 1931. החל מתאריך זה נקלע השבועון לקשיים כלכליים והוצאתו לאור הופסקה פעמיים. בחודש יולי 1931 עבר השבועון לידיו של ז'אק מאלה, שותפו של שיוטו, וזה ניסה במשך כמה חודשים להדפיס את השבועון על חשבונו אך חובותיו נערמו וכדי להציל את העיתון הוא נאלץ לפנות לעזרה לארגון "בני ברית". חברי "בני ברית" נרתמו להצלת השבועון. הם הקימו ועדה בראשות סימון מאני אשר שמה לה למטרה ל'החיות' את העיתון. חברי הוועדה, ליאון באסאן ומ' מרקוביץ נתנו ערבויות אישיות לעיתון, ז'אק מאלה הצליח לחולל שיפור בדימוי של השבועון ובמעמדו בקהילה ו-ל'אורור הגיע לעצמאות ולהצלחה. רק ב-1941, כתוצאה מההשלכות הכלכליות של מלחמת העולם השנייה, הוכרע גורלו של השבועון והוא נסגר סופית ב-1941.

בדומה ל-ISRAEL הגדיר עצמו L'AURORE כעיתון יהודי לאומי והפגין נטיות פרו-ציוניות מובהקות. שיוטו התרעם מאוד כנגד האדישות של רוב הקהילה היהודית, לרבות המנהיגים הדתיים וראשי מוסדות הקהילה, שנמנעו מליטול חלק במאמץ הציוני להקמת הבית הלאומי. משנבחר הברון ז'אק דה-מנשה לנשיא הוועד הציוני המקומי באלכסנדריה במרס 1925, קרא שיוטו לעשירי קהיר לקחת דוגמה מאלכסנדריה וללכת בעקבותיה.

העיתון היה הראשון מבין העיתונים היהודיים שפתח במאבק נגד השלטון הנאצי והתריע כבר בינואר 1933 מפני הנאציזם שזה עתה עלה לשלטון. העיתון פרסם מכתב פתוח לממלא מקום ראש ממשלת מצרים ובו דרישה להוציא את המפלגה הנאצית בקהיר מחוץ לחוק ולגרש את מנהיגיה. העיתון הזהיר את העולם מפני התוצאות של עליית הנאצים לשלטון. העיתון הפך למעשה להיות השופר של "הליגה נגד אנטישמיות" במצרים.

לוסיין שיוטו היה פעיל ציוני, עיתונאי, סופר ומחנך. עם פרישתו מה- L'AURORE התמסר להוראת הצרפתית בבתי ספר תיכוניים, וב-1941 מונה למנהל בית ספר יהודי באלכסנדריה.

עובדיה ירושלמי

[ + הצג עוד ]
אפשרויות שימוש: למידע נוסף לחצו כאן

העיתון הועלה לאתר בעזרת:

הספרייה הלאומית של ישראל ואוניברסיטת תל אביב © 2024