⁨⁨קול מבֿשׂר⁩⁩

ראשון
שני
שלישי
רביעי
חמישי
שישי
שבת
⁨1⁩ שלישי, 1 נובמבר 1870
⁨2⁩ רביעי, 2 נובמבר 1870
⁨3⁩ חמישי, 3 נובמבר 1870
⁨4⁩ שישי, 4 נובמבר 1870
⁨1⁩ גיליון
⁨5⁩ שבת, 5 נובמבר 1870
⁨6⁩ ראשון, 6 נובמבר 1870
⁨7⁩ שני, 7 נובמבר 1870
⁨8⁩ שלישי, 8 נובמבר 1870
⁨9⁩ רביעי, 9 נובמבר 1870
⁨10⁩ חמישי, 10 נובמבר 1870
⁨1⁩ גיליון
⁨11⁩ שישי, 11 נובמבר 1870
⁨12⁩ שבת, 12 נובמבר 1870
⁨13⁩ ראשון, 13 נובמבר 1870
⁨14⁩ שני, 14 נובמבר 1870
⁨15⁩ שלישי, 15 נובמבר 1870
⁨16⁩ רביעי, 16 נובמבר 1870
⁨17⁩ חמישי, 17 נובמבר 1870
⁨1⁩ גיליון
⁨18⁩ שישי, 18 נובמבר 1870
⁨19⁩ שבת, 19 נובמבר 1870
⁨20⁩ ראשון, 20 נובמבר 1870
⁨21⁩ שני, 21 נובמבר 1870
⁨22⁩ שלישי, 22 נובמבר 1870
⁨23⁩ רביעי, 23 נובמבר 1870
⁨24⁩ חמישי, 24 נובמבר 1870
⁨1⁩ גיליון
⁨25⁩ שישי, 25 נובמבר 1870
⁨26⁩ שבת, 26 נובמבר 1870
⁨27⁩ ראשון, 27 נובמבר 1870
⁨28⁩ שני, 28 נובמבר 1870
⁨29⁩ שלישי, 29 נובמבר 1870
⁨30⁩ רביעי, 30 נובמבר 1870
מחפש...

אודות העיתון

כותר: ⁨⁨קול מבֿשׂר⁩⁩
זמינוּת באתר: 23 אוקטובר 1862 - 28 נובמבר 1872 (492 גיליונות; 3,805 עמודים)
שפה: ⁨יידיש⁩
אזור: ⁨מזרח אירופה⁩
מדינה: ⁨אוקראינה⁩
עיר: ⁨אודסה⁩
אוסף: ⁨המדור לעיתונות יידיש⁩
תדירות: ⁨שבועון⁩
המקור מהאוסף של: ⁨הספרייה הלאומית⁩
תיאור:

"קול מבֿשׂר" הוא שבועון שהופיע באודסה בין השנים 1873-1862. היה זה הפרסום הפריודי המודרני הראשון ביידיש ברוסיה הצארית ובעולם כולו, והוא הניח את היסוד להתפתחותה של עיתונות יידיש.

בשנים הראשונות הופיע "קול מבֿשׂר" בעריכתו של אלכסנדר צדרבוים כתוספת לשבועון העברי "המליץ", ונשא תת-כותרת – "בײַלאַגע צום המליץ אין ייִדיש-דײַטשער שפּראַכע" ("תוספת להמליץ בלשון היהודית-גרמנית"). מעמדו זה נסמך על העובדה שהשבועון "המליץ", שהתחיל להופיע ב-1860, קיבל רישיון לפרסום דו-לשוני: עברית וגרמנית (באותיות עבריות). בגיליונות הראשונים הוא אכן הקפיד על לבושו הדו-לשוני, שגם נשען על העובדה שבקרב יהודי אודסה המשכילים היו מהגרים רבים מאזורי גליציה, שהיו עשויים לטעון שהם דוברי גרמנית. אך עד מהרה נוכחו עורכיו של "המליץ", אלכסנדר צדרבוים ואהרן יצחק גולדנבלום (שהיה חתנו), שאין דורש למאמרים בגרמנית, והם נעלמו מן העיתון. אז ניצל אלכסנדר צדרבוים את הרישיון המקורי לפרסם שבועון דו-לשוני, וב-23 באוקטובר 1862 הופיע הגיליון הראשון של "קול מבֿשׂר" ביידיש כתוספת ל"המליץ". ב-1869 הוא היה לשבועון עצמאי.

ב"המליץ" הופיעה הידיעה על הופעתו של "קול מבשר" (גל' 43, 14 באוגוסט 1862) בזו הלשון: "לשית עוד נוספות להמליץ גיליון שלם בשפת 'יהודית אשכנזית' המדובר בפי אחינו בפולין למלאות חפץ המון העם השואפים לדעת משלום אחיהם הקרובים והרחוקים ושמץ דברי חכמה וסיפורי מוסר, אך כבדה עליהם ללמוד בחורף שנותיהם שפה חדשה אשר לא נתחנכו בה מנעוריהם, וידענו כי זה הדרך ישכון אור חדש, אור מוסר והשכל להעיר חשכת דלת העם". פרסומו של שבועון ביידיש היה אמור אפוא לעלות בקנה אחד עם האידאולוגיה המשכילית בכך שהוא נועד לאנשים מבוגרים, מ"דלת העם", כאלה שאינם מסוגלים עוד ללמוד שפה אחרת והם כמהים לשמוע ידיעות על הנעשה בעולם היהודי. להם יש להגיש "דברי חכמה וסיפורי מוסר". יש יסוד להניח שש"י אברמוביץ, שנודע מאוחר יותר כ"מנדלי מוכר ספרים", היה בן הממריצים את צדרבוים ליזום את פרסומו של שבועון ביידיש. משכיל נוסף שפעל בנידון היה יהושע מרדכי ליפשיץ, תושב ברדיצ'ב.

בדומה למשכילים רבים אחרים שפעלו באודסה לא היה אלכסנדר צדרבוים (1893-1816) יליד העיר הזאת. הוא נולד בזמושץ' שבמרכז פולין, ועבר לאודסה ב- 1840. לפי העדויות המצויות בידינו הוא ניחן במרץ עשייה בלתי נדלה בתחום הציבורי, והוא ראה בעבודת השתדלנות שלו בעניינים יהודיים משימה מרכזית בחייו. בלעדי פעלתנותו אי אפשר היה להצליח בימים ההם לממש את התכניות לפרסם שבועון בעברית, ולא כל שכן ביידיש. ב-1870 החליט צדרבוים להעביר לפטרבורג את "המליץ" וכמו כן את השבועון היהודי ברוסית שגם הוא היה לעורכו. אך השלטונות לא אפשרו לו להעביר לעיר הבירה של האימפריה הרוסית גם את השבועון ביידיש. לכן נאלץ צדרבוים להפקיד את עריכתו של "קול מבֿשׂר" בידי משה ליב לילינבלום ומשה אליעזר בלינסון, הבעלים של בית דפוס באודסה שטיפח גם שאיפות ספרותיות. החלטה זו סימנה את התחלת דעיכתו של השבועון. בלינסון הסתכסך עם לילינבלום, היה לעורך יחיד, והופעתו של "קול מבֿשׂר" נפסקה עם פרסומו של גיליון אחד ב-1873 (חלק מן הגיליונות האחרונים לא הגיע לידינו, ולכן קשה לעקוב במדויק אחר תקופתו האחרונה של השבועון).

לאורך השנים ביטא א' צדרבוים גישות שונות לגבי יידיש, אך ביסודו של דבר הן לא חרגו מן העמדה המשכילית המוסכמת שצריך לחתור להחליפה בשפת המדינה. החידוש המשמעותי המתגלה בדבריו היא עמדתו שעד להשגת המטרה הזאת אפשר, ואולי גם צריך, לטפח את הלשון ולחתור לקביעת כללי דקדוק וכתיב מוסכמים. על רקע גישת היסוד הזאת בלטה העמדה החריגה במאמריו של יהושע מרדכי ליפשיץ, שהתמסר לחיבור מילונים דו-לשוניים (יידיש-רוסית). לעומת הגישה המשכילית הרווחת הדגיש י"מ ליפשיץ את ערכה של יידיש כאמצעי להשכלת העם, אך קולו זה היה בזמנו קול חריג למדיי.

טביעת אצבעותיו המגושמות למדיי של צדרבוים כעורך ניכרו היטב בהערות הארוכות שהוא הוסיף למאמריהם של משתתפי העיתון, בדומה למנהגו ב"המליץ" העברי. בעיקרו של דבר הוא התגלה במאמריו ב"קול מבשר" כמשכיל פרגמטי, שחי בתודעה שהוא פונה לקהל קוראים ביידיש המורכב מפשוטי עם. הוא ראה לנכון להגיש להם במשורה חדשות מן "העולם הגדול", תוך שילובן של הערות מוסרניות והסברים שנראו לו חיוניים להרחבת האופקים של קוראיו, וכן מאמרים על תחומי מדע שונים המנוסחים בלשון פשוטה ביותר. צדרבוים היה רחוק מעקביות באחת מסוגיות היסודיות באידאולוגיה המשכילית - היחס אל החסידות. ברוב המקרים שבהם הביע את עמדתו בנידון הוא נקט בשלילה מפורשת ועוקצנית, אך לעתים התבטא גם בחיוב המסויג כלפי החסידות.

מבחינת התפתחותה של תרבות יידיש המודרנית טמונה זכותו הגדולה של "קול מבשר" בפרסומן של יצירות משמעותיות של ספרות יפה. ב-1864 התפרסמה בו בעילום שם "דאָס קליינע מענטשעלע" ("האישון הקטן"), יצירתו הראשונה של ש"י אברמוביץ ביידיש, בו מוצגת לראשונה דמותו של מנדלי מוכר ספרים. פרסום זה מסמן את ראשיתה של ספרות יידיש החדשה. ב-1867 פורסמה הסטירה האנטי-חסידית החריפה של י"י לינצקי "דאָס פּוילישע ייִנגל" ("הנער הפולני"), שזכתה אף היא להתקבלות נלהבת אצל הקוראים. כמו כן פורסמו בשבועון סיפורים לא מעטים, אשר רובם היו תרגומים מעובדים מן הספרות היהודית-גרמנית. מקומה של השירה בשבועון היה צנוע בהרבה מזה של הפרוזה. בתחום זה היה "קול מבֿשׂר" יכול לזקוף לזכותו את פרסום משליו של שלמה אטינגר, שירים של אברהם גולדפאדן ושני שירים מקוריים ביידיש של יהודה לייב גורדון.

"קול מבֿשׂר" הקדיש מקום לפרסום חדשות מן העולם היהודי והכללי, שנוסחו לרוב כמאמרים בעלי מגמה מוסרנית-חינוכית. בין הסוגות האחרות בשבועון יש להזכיר את הכתבות בעקבות המסע שצדרבוים ערך בקהילות יהודיות ברוסיה, וגם ניסיונות ראשוניים לכתיבת ביקורת ספרותית ביידיש.

השבועון קיים את עצמו בזכות המנויים, אך אין ספק שקהל הקוראים היה גדול בהרבה מכמות המנויים. יש לזכור שחלק מן האנשים לא קראו את השבועון בעצמם, אלא הקשיבו להקראתו בעל פה במסגרות ציבוריות. הקשר הישיר בין קהל הנמענים לשבועון התקיים גם בזכות הכתבים המקומיים, וביניהם ניכרת גם נוכחותם של נשים. כתבים אלה דיווחו לעיתון על חדשות קהילתיות שונות, דיווחים שמטבע הדברים היו רחוקים למדיי מדיווח אובייקטיבי ומקיף. רוב הכתבים הללו באו מן הפלכים הדרומיים של תחום המושב היהודי – אוקראינה ווהלין, ויש להניח שהדבר משקף גם את מפת תפוצתו של השבועון.

"קול מבֿשׂר" ממופתח במאגר מפתח עיתונות יידיש. מאגר זה כולל את כל המאמרים שנדפסו בו ונושאים את חתימתו של מחברם – בין אם המדובר בשמו האמיתי או בכינוי. למאגר יש אינדקס מפורט לפי נושאים, אשר בשילוב מנוע החיפוש של האתר עיתונות יהודית היסטורית מאפשר גישה נוחה למידע רב הערך המקופל בין דפיו של השבועון.

פרופ' אברהם נוברשטרן

[ + הצג עוד ]
אפשרויות שימוש: למידע נוסף לחצו כאן

העיתון הועלה לאתר בעזרת:

⁨תרומת משפחת קונסטנטינר לכבודה של עדינה צימט-סינגר⁩