⁨⁨הזמן⁩⁩

ראשון
שני
שלישי
רביעי
חמישי
שישי
שבת
⁨1⁩ רביעי, 1 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨2⁩ חמישי, 2 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨3⁩ שישי, 3 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨4⁩ שבת, 4 אפריל 1908
⁨5⁩ ראשון, 5 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨6⁩ שני, 6 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨7⁩ שלישי, 7 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨8⁩ רביעי, 8 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨9⁩ חמישי, 9 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨10⁩ שישי, 10 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨11⁩ שבת, 11 אפריל 1908
⁨12⁩ ראשון, 12 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨13⁩ שני, 13 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨14⁩ שלישי, 14 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨15⁩ רביעי, 15 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨16⁩ חמישי, 16 אפריל 1908
⁨17⁩ שישי, 17 אפריל 1908
⁨18⁩ שבת, 18 אפריל 1908
⁨19⁩ ראשון, 19 אפריל 1908
⁨20⁩ שני, 20 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨21⁩ שלישי, 21 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨22⁩ רביעי, 22 אפריל 1908
⁨23⁩ חמישי, 23 אפריל 1908
⁨24⁩ שישי, 24 אפריל 1908
⁨25⁩ שבת, 25 אפריל 1908
⁨26⁩ ראשון, 26 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨27⁩ שני, 27 אפריל 1908
⁨28⁩ שלישי, 28 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨29⁩ רביעי, 29 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
⁨30⁩ חמישי, 30 אפריל 1908
⁨1⁩ גיליון
מחפש...

אודות העיתון

כותר: ⁨⁨הזמן⁩⁩; לכל עניני העם העברי, למדע, ספרות ועניני המדינה
זמינוּת באתר: 22 ינואר 1903 - 22 ינואר 1915 (2,695 גיליונות; 11,564 עמודים)
שפה: ⁨עברית⁩
אזור: ⁨מזרח אירופה⁩
מדינה: ⁨רוסיה⁩ / ⁨ליטא⁩
עיר: ⁨וילנה⁩ / ⁨סנקט פטרבורג⁩
אוסף: ⁨מדור העיתונות העברית במאה ה-19⁩
תדירות: ⁨דו-שבועון⁩
המקור מהאוסף של: ⁨הספרייה הלאומית⁩
תיאור:

בן-ציון כ"ץ ייסד את עיתון 'הזמן' כדי ש"יילחם בממשלה [הרוסית] על יחסה הרע לעם ישראל', וידרוש שוויון זכויות ליהודים. העיתון נקט בקו אסרטיבי לא-אופייני בהשוואה לעיתוני העברית של זמנו, וכ"ץ לקח על עצמו סיכונים מקצועיים ואישיים גדולים בכך שהתעמת עם הצנזורה ועבר על מגבלות הפרסום; במקביל, הציב סטנדרטים מקצועיים חדשים בכך שהעמיד את פרסום ה'סקופ' במרכז העשייה העיתונאית. אכן, באחד מנימוקיה להעניק לכ"ץ את פרס סוקולוב לשנת 1956, הגדירה אותו ועדת הפרס כ'אבי אבות הסקופים בעיתונות העברית'.

כ"ץ, יליד דויג שבליטא וצאצא למשפחת רבנים וראשי ישיבות, נחשב בנעוריו לעילוי, והחל את הקריירה העיתונאית-ספרותית ארוכת השנים שלו עוד בנעוריו, כאשר פרסם מאמרים בנושא הלכות שחיטה בעיתונות העברית. בהמשך פרסם ספרי עיון בתלמוד, בהלכה ובהיסטוריה יהודית, וזאת עוד בטרם מלאו לו 25 שנה. 'הזמן' היה מפעלו העיתונאי הראשון של כ"ץ, ובעקבותיו ערך עיתונים שונים בעברית וביידיש ('העם', 'פטרוגראדער טאגבלאט') שראו אור לתקופות קצרות בשנות מלחמה"ע הראשונה. בשנות העשרים שהה תקופה בברלין ועסק בענייני ספרות והוצאה לאור, בין השאר במסגרת הוצאת הספרים 'שטיבל', ובשנת 1928 עלה לארץ-ישראל ועסק בכתיבה עיתונאית ופובליציסטית בעיתון 'הארץ', ולאחר מכן ב'הבוקר'. מפעילותו ומעורבותו הפוליטית יזכרו במיוחד העזרה שהגיש לסנגוריה במשפט בייליס בקייב (1913), והשתדלותו להוכיח את חפותם של הנאשמים ברצח ארלוזורוב בתל-אביב (1933).

גליונו הראשון של 'הזמן' הופיע בסנט פטרבורג, פעמיים בשבוע החל מה-9 (22) בינואר 1903, וב-16 (29) לדצמבר של אותה שנה הפך לעיתון יומי. עקב קשיים כספיים, הועברה המערכת לווילנה ('תחום המושב') בעוד כ"ץ נותר בפטרבורג ומדלג תכופות בין שתי הערים. הגליון הווילנאי הראשון ראה אור ב-1 (14) דצמבר 1904. בשיא תפוצתו הגיע 'הזמן' לכ-8,000 עותקים, ודווקא בעת שהיה היומון העברי היחיד ברוסיה (1909), הצטמצמה תפוצתו בכמחצית.

'הזמן' היה העיתון הראשון שהדפיס ידיעות בדבר הפוגרום שהתרחש בקישינב באפריל 1903, בצירוף מחאה על שהממשלה ניסתה להשתיק את העניין ולמנוע את פרסומו. הסקופ הגדול הראשון שלו היה בפרסום נוסחהּ המדוייק של החוקה הרוסית לאחר מהפכת 1905, ועיתוני הרוסית – כולל האנטישמים שביניהם – נאלצו להעתיק את הידיעה מהעיתון העברי. ב-1906 פרסם כ"ץ, בניגוד לצו איסור פרסום מטעם השלטונות הרוסים, את ה'כרוז הוויבורגי' של הדוּמה הרוסית הגולה, שקרא למרי אזרחי נגד רודנות הצאר. על מעשהו זה שילם כ"ץ בשנת מאסר (נוחה מאד) בעיר גורי-גורקי, וליצחק ניידיץ, עסקן ציוני שהציע לכ"ץ לשחררו מהמאסר בערבות הודיע כי 'אין זה יפה לכתוב ולברוח', וש'כל עסקן וסופר מדיני צריך להיות אחראי למעשיו'.

מהפולמוסים המרכזיים שהופיעו ב'הזמן' ניתן למנות את מאמריו של שמריהו לוין נגד אחד העם, על שיצא נגד האוטופיה ההרצליאנית 'אלטנוילאנד', ומנגד, את מאמריו של אחד העם נגד מקס נורדאו, בעקבות מאמרו המעליב של נורדאו נגד אחד העם ב'די וולט' הווינאי. כ"ץ עצמו היה ציוני נלהב והתנגד ל'תוכנית אוגנדה' של הרצל.

כבר מראשית יציאתו לאור, עסק 'הזמן' גם בענייני ספרות. בגיליונו הראשון הופיע סיפור מקורי של שלום אש (מתורגם מיידיש), מאמרי ביקורת מאת מ"י ברדיצ'בסקי, פיליטון מאת א"ל לוינסקי וגרסא לא מושלמת של 'בת ישראל' לחיים נחמן ביאליק. במקביל לעיתון החדשותי, הוצא לאור ירחון ספרותי בעברית בעריכת דוד פרישמן שעסק בספרות הכללית, ולא רק בספרות היהודית (כמו 'השילוח'). הוצא לאור גם עיתון לילדים בשם 'החיים והטבע', וב-1906 הוציאה מערכת 'הזמן' עיתון יידיש בשם 'צייט', שהשתתפו בו גם מתנגדים חריפים לאידיש, כמו הפיליטוניסט י"ח טביוב. היצירה הספרותית המפורסמת ביותר שהתפרסמה ב'הזמן' היתה הפואמה 'בעיר ההריגה' שפרסם בה ביאליק אחר הפוגרום בקישינב (1903), שעל-פי דרישת הצנזור שונה שמה ל'משא נמירוב', והושמטו ממנה כמה שורות. כ"ץ עמד בקשרים אישיים עם כמה מהשמות הגדולים של עולם הספרות העברית של זמנו (כמו דוד פרישמן, שאול טשרניחובסקי וח"נ ביאליק) ובמקביל טיפח וסייע לרבים מהסופרים הצעירים שמצאו בעיתונו אכסניה ליצירותיהם (כמו דבורה בארון, י"ח ברקוביץ', י"ד ברקוביץ', א"נ גנסין וזלמן שניאור), ונעזרו בקשריו בעולם המו"לות העברי.

'הזמן' נסגר בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה כשב-1915 עברה המערכת בווילנה לפיקוח הצנזורה הצבאית. הגבלת החופש העיתונאי חיסלה למעשה את העיתון.

[ + הצג עוד ]
אפשרויות שימוש: למידע נוסף לחצו כאן

העיתון הועלה לאתר בעזרת: