⁨⁨הפועל הצעיר⁩⁩

ראשון
שני
שלישי
רביעי
חמישי
שישי
שבת
⁨1⁩ שלישי, 1 יולי 1913
⁨2⁩ רביעי, 2 יולי 1913
⁨3⁩ חמישי, 3 יולי 1913
⁨4⁩ שישי, 4 יולי 1913
⁨1⁩ גיליון
⁨5⁩ שבת, 5 יולי 1913
⁨6⁩ ראשון, 6 יולי 1913
⁨7⁩ שני, 7 יולי 1913
⁨8⁩ שלישי, 8 יולי 1913
⁨9⁩ רביעי, 9 יולי 1913
⁨10⁩ חמישי, 10 יולי 1913
⁨11⁩ שישי, 11 יולי 1913
⁨12⁩ שבת, 12 יולי 1913
⁨13⁩ ראשון, 13 יולי 1913
⁨14⁩ שני, 14 יולי 1913
⁨15⁩ שלישי, 15 יולי 1913
⁨16⁩ רביעי, 16 יולי 1913
⁨17⁩ חמישי, 17 יולי 1913
⁨18⁩ שישי, 18 יולי 1913
⁨1⁩ גיליון
⁨19⁩ שבת, 19 יולי 1913
⁨20⁩ ראשון, 20 יולי 1913
⁨21⁩ שני, 21 יולי 1913
⁨22⁩ שלישי, 22 יולי 1913
⁨23⁩ רביעי, 23 יולי 1913
⁨24⁩ חמישי, 24 יולי 1913
⁨25⁩ שישי, 25 יולי 1913
⁨1⁩ גיליון
⁨26⁩ שבת, 26 יולי 1913
⁨27⁩ ראשון, 27 יולי 1913
⁨28⁩ שני, 28 יולי 1913
⁨29⁩ שלישי, 29 יולי 1913
⁨30⁩ רביעי, 30 יולי 1913
⁨31⁩ חמישי, 31 יולי 1913
מחפש...

אודות העיתון

כותר: ⁨⁨הפועל הצעיר⁩⁩; כלי מבטאה של הסתדרות הפועלים העברים בא"י "הפועל הצעיר"
זמינוּת באתר: 24 אוגוסט 1907 - 4 דצמבר 1925 (416 גיליונות; 8,304 עמודים)
שפה: ⁨עברית⁩
אזור: ⁨המזרח התיכון⁩
מדינה: ⁨ארץ ישראל העות'מאנית⁩ / ⁨ארץ ישראל המנדטורית⁩
עיר: ⁨ירושלים⁩ / ⁨תל אביב⁩
אוסף: ⁨מדור עיתונות הישוב ומדינת ישראל⁩
תדירות: ⁨שבועון⁩
המקור מהאוסף של: ⁨הספרייה הלאומית⁩
תיאור:
"הפועל הצעיר" ראה אור לראשונה באפריל-מאי 1907 ביפו, כביטאונה של מפלגת "הפועל הצעיר". עם איחוד המפלגות "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה" בשנת 1930 (תרצ"א) הוא היה לביטאונה של מפא"י, ומשנת 1968 (תשכ"ח) עד סגירתו בשנת 1970 לביטאון מפלגת העבודה. אוסף האתר מכיל בשלב זה רק את גיליונות "הפועל הצעיר" בתקופה שבה שימש כביטאון מרכזי של תנועת העבודה הארצישראלית, מייסודו ב-1907 ועד הופעת היומון "דבר" ב-1925. "הפועל הצעיר" נועד להעניק במה לפועלי ארץ-ישראל בני העלייה השנייה. המאמר הפותח של העיתון היה "העבודה הריאלית בארץ-ישראל", והוא נחתם בקריאה לצעירים כי מקומם "הוא פה על שדות ארץ-ישראל ליד המחרשה, ולא על הבריקדות שבארצות הגלות". שני הגליונות הראשונים היו גיליונות משוכפלים. מן הגיליון השלישי, באוקטובר 1907, הופיע העיתון בדפוס, עם תת-הכותרת: "כלי מבטאה של הסתדרות הפועלים העברים בארץ-ישראל "הפועל הצעיר"". בגיליונותיו הראשונים של העיתון נכתב בו "נדפס פה קהיר", כדי להטעות את השלטונות, כאשר למעשה נדפס העיתון בירושלים. גם בשנתו השנייה והשלישית הוא נדפס בירושלים ובשנים ד-י"ד ביפו. בראשית דרכו יצא "הפועל הצעיר" לאור כירחון; בשנים תרס"ט-תרע"ב הוא הופיע לרוב דו-שבועון, והחל בשנת תרע"ג הוא החל להתפרסם כשבועון; בשנות מלחמת העולם הראשונה תרע"ה-תרע"ח פסק העיתון מלהופיע, ומשהתחדש בשנת תרע"ט ואילך חזר לצאת לאור כשבועון. בתקופת העלייה השנייה שימש "הפועל הצעיר" במה מרכזית לפולמוסים שהסעירו את הישוב, ואת הפועלים בפרט, והתפרסמו בו ידיעות מן המתרחש באזורי ההתיישבות והעבודה השונים. בגיליונות מובא מידע רב על החיים בארץ-ישראל, על חוויות הפועלים ועל קשיי הקליטה שלהם. על במתו הספרותית של כתב-העת פרסמו את יצירותיהם רבים מן הסופרים העבריים שהתגוררו בארץ, גם מבין אלו שלא השתייכו למחנה הפועלים או למפלגת "הפועל הצעיר", וביניהם: דבורה בארון, יוסף חיים ברנר (שהיה גם עורך העיתון המתחרה, "האחדות", אשר יצא לאור מטעם מפלגת "פועלי ציון"), משה סמילנסקי, ש"י עגנון, גרשון שופמן, ש. בן-ציון, אשר ברש, דוד שמעונוביץ' (שמעוני), יעקב פיכמן, יעקב שטיינברג, ר' בנימין, אורי צבי גרינברג ועוד. כמו כן טופחו סופרים שכתבו על חיי הפועלים ועבודתם במושבות, ביניהם: נחמה פוחצ'בסקי, שלמה צמח ומאיר וילקנסקי. עורכי המדור הספרותי היו בתקופות שונות הסופרים ש. בן-ציון, י"ח ברנר, דבורה בארון ודוד שמעונוביץ. א"ד גורדון הרבה לפרסם ב"הפועל הצעיר", ורבה היתה השפעתו על רבים מן הכותבים והעורכים בעיתון. ברל כצנלסון החל את כתיבתו הפובליציסטית מעלי דפי "הפועל הצעיר". כמו כן כתבו בעיתון דמויות מרכזיות בחיי הישוב כחיים ארלוזורוב , יוסף ויתקין, אליעזר יפה, הלל יפה, ארתור רופין ואחרים. בין הפרשיות המשמעותיות בתולדות העיתון ראוי לציין את "מאורע ברנר" - פולמוס רחב ממדים שפרץ בעקבות מאמרו של ברנר בנובמבר 1910 בסוגיית השמד, ושהביא להחלטת ועד חובבי ציון באודסה להסיר את תמיכתה הכספית מן העיתון. ציבור פועלי ארץ-ישראל התגייס אז להבטיח את קיום העיתון באמצעיו העצמיים. העורך יצחק לופבן כתב בשנת הארבעים ל"הפועל הצעיר": "השחייה נגד הזרם... הייתה מסימניה הראשונים של במה זו... לא הרצון להיות פופולרי, לדבר אל יצר לבו של הרחוב, אלא הרצון להיות אמיתי ולחנך את הקורא ואת התנועה להכרת האמת, לתבונה, לשיקול דעת רציני ולאחריות, הייתה מגמתו של העתון הזה משך כל השנים. מעולם לא ערכו לו תשואות ולא מחאו לו כפיים, תמיד היה הוא כצנינים בעיני רבים, ואף בעדת אוהביו ובציבור שהוא שימש ומשמש לו כלי מבטא היה לא פעם מטרה לביקורת חמורה... במה לחינוך, להארה תרבותית ומוסרית, אך גם במת ריב ובמת מדון הייתה במה זו במשך ארבעים שנות קיומה" (יצחק לופבן, "על ספם של ימים: שנת הארבעים", 7.10.1946). העיתון ייצג לאורך שנותיו עד הקמת המדינה את הערכים של אנשי העלייה השנייה ותנועת העבודה הארץ-ישראלית, ובהם כיבוש העבודה, כיבוש הקרקע וכיבוש הלשון העברית. בתקופה זאת גם כבשה תנועת העבודה את ההגמוניה בישוב היהודי בארץ-ישראל. כאשר הפך העיתון לביטאון מפא"י ב-1930 התרחבו באופן משמעותי המדורים הפוליטיים, החברתיים והמפלגתיים. בשנות השלושים והארבעים נתנה המערכת מקום גם לכותבים שהתנגדו לקו שהובילה הנהגת המפלגה, וכך למשל התפרסמו בעיתון מאמרים מאת אנשי "ברית שלום" שהתנגחו בקו האקטיביסטי של מפא"י. לאחר קום המדינה הפך "הפועל הצעיר" לביטאון מפלגת השלטון, ועורכו החדש היה ישראל כהן, שהצטרף כבר ב-1934 למערכת העיתון. בתקופת עריכתו של ישראל כהן היה העיתון במה וחממה לטיפוח כותבים צעירים מקרב מנהיגי מפלגת העבודה לעתיד וכן מקרב צעירי הסופרים והמבקרים שקיבלו בה אפשרות ראשונה להתבטא. בשנת 1968 יצא לאור מפתח לכרכים 50-1 של העיתון (שנים תרס"ח-תשי"ז), בעריכת איזה וגצל קרסל.
[ + הצג עוד ]