⁨⁨הכרמל⁩⁩

ראשון
שני
שלישי
רביעי
חמישי
שישי
שבת
⁨1⁩ שבת, 1 ספטמבר 1860
⁨2⁩ ראשון, 2 ספטמבר 1860
⁨3⁩ שני, 3 ספטמבר 1860
⁨4⁩ שלישי, 4 ספטמבר 1860
⁨5⁩ רביעי, 5 ספטמבר 1860
⁨1⁩ גיליון
⁨6⁩ חמישי, 6 ספטמבר 1860
⁨7⁩ שישי, 7 ספטמבר 1860
⁨8⁩ שבת, 8 ספטמבר 1860
⁨9⁩ ראשון, 9 ספטמבר 1860
⁨10⁩ שני, 10 ספטמבר 1860
⁨11⁩ שלישי, 11 ספטמבר 1860
⁨12⁩ רביעי, 12 ספטמבר 1860
⁨1⁩ גיליון
⁨13⁩ חמישי, 13 ספטמבר 1860
⁨14⁩ שישי, 14 ספטמבר 1860
⁨15⁩ שבת, 15 ספטמבר 1860
⁨16⁩ ראשון, 16 ספטמבר 1860
⁨17⁩ שני, 17 ספטמבר 1860
⁨18⁩ שלישי, 18 ספטמבר 1860
⁨19⁩ רביעי, 19 ספטמבר 1860
⁨20⁩ חמישי, 20 ספטמבר 1860
⁨1⁩ גיליון
⁨21⁩ שישי, 21 ספטמבר 1860
⁨22⁩ שבת, 22 ספטמבר 1860
⁨23⁩ ראשון, 23 ספטמבר 1860
⁨24⁩ שני, 24 ספטמבר 1860
⁨25⁩ שלישי, 25 ספטמבר 1860
⁨26⁩ רביעי, 26 ספטמבר 1860
⁨27⁩ חמישי, 27 ספטמבר 1860
⁨1⁩ גיליון
⁨28⁩ שישי, 28 ספטמבר 1860
⁨29⁩ שבת, 29 ספטמבר 1860
⁨30⁩ ראשון, 30 ספטמבר 1860
מחפש...

אודות העיתון

כותר: ⁨⁨הכרמל⁩⁩; מכתב עתי לבני ישראל
זמינוּת באתר: 28 יוני 1860 - 12 ינואר 1871 (386 גיליונות; 3,059 עמודים)
שפה: ⁨עברית⁩
אזור: ⁨מזרח אירופה⁩
מדינה: ⁨ליטא⁩
עיר: ⁨וילנה⁩
אוסף: ⁨מדור העיתונות העברית במאה ה-19⁩
תדירות: ⁨שבועון⁩
המקור מהאוסף של: ⁨הספרייה הלאומית⁩
תיאור:

כתב-עת משכילי-שמרני. השבועון העברי הראשון ברוסיה.

הרפורמות הליבראליות שהנהיג הצאר אלכסנדר השני עם תחילת שלטונו בשנת 1855, שכללו בין השאר את צמצום ההגבלות על הופעת עיתונים באימפריה הרוסית, עודדו את שמואל יוסף פין (1891-1818) להגיש לשלטונות בקשה לקבלת רישיון להוצאתו לאור של עיתון שבועי בעברית שיכלול הוספות ברוסית ובגרמנית. פין, שהיה באותה עת משגיח ומורה לתנ"ך ולעברית בבית המדרש הממשלתי לרבנים בווילנה, ושימש בנוסף גם כמפקח מחוזי על בתי ספר לילדים יהודיים, היה אחד מעורכיו של כתב-עת עברי שראה אור לזמן קצר בווילנה ב-1841 בשם 'פרחי צפון'. השתדלותו של פין נשאה פרי, וכנראה שקשריו עם נציגי השלטון הצארי היו לו לעזר, וכעבור כארבע שנים קיבל את הרישיון הנכסף. כך, ב-26 ביוני 1860 ראה 'הכרמל' אור בווילנה כשהוא מקדים את 'המליץ' של צדרבוים באודסה בכחמישה חודשים, ולכן זכה בבכורה כשבועון העברי הראשון ברוסיה. רישיונו של העיתון לא אפשר לפין לפרסם כתבות בנושאים מדיניים ובענייני פוליטיקה, ולכן הגביל עצמו לעיסוק בפובליציסטיקה ובעיונים בחכמת ישראל. עובדה זו עיקרה את יכולתו להתחרות ב'המגיד' שהופיע מאז 1856 בעיר ליק (פרוסיה) שמעבר לגבול, שעליו לא נכפו איסורים דומים, אבל היא התאימה לאופיו ולתפיסותיו של פין שלא היה, כפי שהעיר גדליה אלקושי, עיתונאי לוחם 'אלא חוקר, בלשן ולכסיקוגראף, הלן באהלה של תורה'.

אכן, גישתו של פין כעורך ומתווה דרך לעיתונו היתה בדרך-כלל פשרנית בנושאים מעוררי מחלוקת, ובניגוד למאמרי המערכת התכופים והמושחזים שפרסם אלכסנדר צדרבוים ב'המליץ' שהעידו על מחוייבותו להשכלה לוחמת, נמנע פין מנקיטת עמדה בעניינים אקטואליים ומביטוי דעות שהיו עלולות לקומם עליו את קוראיו האורתודוקסים.

הפורמט של 'הכרמל' כפי שהתגבש בשנתו הראשונה כלל שני חלקים עיקריים: החלק הראשון היה אינפורמטיבי, עם חדשות מ'המרחב היהודי' (ברוסיה ומחוצה לה), ומדי פעם פורסמו בו תרגומים של פקודות השלטונות. בנוגע לחדשות מהמרחב היהודי, הסתמך 'הכרמל' (בדומה ל'המגיד' ו'המליץ' מקביליו) על קורספונדנטים ששלחו ידיעות למערכת מתוך רוסיה ומחוצה לה. בעוד שידיעות מארץ-ישראל הועתקו מ'הלבנון' שהחל להופיע בירושלים בשנת 1863, 'ידיעות יהודיות כלליות' הועתקו מהעיתונות היהודית-גרמנית. חלקו השני של 'הכרמל' היה מדעי-עיוני ונקרא 'השרון', ולאורך שנות קיומו השתתפו בו כמה מהשמות המובילים בספרות ובפובליציסטיקה העברית של התקופה. התוספת בגרמנית שהתחייב לה פין בקבלת הרישיון להדפסת העיתון הושמטה ממנו למעשה כבר בשנה הראשונה והתוספת ברוסית לא הופיעה בסדירות בשלוש השנים הראשונות. חיים ליב יהודה קצנלבוגן (1876-1814), מראשי המשכילים העבריים בווילנה, למדן, בלשן וחוקר תורני ששיתף פעולה עם פין עוד בפרוייקט 'פרחי צפון', טיפל בעריכה ובהבאה לדפוס, ומשנתו השלישית (1863) נדפס 'הכרמל' בבית דפוס שהיה בבעלותו של פין ושותפים אחרים. היקף תפוצתו של העיתון לא עלה על מאות בודדות, והוא סבל רוב ימיו ממיעוט מנויים.

מבחינה אידיאולוגית, שיקף 'הכרמל' את ערכי תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה: הוא הטיף להתקרבות לאוכלוסיה הנוצרית, לפרודוקטיביזציה של הציבור היהודי, ולמעבר לעבודת אדמה. פין היה תומך נלהב במדיניות הרוסיפיקציה המזורזת שנקטו השלטונות הרוסיים ביחס ליהודים לאחר המרד הפולני הכושל של 1863, ובניגוד ל'המגיד' ולעורכו גילה יחס סלחני ואוהד כלפי תנועת הרפורמה בדת היהודית שהתפתחה בגרמניה. ב'פולמוס הקטניות' של 1868, צידד פין בהתרת אכילת קטניות בפסח כדי להקל על נפגעי הבצורת והרעב שהשתוללו בליטא באותה עת, והוא עודד ותמך בייסוד ועדי עזרה לרעבים שצצו בתוך רוסיה ובפרוסיה שמעבר לגבול.

כאמור, פין נמנע מלנקוט עמדות קיצוניות ב'שאלות החיים' שהטרידו את הציבור היהודי – אם מתוך פחד מהצנזורה הצארית ואם מהרצון שלא להכעיס את חוגי האדוקים העלולים להפסיק לצרוך את עיתונו – ובדרך-כלל ניסה לפשר בין המסורתי לחדש. בשנתו השישית (1866) זכה 'הכרמל' לתמיכה כספית בסך 300 רובלים מטעם 'חברת מרבי השכלה ברוסיה', ולפיכך הוגברה בו הנטייה המשכילית הלוחמת כדי לרצות את הפטרונים הנדיבים ולהתאימו לאג'נדות שטיפחו. במקביל התמעטו מאמרי המחקר התורניים תוך שהחלק המדעי-ספרותי עוצב בצורה יותר עממית-פופולארית. זניחת הקו הפשרני בעניין הקונפליקט שבין השכלה ומסורת נבע מתוך האמונה הרווחת דאז כי קרובה העת בה יעניק הצאר אלכסנדר השני שוויון זכויות ליהודים, ולכן נוצר הרצון 'להכשיר את הלבבות' לקראת השתלבות בחברה הרוסית. באותה תקופה נכנסה אל הכתיבה משמרת צעירה של בוגרי בתי המדרש הרבניים ברוסיה, דוגמת אברהם יעקב פפירנא, שביקשו לתפוס את מקומם של המשכילים הוותיקים והאוטודידקטים. צעירים אלה העמידו את ביקורת הספרות ב'הכרמל' על יסודות אסתטיים הלקוחים מהספרות הרוסית, וכך החל מאותה שנה (1866) הופיע בו מדור חדש בשם 'מצפה' שעסק בביקורת ספרים חדשים ומאמרים עיתונאיים, והיה בכך חידוש גדול בעיתונות העברית שנהגה עד כה להלל ולקלס כל פרסום בשפת הקודש. מגמת ההתעוררות הרוח המשכילית דעכה בסוף אותה שנה לטובת ריאקציה שמרנית.

מתשרי תרל"ב (אוקטובר 1871) החל 'הכרמל' להופיע כירחון ופין, שעבודת העריכה העיקה עליו רבות ואף פגעה מאד בראייתו, העביר את שרביט העריכה לחיים ליב יהודה קצנלבוגן, למרות שהנ"ל לא נזכר כעורך במפורש אלא רק כ'עוזר תמידי' מכיוון שהרישיון להדפסת כתב-עת ניתן על-שם פין ודבר זה לא ניתן היה לשינוי. קצנלבוגן נפטר ב-1876 ובשנתיים הבאות ערך את הירחון משה שמעון הכהן אנטוקולסקי (1911-1850), משכיל וילנאי שהיה מפרסם מדי פעם הערות תורנית ב'הכרמל', ותקופת עריכתו נחשבת לנקודת השפל הנמוכה ביותר בתולדות הירחון. עורכו הבא, חיים לב מרקון (1909-1848), השכיל להפיח ב'הכרמל' רוח חיים לזמן מה, עד שנסגר בגלל מיעוט קוראים כעבור שנתיים.

בעשרים שנות קיומו שימש 'הכרמל' כבמה לכמה מהשמות הגדולים ביותר של התקופה בתחומי השירה, הספרות והפובליציסטיקה. השתתפו בו משכילים וותיקים ששמם כבר הלך לפניהם דוגמת אברהם בר גוטלובר (אב"ג), שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), חיים זליג סלונימסקי (חז"ס, מייסד 'הצפירה'), החכם הקראי אברהם בן שמואל פירקוביץ', ושלום יעקב אברמוביץ' (מנדלי מוכר ספרים) הצעיר. פין נהג מפעם לפעם להדפיס שיר במקומו של מאמר המערכת, ומהמשוררים הידועים שתרמו מפרי עטם לעיתון יש להזכיר את אד"ם הכהן לבנזון ואת יהודה אידל שרשבסקי (שניהם משוררים וילנאיים מפורסמים בזמנם), את יצחק קאמינר שנודע בשירים בעלי אופי סאטירי שביטאו מחאה חברתית (מחזור השירים 'משכיל אל דל'), ובמיוחד את יהודה ליב גורדון (יל"ג) – אביר השירה העברית של תקופת ההשכלה – שכמה משיריו הנודעים ביותר ('השחר נדמה נדמה', 'הקיצה עמי') הודפסו לראשונה ב'הכרמל'. בנוסף, ראובן אשר ברודס, אחד מסופרי ההשכלה המשפיעים ביותר; י"ל קנטור, פובליציסט ועורכו לעתיד של היומון העברי הראשון ('היום', 1888-1886); נחום סוקולוב, מי שהיה בשנים הבאות עורך 'הצפירה' ונחשב לאחד ממייסדי העיתונות העברית המודרנית; אברהם אורי קובנר, מי שהפך בשנים שלאחר מכן למבקר ספרות משפיע, ומשה ליב ליליינבלום (מל"ל), אחד מראשי דובריה של 'חיבת ציון' ברוסיה, עשו כולם את צעדיהם הראשונים ב'הכרמל'. מלבד כל אלה, התפרסמו בחלק הספרותי שירים עבריים מימי הביניים שהועתקו מכתבי יד ודפוס נדירים, והופיעו בו תרגומים לשירה אירופית מפרי עטם של משוררים דוגמת פושקין, שילר וביירון. הסיפור 'אדוני הארץ ואדוני הכסף' מאת ל. מילבאך ובתרגום א. לוריא, המבוסס על ההיסטוריה של משפחת רוטשילד, הופיע ב'הכרמל' משנתו הרביעית, והוא אחד מהסיפורים הראשונים בהמשכים בעיתונות העברית. עם המעבר לפורמט הירחון התדלדל מאד החלק הספרותי ופין חדל להדפיס בו שירים, ובמקום זאת התפרסמו בעיקר תרגומים מגרמנית של סיפורים היסטוריים מתולדות ישראל. עם כניסתו של קצנלבוגן לתפקיד עורך הירחון התחדשה בו הדפסת דברי שירה.

'הכרמל' סבל רוב ימיו מקשיי תפוצה ומחסרון כיס שהעיקו על פין ופגעו בפרנסתו ואף בבריאותו. במשך חלק ניכר משנות קיומו לא ראו גיליונות העיתון אור במועדם וכסדרם, ובסוף דרכו כשבועון אף הצטמצמו מספר העמודים בכל גיליון וגיליון. גם כשזכה לסיוע חומרי מצד 'חברת מרבי השכלה' או השלטונות הרוסיים, התקשה 'הכרמל' להתמודד עם תפוצתם הנרחבת יותר של 'המליץ' ו'המגיד' מתחריו, ולאחר שהפך לירחון נכשל בתחרות מול 'השחר' של פרץ סמולנסקין, שראה אור בווינה, והיה הירחון המשפיע ביותר באותה תקופה. קשייו החומריים של 'הכרמל' לוּבּוּ בנוסף גם מאי יכולתו של פין לטפח ולשמר קדר קבוע של כותבים איכותיים שיתרמו בקביעות מפרי עטם לעיתונו, ולכן הסתמך במידה גוברת והולכת על כוחות מקומיים מווילנה, שהפכו בהתמדה את 'הכרמל' לעיתון מקומי ופרובנציאלי. קשיים אלה הכריעו בסופו של דבר את פין, ו'הכרמל' גווע ונסגר בשנת 1880.

[ + הצג עוד ]