⁨⁨חדשות⁩, 19 מאי 1988⁩ — כיף לשוב ולהתאהב באמן שגדלת עליו. ניל יאנג, 43, חוזר עם חיוניות יצירה באלבום חדש, "הצליל הזה בשבילך". הצליל הזה פירושו, בין השאר, אותן חדויות ורוישויות בכתיבה ובהגשה, שבלטו אצלו מימי באפלו ספרינגפילד דרך קרוסבי סטילס נאש והוא, ועד אלבומי הסולו הגדולים של שנות השבעים: "אחרי הבהלה לזהב, "קציר", "על החוף", "חלודה ישנה אינה נמה" ו"ניצים ויונים". שירים נהדרים על טהרת הבלוז מופקים מכלי נשיפה מרטיטים ונגינה בסיסית של קבוצת רוק מסורתית. יאנג נזרק מחברת התקליטים הקודמת אחרי שהואשם, כל כך מגוחך, בכך ש"אינו יוצר אלבומים ניל יאנגיים טיפוסיים". בשנות השמונים דילג מרוקבילי לגל חדש, לקנטרי, לרוק כמראיצטדיוני, ועכשיו לשורשיו משנות החמישים. וכמה נעים לשמוע את אפור גשום שלנו מחדשים שיר שלו בהופעות ולדעת שעדיין אפשר לחדור מתחת לכסיות אופנתיות ולגלות את החומר הגולמי שנשאר צעיר. בקטע הנושא יאנג אומר: "לא שר בשביל מילר, לא שר בעד באדוויזר, לא למען פוליטיקאים, לא להמונים. הצליל הזה בשבילך. יש לי את הדבר האמיתי בייבי, יש לי את הדבר האמיתי, כן, כן". צודק. התקליט לא ייצא בהדפסה מקומית, אבל צריך להיכנס לבית וללב. שרון מולדבי [⁨תמונה⁩]

טוען...