כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
בר יוחאי - אלג'יריה
ספרדים צפון אפריקה - אלג'יריה
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
תשליך
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט- תפילה
-
בביצוע
- פנחס זרביב מסורת:
- ספרדים צפון אפריקה - אלג'יריה מעגל השנה:
- ראש השנה
|
פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: וַי מַאן דְּאוֹשִׁיט יְדוֹי בְּדִקְנָא יַקִּירָא עִלָּאָה דְּסָבָא קַדִּישָׁא, טְמִירָא סְתִימָא דְכֹלָּא, דִּקְנָא דְּהַהִיא תֻשְׁבַּחְתָּא, דִקְנָא דְּסָתִים וְיַקִּיר מִכָּל־תִּקּוּנוֹי, דִּקְנָא דְּלָא יַדְעִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, דִּקְנָא דְּהִיא תֻשְׁבַּחְתָּא דְכָל־תֻּשְׁבָּחִין, דִּקְנָא דְּלָא הֲוָה בַר־נָשׁ נְבִיאָה וְקַדִּישָׁא דְּיִקְרַב לְמֶחְמֵי לַהּ, דִּקְנָא דְּהִיא תַלְיָא בְשַׂעְרוֹי עַד טַבּוּרָא דְלִבָּא, חִוָּרָא כְתַלְגָּא, יַקִּירָא דְיַקִּירִין, טְמִירָא דִטְמִירִין, מְהֵימְנוּתָא דִמְהֵימְנוּתָא דְכֹלָּא. תָּאנָא בִּצְנִיעוּתָא דְסִפְרָא, דְּהַאי דִּקְנָא מְהֵימְנוּתָא דְכֹלָּא נָפִיק מֵאֻדְנוֹי וְנָחִית סַחֲרָנֵיהּ דְפֻמָּא קַדִּישָׁא, וְנָחִית וְסָלִיק וְחָפֵי בְּתַקְרֻבְתָּא סַגִּי דְבֻסְמָא טָבָא חִוָּרָא דְיַקִּירָא, וְנָחִית בְּשִׁקּוּלָא וְחָפֵי עַד טִבּוּרָא, הוּא דִקְנָא יַקִּירָא מְהֵימְנָא שְׁלֵימָא דְנַגְדִין בֵּיהּ תְּלָת־עֲשַׂר נְבִיעִין מַבּוּעִין דִּמְשַׁח רְבוּת טָבָא, בִּתְלָת־עֲשַׂר תִּקּוּנִין מִתְתַּקְּנָן. תִּקּוּנָא קַדְמָאָה מִתְתַּקַן שַׂעְרָא מִלְּעֵלָּא, וְשָׁארֵי מֵהַהוּא תִקּוּנָא דִשְׂעַר רֵישֵׁהּ, דְּסָלִיק בְּתִקּוּנוֹי לְעֵלָּא מֵאֻדְנוֹי, וְנָחִית מִקַּמֵּי פִתְחָא דְאֻדְנִין בְּחַד חוּטָא בְּשִׁקּוּלָא טָבָא עַד רֵישָׁא דְפֻמָּא. תִּקּוּנָא תִנְיָנָא מִתְתַּקַן שַׂעְרָא מֵרֵישָׁא דְפֻמָּא, וְסָלִיק עַד רֵישָׁא אוֹחֲרָא דְפֻמָּא, בְּתִקּוּנָא שָׁקִיל. תִּקּוּנָא תְלִיתָאָה מֵאֶמְצָעִיתָא דִתְחוֹת דְּהַאי חוֹטָמָא, מִתְּחוֹת תְּרֵין נֻקְבִין, נָפִיק חַד אוֹרְחָא, וְשַׂעְרָא אִתְפְּסַק בְּהַהוּא אוֹרְחָא, וּמָלֵי מֵהַאי גִּסָּא וּמֵהַאי גִּסָּא שַׂעְרָא, בְּתִקּוּנָא דִשְׁלִים, סֻחְרָנֵהּ דְּהַהוּא אוֹרְחָא. תִּקּוּנָא רְבִיעָאָה מִתְתַּקַּן שַׂעְרָא וְנָחִית תְּחוֹת פֻּמָּא, מֵרֵישָׁא חֲדָא לְרֵישָׁא חֲדָא, בְּתִקּוּנָא שְׁלִים. תִּקּוּנָא חֲמִישָׁאָה אַפּוֹ תְּחוֹת פֻּמָּא נָפִיק אוֹרְחָא אַחֲרָא, בְּשִׁקּוּלָא דְאוֹרְחָא דִלְעֵלָּא, וְאִלֵּין תְּרֵין אוֹרְחִין רְשִׁימִין עַל פֻּמָּא מִכָּאן וּמִכָּאן. תִּקּוּנָא שְׁתִיתָאָה מִתְתַּקַן שַׂעְרָא וְסָלִיק וְנָפִיק מִלְּרַע לְעֵיל, לְרֵישָׁא דְפֻמָּא, וְחָפֵי תִקְרֻבְתָּא דְבֻסְמָא טָבָא, עַד רֵישָׁא דְפֻמָּא דִלְעֵלָּא, וְנָחִית שַׂעְרָא לְרֵישָׁא דְפִתְחָא דְאוֹרְחָא תַתָּאָה דְּפֻמָּא. תִּקּוּנָא שְׁבִיעָאָה פָּסִיק שַׂעְרָא וְאִתְחֲזוּן תְּרֵין תַּפּוּחִין בְּתִקְרֻבְתָּא דְבֻסְמָא טָבָא, שַׁפִּירָן וְיָאָן לְמֶחֱזֵי, בְּגִינְהוֹן אִתְקַיָּם עַלְמָא, הָדָא הוּא דִכְתִיב: "בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶלֶךְ חַיִּים". תִּקּוּנָא תְמִינָאָה נָפִיק חַד חוּטָא דְשַׂעֲרֵי סוֹחֲרָנֵיה דְּדִקְנָא, וְתַלְיָן בְּשִׁקּוּלָא עַד טִבּוּרָא. תִּקּוּנָא תְשִׁיעָאָה מִתְּעָרִין וּמִתְעָרְבִין שַׂעְרֵי דִקְנָא, עִם אִנּוּן שַׂעְרֵי דְּתַלְיָן בְּשִׁקּוּלָא, דְּתַלְיָן וְלָא נַפְקֵי דָא מִן דָּא. תִּקּוּנָא עֲשִׂירָאָה מִתְעַרְבִין נַחְתִין שַׂעְרֵי תְּחוֹת דִּקְנָא, וְחַפְיָן בִּגְרוֹנָא תְּחוֹת דִּקְנָא. תִּקּוּנָא חַד סַר דְּלָא נַפְקִין נִימָא מִן נִימָא, וּמִתְשַׁעֲרָן בְּשִׁעוּרָא שְׁלִים. תִּקּוּנָא תְרֵיסַר דְּלָא תַלְיָן שַׂעְרֵי עַל פֻּמָּא, וּפֻמָּא אִתְפְּנֵי מִכָּל־סִטְרוֹי, וְיָאָן שַׂעְרֵי סְחוֹר סְחוֹר לֵהּ. תִּקּוּנָא תְלֵיסַר דְּתַלְיָן שַׂעְרֵי בִּתְחוֹת דִּקְנָא מִכָּאן וּמִכָּאן, בִּיקָרָא יָאָה בִּיקָרָא שַׁפִּירָא, מְחַפְיָן עַד טַבּוּרָא. לָא אִתְחֲזֵי מִכָּל־אַנְפֵּי תִקְרֻבְתָּא דְבֻסְמָא, בַּר אִינוּן תַּפּוּחִין שַׁפִּירִין חִוָּרִין דְּמַפְקִין חַיִּין לְעַלְמָא, וּמְחַזְיָן חֵדוּ לִזְעֵיר אַנְפִּין בִּתְלֵיסַר תִּקּוּנִין אִלֵּין – נַגְדִין וְנַפְקִין תְּלֵיסַר מַבּוּעִין דִּמְשַׁח רְבוּת, וְנַגְדִין לְכָל־אִנּוּן דִּלְתַתָּא, וְנַהֲרִין בְּהַהוּא מִשְׁחָא, וּמְשִׁיחִין מֵהַהוּא מִשְׁחָא דְּבִתְלֵיסַר תִּקּוּנִין אִלֵּין. בִּתְלֵיסַר תִּקּוּנִין אִלֵּין אִתְרְשִׁים דִּקְנָא יַקִּירָא סְתִימָאָה דְכֹלָּא דְּעַתִּיק דְּעַתִּיקִין. שלוש פעמים: מִי־אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל־פֶּשַׁע, לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא־הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי־חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל־חַטֹּאותָם: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּהַעֲלוֹתֵנוּ עַל לְבָבֵנוּ רֹב קִצּוּרֵנוּ בַּעֲבוֹדָתֶךָ וּבְעֵסֶק תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְקִיּוּם מִצְוֹתֶיךָ, כָּל־עַצְמוֹתֵינוּ יֹאחֲזֵמוֹ רַעַד, וְנָמַס לִבֵּנוּ וְהָיָה לְמַיִם. מַה־נַּעֲנֶה וּמַה־נֹּאמַר, כִּי הַצַּר הַצּוֹרֵר בְּחֶבְרַת הַחֹמֶר הֶעָכוּר הָיוּ בְּעוֹכְרֵינוּ, גַּם אָסוּ"ר נִלְוָה עִמָּם, אֲסוּרִים וּלְטוּשִׁים בְּגָלֻיּוֹת קָשִׁים, גָּלוּת הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף. הַאָמְנָם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁרְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ וְלִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹתֶיךָ, כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְנוּ. וִירֵאִים וַחֲרֵדִים אֲנַחְנוּ מֵאֵימַת דִּינָךְ הַקָּדוֹשׁ, עַל כֵּן בָּאנוּ אֵלֶיךָ בִּכְפִיפַת רֹאשׁ, וּנְמִיכַת קוֹמָה, וַחֲלִישׁוּת חַיִל, לְהַזְכִּיר וּלְעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֵל עֶלְיוֹן, מֻכְתָּר בִּתְלֵיסַר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי, שֶׁתְּהֵא שָׁעָה זוֹ עֵת רָצוֹן לְפָנֶיךָ, וְתִהְיֶה עוֹלָה לְפָנֶיךָ קְרִיאַת שְׁלֹ שׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים שֶׁבִּפְסוּקֵי "מִי־אֵל כָּמוֹךָ", הַמְכֻוָּנִים אֶל שְׁלֹ שׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת "אֵל רַחוּם וְחַנּוּן" וְגוֹ', אֲשֶׁר קָרִינוּ לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ הִשַּׂגְנוּ כָּל־הַסּוֹדוֹת וְצֵרוּפֵי שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מֵהֶם וְזִוּוּגֵי מִדּוֹתֵיהֶם, אֲשֶׁר אֶחָד בְּאֶחָד יִגָּשׁוּ, לְהַמְתִּיק הַדִּינִים תַּקִּיפִים. וּבְכֵן, תְּרַחֲמֵנוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל־חַטֹּאתֵינוּ וְאַתָּה בְּטוּבְךָ תְּעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ, וְנִהְיֶה נְקִיִּים מִכָּל־טֻמְאָה וְחֶלְאָה וְזוֹהֲמָא, וְיַעֲלוּ כָּל־נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה אֲשֶׁר נִתְפַּזְּרוּ, וְיִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ בְּמִדַּת טוּבְךָ, אַתָּה אֵל יְשׁוּעָתֵנוּ, נוֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים. וּבְרֹב רַחֲמֶיךָ תִּתֶּן־לָנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת, חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עֹשֶׁר וְכָבוֹד לַעֲבוֹדָתֶךָ, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא כָּל־מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה. זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעֲנָךְ אֱלֹהִים חַיִּים. וּקְרַע רוֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ, וְיִקָּרְאוּ לְפָנֶיךָ זָכִיּוֹתֵינוּ. אֵל מָלֵא רַחֲמִים, יֶהֱמוּ־נָא רַחֲמֶיךָ לְקַבֵּל בְּרָצוֹן הַכְנָעָתֵנוּ וְהִרְהוּרֵי תְשׁוּבָה הַמִּתְנוֹצְצִים בָּנוּ, בְּשַׁגָּם לִבֵּנוּ אָטוּם סָתוּם וְחָתוּם, וְלֹא אִתָּנוּ יוֹדֵעַ זוֹ הִיא בִיאָה, זוֹ הִיא שִׁיבָה, מָה־אֲנַחְנוּ וּמַה־בָּאנוּ לְתַקֵּן. רַב לְהוֹשִׁיעַ, הָאֵר עֵינֵינוּ כַּאֲשֶׁר בְּגֹדֶל רַחֲמֶיךָ הִבְטַחְתָּנוּ – פִּתְחוּ לִי פֶתַח כְּחֻדּוֹ שֶׁל מַחַט, וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם. וּרְאֵה כִּי־אָזְלַת יָד, וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב, וְאֵין חוֹנֵן וְאֵין מְרַחֵם זוּלָתֶךָ, כִּי חֲנוּנֶיךָ הֵם חֲנוּנִים, וּמְרוּחֲמֶיךָ הֵם מְרוּחֲמִים, כְּדִכְתִיב: וְחַנֹּתִי אֶת־אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲרַחֵם: וּבְכֵן, לֵב טָהוֹר בְּרָא לָנוּ אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבֵּנוּ, וְרִשְׁפֵּי הִתְעוֹרְרוּת לִבֵּנוּ בְּאַהֲבָתְךָ וּבְתוֹרָתְךָ יַתְמִידוּ וְיִתְרַבּוּ בְּלִי הֶפְסֵק, עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ. וּתְזַכֵּנוּ שֶׁיְּהֵא לִבֵּנוּ נָכוֹן וּמָסוּר בְּיָדֵינוּ, וְלֹא נִכְעֹס וְלֹא נַכְעִיסָךְ. וְתַסְפִּיק בְּיָדֵינוּ לְהִתְרַחֵק מִכָּל־הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת וְהָאֲסוּרוֹת, וּבִפְרָט זַכֵּנוּ לְהִתְרַחֵק מֵהַגַּאֲוָה וְהַכַּעַס וְהַהַקְפָּדָה וְכָל־גֹּבַהּ לֵב. וְנִהְיֶה מְיֻשָּׁבִים בְּדַעְתֵּנוּ, וְנַכִּיר מִעוּט עֶרְכֵּנוּ, וְנַפְשֵׁנוּ כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה, וְלֹא נִתְכַּעֵס וְלֹא נַקְפִּיד, וְנִהְיֶה אֹהֲבֵי שָׁלוֹם וּמַרְבִּים שָׁלוֹם, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחֱסֶה. וּתְזַכֵּנוּ לְהִתְרַחֵק מִלֵּצָנוּת וְשֶׁקֶר וַחֲנוּפָה וְלָשׁוֹן הָרָע, וְדִבּוּר חֹל בְּשַׁבָּת וְכָל־דִּבּוּר אָסוּר, וְיִהְיֶה רֹב דִּבּוּרֵנוּ בַּתּוֹרָה וּבְסֵדֶר וְאֹפֶן עֲבוֹדָתְךָ עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, וּתְאַזְּרֵנוּ חַיִל לִשְׁמֹר לְפִינוּ מַחְסוֹם מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנֵנוּ. אָב הָרַחֲמָן, תֶּן־בָּנוּ כֹּחַ וּבְרִיאוּת, וְזַכֵּנוּ לְהִתְרַחֵק מִתַּאֲוַת תַּעֲנוּגֵי וְהַבְלֵי הָעוֹלָם־הַזֶּה, וְנֹאכַל לְשֹׂבַע נַפְשֵׁנוּ, וְכֵן בְּכָל־צְרָכֵינוּ, יִהְיוּ כָל־מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. וּתְזַכֵּנוּ לִהְיוֹת שְׂמֵחִים בְּעֵסֶק תּוֹרָתְךָ וּמִצְוֹתֶיךָ, וְלִהְיוֹת בִּטְחוֹנֵנוּ בָךְ תָּדִיר, וְיִהְיֶה לָנוּ לֵב שָׂמֵחַ לַעֲבוֹדָתֶךָ. אָנָּא מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן, הַנְּשָׁמָה־לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ, חוּסָה עַל עֲמָלָךְ. וּבְכֵן, יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ, וּתְזַכֵּנוּ לְהַשְׁלִים תִּקּוּן נַפְשֵׁנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ בְּגִלְגּוּל זֶה, וְלֹא נֹאבַד חַס וְשָׁלוֹם, וְתַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע קָדוֹשׁ עַל נַפְשֵׁנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ לְהַתְמִיד בַּעֲבוֹדָתֶךָ, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנֵנוּ כָּל־יְמֵי חַיֵּינוּ, אֲנַחְנוּ וְזַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ. וּתְזַכֵּנוּ לַעֲסֹק בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִשְׁמָהּ, וּלְכַוֵּן לַאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל־טָעוּת בַּהֲלָכָה וּבְהוֹרָאָה, וְאַל תַּצֵּל מִפִּינוּ דְּבַר אֱמֶת לְעוֹלָם. וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ, וּמְקַיְּמֵי מִצְוֹתֶיךָ, וְלֹא יִמָּצֵא בָנוּ וְלֹא בְזַרְעֵנוּ וְלֹא בְּזֶרַע זַרְעֵנוּ, שׁוּם פְּגָם וְשׁוּם פִּסּוּל, וְלֹא יִתְחַלֵּל שִׁמְךָ עַל יָדֵינוּ, חַס וְשָׁלוֹם. וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה, זֶרַע אֲהוּבֶיךָ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב עֲבָדֶיךָ, בָּנֶיךָ, בְּנֵי בְחוּנֶיךָ, וּבְגָלוּתָם וְדַלּוּתָם וְשִׁפְלוּתָם וְלַחֲצָם וְדָחְקָם, זֶה כַמָּה מֵאוֹת שָׁנִים, קוֹרְאִים בְּשִׁמְךָ וּמַאֲמִינִים בְּךָ וּבְתוֹרָתֶךָ, וְכַמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מָסְרוּ עַצְמָם לַהֲרִיגָה וְלִשְׂרֵפָה עַל קְדֻשַּׁת שְׁמֶךָ. נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם, וְתִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל כָּל־אַחֵינוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל הַנְּפוֹצִים בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, וּבִפְרָט עַל יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַל יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַזֹּאת, וְעַל כָּל־הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וּתְרַחֵם עָלֵינוּ וַעֲלֵיהֶם, וְתַצִּילֵנוּ וְתַצִּילֵם מֵרָעָה וּמֵרָעָב וּמִמָּצוֹר וּמִשְּׁבִי וּמִבִּזָּה, וּמִכָּל־חֵטְא. וְתִשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל־חוֹלֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, אֵל נָא רְפָא נָא לָהֶם, וּתְקַיֵּם בְּכָל־אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל־עֶרֶשׂ דְּוָי, כָּל־מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ: וְהַבְּרִיאִים מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל תַּתְמִיד בְּרִיאוּתָם, שֶׁלֹּא יֶחֱלוּ חַס וְשָׁלוֹם. וְתַצִּילֵנוּ וְתַצִּיל לְכָל־ יִשְׂרָאֵל מִכָּל־נֵזֶק, וּמִכָּל־צַר וּמַשְׂטִין וּמְקַטְרֵג, וּמֵרוּחַ רָעָה, וּמִדִּקְדּוּקֵי עֲנִיּוּת, וּמִכָּל־מִינֵי פֻרְעָנֻיוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבֹא בָּעוֹלָם. וְתִפְקֹד בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא, זֶרַע קֹדֶשׁ, לְכָל־חֲשׂוּכֵי בָנִים. וְהַיּוֹשְׁבוֹת עַל הַמַּשְׁבֵּר תּוֹצִיא אוֹתָן מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וְיֵצֵא הַוָּלָד בְּשָׁעָה טוֹבָה, וְלֹא יֶאֱרַע שׁוּם צַעַר וְשׁוּם נֵזֶק, לֹא לַיּוֹלְדוֹת וְלֹא לְיַלְדֵיהֶן, וְאַל יִמְשֹׁל אַסְכָּרָה וְשֵׁדִין וְרוּחִין וְלִילִין, לְכָל־יַלְדֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וּתְגַדְּלֵם לְתוֹרָתְךָ וּלְמִצְוֹתֶיךָ, בְּחַיֵּי אֲבִיהֶם וְאִמָּם. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ יוֹרְדֵי הַיָּם פְּצֵם וְהַצִּילֵם מִמַּיִם רַבִּים, מִיַּד בְּנֵי נֵכָר, הַצִּילֵם מִטִּיט וְאַל יִטְבָּעוּ, יִנָּצְלוּ מִשּׂוֹנְאִים וּמִמַּעֲמַקֵּי מַיִם. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַהוֹלְכִים בַּיַּבָּשָׁה הַדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב, וְהַצִּילֵם מִכַּף כָּל־אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ. וְכָל־ הָאֲסוּרִים בַּכֶּלֶא, מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַתֵּר מַאֲסָרֵיהֶם, וְתוֹצִיאֵם לִרְוָחָה. וְתָשִׁיב לְיִרְאָתְךָ כָּל־הָאֲנוּסִים בְּיַד־גֵּאִים. וְתָחוֹן זְכוּת אָבוֹת לְהוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ, כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים לְמַעֲנָךְ אֱלֹהִים חַיִּים. וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל־מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם, לְמַעַן אֲדֹנָי: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מֶלֶךְ רַחֲמָן רַחֵם עָלֵינוּ, טוֹב וּמֵטִיב הִדָּרֶשׁ לָנוּ, שׁוּבָה עָלֵינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ, בִּגְלַל אָבוֹת שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנֶךָ. בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה, כּוֹנֵן בֵּית־מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ, הַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ, שַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ, וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְתוֹכוֹ. וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם, וּלְוִיִּם לְדוּכָנָם לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם, וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם. וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת־ה', לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת־שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. כָּל־כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח, וְכָל־לָשׁוֹן תָּקוּם־אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי, זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם־ה': לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ בְּכָל־הַר קָדְשִׁי, כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת־ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה': אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי: אִם־עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר־יָהּ, אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד: כִּי־עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַעַן תִּוָּרֵא: קִוִּיתִי ה' קִוְּתָה נַפְשִׁי, וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי: נַפְשִׁי לַאדֹנָי, מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר: יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל־ה', כִּי־עִם־ה' הַחֶסֶד, וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת: וְהוּא יִפְדֶּה אֶת־יִשְׂרָאֵל, מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו: רִבִּי חֲנַנְיָא בֶן־עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ־הוּא לְזַכּוֹת אֶת־יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר: ואומרים קדיש "על ישראל": יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (אָמֵן) בְּעַלְמָא דִּי־ בְרָא כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (אָמֵן) בְּחַיֵּיכוֹן, וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.(אָמֵן) קהל וש"ץ: יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעַלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר, וְיִתְרוֹמַם, וְיִתְנַשֵּׂא, וְיִתְהַדַּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ־הוּא. (אָמֵן) לְעֵלָּא מִן כָּל־בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעַלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן) עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל־רַבָּנָן, וְעַל־תַּלְמִידֵיהוֹן, וְעַל־כָּל־תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְּיַתְבִין ועַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא דִּי־בְאַתְרָא הָדֵין, וְדִי־בְכָל־אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לַנָא, וּלְהוֹן, וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע, וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וְשֵׁיזָבָא, וּרְפוּאָה, וּגְאֻלָּה, וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה, וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן) עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל־כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן) מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְדָוִד וּשְׁלמה וְכָל הַקְּהִלּוֹת הַקְּדושׁוֹת וְהַטְּהוֹרוֹת הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם מַלְכָּא דְעָלְמָא הוּא יְבָרֵךְ יַתְכוֹן וִיזַכֶּה יַתְכוֹן וְיִשְׁמַע בְּקַל צְלוֹתְכוֹן תִּתְפָּרְקוּן וְתִשְׁתֵּזְבוּן מִכָּל צָרָה וְעַקְתָּא וִיהֵא מֵימְרָא דּה' בְּסַעַדְכֶם וְיָגֵן בַּעַדְכֶם וְיִפְרֹשׂ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ עֲלֵיכֶם וְיִטַּע בֵּינֵיכֶם אַהֲבָה וְאַחְוָה. שָׁלוֹם וְרֵעוּת. וִיסַלֵּק שִׂנְאַת חִנָּם מִבֵּינֵיכֶם וְיִשְׁבֹּר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵיכֶם וִיקַיֵּם בָּכֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם וְיִכְתָּבְכֶם הָאֵל בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן. למאמר על מסורת התפילה והפיוט של יהודי קונסטנטין. |
|
"תשליך" הוא כינויו של טקס מיוחד שנהוג לערוך בראש השנה, ושבמסגרתו יוצאים אל מקור מים בטבע ו"משליכים" אליו את החטאים. שורשיו אינם ברורים, הוא עבר כמה גלגולים ומופיע באופנים שונות במסורות השונות, שבהן נתקנו תכניו. למנהג זה ניתנו הסברים רבים הקושרים אותו להיטהרות מן החטאים, לחזרה בתשובה ולימים הנוראים. המהרי"ל (ר' יעקב הלוי בן משה מולין, המאות ה־14–15) הוא מהראשונים שמזכירים את התשליך ונותן לו אף טעם מן המדרש: "מה שנוהגים לילך בראש השנה אחר הסעודה אצל ימים ונהרות, להשליך במצולות ים כל חטאותינו, משום דאיתא במדרש זכר לעקידה שעבר אברהם אבינו בנהר עד צוארו ואמר 'הושיעה ה' כי באו מים עד נפש' והוא השטן שנעשה כמו נהר לעכב אותו מן העקידה" (ספר מהרי"ל, הלכות ראש השנה, ט). בדברי הרמ"א (ר' משה איסרליש, המאה ה־16) נזכר טעם אחר. בדבריו כבר ניתן לזהות סימנים ראשונים להתהוות תוכן הטקס: "והולכין אל הנהר לומר פסוק 'ותשליך במצולות ים כל חטאתינו' (מיכה ז, יט) וגו'". מן המרחב האשכנזי מנהג התשליך הלך ונפוץ גם בקרב הספרדים, ככל הנראה בעידוד האר"י (המאה ה־16), ששיבחוֹ וכלל אותו בסידורו. נראה שעם השנים נוסף המנהג בעל השורשים הקבליים, המוכרת כיום בדמות המנהג להפוך את כיסי הבגדים, בדימוי של חיפוש אחר פירורים המסמלים את החטאים שברצוננו להתוודות ולכפר עליהם. במקור היה מקובל לצאת אל מקור מים טבעי. במקומות שונים, בהיעדר מקורות מים קרובים, התפתח מנהג ללכת אל מקום שבו ניתן לצפות בהם, אף מרחוק, או להמירם בגופי מים מלאכותיים, מברֵכות ומזרקות ועד לצינורות ולשלוליות. ראוי להזכיר כי יש מן החוקרים (ראו למשל בדבריו של אלי פריימן), הסבורים שמנהג התשליך התפתח מנוהג פשוט ללכת אל נחלים ונהרות כבילוי בצהרי החג. השעשוע כלל זריקת פירורי לחם אל המים וצפייה בדגים האוכלים. על המנהג הובעו ביקורות והסתייגויות, בעיקר סביב סוגיית שמירת השבת כאשר החג חל בשבת. כתוצאה מכך יש מי שלא נהגו כלל לקיים את התשליך (לדוגמה, תלמידי הגר"א, תימנים וחלק מן הספרדים), וגם כיום מקובל לדחותו אל היום השני של החג כאשר היום הראשון חל בשבת. עם זאת, צריך לציין שיש מסורות שבהן מנהג התשליך לא מקוים בחג עצמו, אלא בימים הקודמים לו, ושיש עדויות למנהג קדום מימי הגאונים המשלב בין הכפרות והתשליך המוכרים לנו כיום, עשרים ושניים או חמישה עשר יום לפני החג (ראו ברש"י, ד"ה "האי פרפיסא", שבת פד, ע"ב). התשליך מלווה על פי רוב באמירת כמה פסוקים מספר מיכה, "מי אל כמוך", העוסקים בהשלכת החטאים אל הים, ובהם הפסוק: "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם." יש המוסיפים אמירת תפילה אישית נוספת שחיבר החיד"א (המאה ה־18) ובה בקשות רבות, וכן חלקים מן האידרא רבא שבזוהר, טקסט מיסטי שמתאר את תיקון י"ג המדות של האל על ידי רשב"י. על פי המסורת, י"ג המידות נרמזות בפסוקי "מי אל כמוך" והן נזכרות גם בתפילתו של החיד"א. אלו מצטרפים אל מעמד טקסי מיוחד שמשלב יציאה מגבולות בית הכנסת, ממד סמלי ובו מפגש חברתי בד בבד עם חזרה בתשובה, התוודות ותיקון. מעמד סמלי זה מבטא, בנוסף לתפילות ראש השנה ובדומה למעשים אחרים בחג (כגון אכילת סימנים), את הרצון הפנימי להתחיל מחדש את השנה בטהרה. |
| כותר |
תשליך / אלג'יריה - קונסטנטין / פנחס זרביב |
|---|---|
| מסורת |
ספרדים צפון אפריקה - אלג'יריה |
| לחן ממסורת |
תשליך / אלג'יריה - קונסטנטין |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
ראש השנה |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
אודות
-
"תשליך" הוא כינויו של טקס מיוחד שנהוג לערוך בראש השנה, ושבמסגרתו יוצאים אל מקור מים בטבע ו"משליכים" אליו את החטאים. שורשיו אינם ברורים, הוא עבר כמה גלגולים ומופיע באופנים שונות במסורות השונות, שבהן נתקנו תכניו. למנהג זה ניתנו הסברים רבים הקושרים אותו להיטהרות מן החטאים, לחזרה בתשובה ולימים הנוראים.
המהרי"ל (ר' יעקב הלוי בן משה מולין, המאות ה־14-15) הוא מהראשונים שמזכירים את התשליך ונותן לו אף טעם מן המדרש: "מה שנוהגים לילך בראש השנה אחר הסעודה אצל ימים ונהרות, להשליך במצולות ים כל חטאותינו, משום דאיתא במדרש זכר לעקידה שעבר אברהם אבינו בנהר עד צוארו ואמר 'הושיעה ה' כי באו מים עד נפש' והוא השטן שנעשה כמו נהר לעכב אותו מן העקידה" (ספר מהרי"ל, הלכות ראש השנה, ט).
בדברי הרמ"א (ר' משה איסרליש, המאה ה־16) נזכר טעם אחר. בדבריו כבר ניתן לזהות סימנים ראשונים להתהוות תוכן הטקס: "והולכין אל הנהר לומר פסוק 'ותשליך במצולות ים כל חטאתינו' (מיכה ז, יט) וגו'".
מן המרחב האשכנזי מנהג התשליך הלך ונפוץ גם בקרב הספרדים, ככל הנראה בעידוד האר"י (המאה ה־16), ששיבחוֹ וכלל אותו בסידורו.
נראה שעם השנים נוסף המנהג בעל השורשים הקבליים, המוכרת כיום בדמות המנהג להפוך את כיסי הבגדים, בדימוי של חיפוש אחר פירורים המסמלים את החטאים שברצוננו להתוודות ולכפר עליהם.
במקור היה מקובל לצאת אל מקור מים טבעי. במקומות שונים, בהיעדר מקורות מים קרובים, התפתח מנהג ללכת אל מקום שבו ניתן לצפות בהם, אף מרחוק, או להמירם בגופי מים מלאכותיים, מברֵכות ומזרקות ועד לצינורות ולשלוליות.
ראוי להזכיר כי יש מן החוקרים (ראו למשל בדבריו של אלי פריימן), הסבורים שמנהג התשליך התפתח מנוהג פשוט ללכת אל נחלים ונהרות כבילוי בצהרי החג. השעשוע כלל זריקת פירורי לחם אל המים וצפייה בדגים האוכלים.
על המנהג הובעו ביקורות והסתייגויות, בעיקר סביב סוגיית שמירת השבת כאשר החג חל בשבת. כתוצאה מכך יש מי שלא נהגו כלל לקיים את התשליך (לדוגמה, תלמידי הגר"א, תימנים וחלק מן הספרדים), וגם כיום מקובל לדחותו אל היום השני של החג כאשר היום הראשון חל בשבת.
עם זאת, צריך לציין שיש מסורות שבהן מנהג התשליך לא מקוים בחג עצמו, אלא בימים הקודמים לו, ושיש עדויות למנהג קדום מימי הגאונים המשלב בין הכפרות והתשליך המוכרים לנו כיום, עשרים ושניים או חמישה עשר יום לפני החג (ראו ברש"י, ד"ה "האי פרפיסא", שבת פד, ע"ב).
התשליך מלווה על פי רוב באמירת כמה פסוקים מספר מיכה, "מי אל כמוך", העוסקים בהשלכת החטאים אל הים, ובהם הפסוק: "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם." יש המוסיפים אמירת תפילה אישית נוספת שחיבר החיד"א (המאה ה־18) ובה בקשות רבות, וכן חלקים מן האידרא רבא שבזוהר, טקסט מיסטי שמתאר את תיקון י"ג המדות של האל על ידי רשב"י. על פי המסורת, י"ג המידות נרמזות בפסוקי "מי אל כמוך" והן נזכרות גם בתפילתו של החיד"א.
אלו מצטרפים אל מעמד טקסי מיוחד שמשלב יציאה מגבולות בית הכנסת, ממד סמלי ובו מפגש חברתי בד בבד עם חזרה בתשובה, התוודות ותיקון. מעמד סמלי זה מבטא, בנוסף לתפילות ראש השנה ובדומה למעשים אחרים בחג (כגון אכילת סימנים), את הרצון הפנימי להתחיל מחדש את השנה בטהרה.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת ספרדים צפון אפריקה - אלג'יריה
עוד מוזיקה בסולם כללי
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
