אתאנו לחלות / פרס-נובנדגאן / רחמים דרשן
מרכז אסיה וקווקאז - פרס
להאזנה
למי אבכה לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן הֲלְמִקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים אֲשֶׁר עוֹרְבִים וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן וְעַל דּוּכָן אֲשֶׁר הוּכַן לְלֵוִי לְנַצֵּחַ בְּשִׁיר לָאֵל וְרַנֵּן אֱהִי מַשְׁמִים עֲלֵי אוּרִים וְתֻמִּים אֲשֶׁר שָׁם כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר יְכוֹנֵן וְעַל הֶרֶג חֲכָמִים בֵּית אֱלֹהִים וּבָא קוֹסֵם קְסָמִים גַּם מְעוֹנֵן וְאֵיכָה חָשְׁכָה אוֹר הַהֲלָכָה וְהַתַּלְמוּד כְּמוֹ גַלְמוּד מִי יְבוֹנֵן וְסוֹד תּוֹרָה הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן חֲלָלִים נָפְלוּ עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים וְאֵין מֵקִים וְאֵין חוֹמֵל וְחוֹנֵן לְזֹאת כָּל יוֹם וְכָל לַיִל אֲיֵלִיל בְּרָב חֶבֶל כְּמוֹ אָבֵל וְאוֹנֵן וּמַר אֶסְפֹּד וְאָח אֶקְרָא לְקִפּוֹד וּמִדְּמָעַי עֲפַר צִיּוֹן אֲחוֹנֵן וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל מְרַנֵּן וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן |
קינה זו נאמרת בקהילות הספרדיות לפני קריאת מגילת איכה. עם תום תפילת ערבית מתיישבים המתפללים על הארץ והחזן פותח ואומר קינה זו, המסתיימת במלים: וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן, ובכך מובילה אל אמירת מגילת איכה, הפותחת במלים אלו ("איכה ישבה בדד העיר רבתי עם..."). התחושה העולה מן הקינה היא תחושה של חוסר אונים, כמעט "איובית" - המשורר שואל ותוהה על מה ועל מי יבכה קודם - האם על חורבן בית המקדש? האם על ארון הברית שאבד? האם על הכרובים שאינם? האם על הכהנים והלויים? האורים והתומים? תלמידי החכמים והתינוקות שנהרגו? לא נותר לו אלא לבכות, לספוד ולקונן "איכה ישבה בדד". |
• לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה – על מי אקונן ולמי אספוד. • וּבִבְכִי אֲמָרֵר – אבכה בכי מר, כפי דברי ישעיהו (כב, ד): עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד בַּת עַמִּי. • וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן – והמיית מעי אחדד, אחזור ואומר ואעורר את רחמי. מעיים במקרא הם גם סמל לרחמים, כמו למשל בירמיהו (לא, יט) הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה' ובישעיהו (סג, טו): הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ. • הֲלְמִקְדָּשׁ – האם אבכה על המקדש? • אֲשֶׁר עוֹרְבִים וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן – שבמקומם יקימו שם קנם צפורים ובעלי חיים החיים בחרבות, לפי ישעיהו לד, יא: וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ. • וְעַל דּוּכָן – במה מוגבהת שעליה עמדו הלוויים בעת ששרו במקדש. • וְרַנֵּן – ושירה. • אֱהִי מַשְׁמִים – אשתומם, אתפלא, ויש כאן שימוש מתוחכם במצלול המהדהד - שממה, שמה. • אוּרִים וְתֻמִּים – אלו האבנים המאירות שהיו נתונות בחושן שעל חזה הכהן הגדול, ושעל פי התנוצצותן ידעו ישראל את אשר יעשו. • כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר – המשמרות של הכהנים שעסקו בעבודת בית המקדש. • יְכוֹנֵן – יעמדו על מכונם. • וְעַל הֶרֶג חֲכָמִים – מותם של תלמידי חכמים. • וּבָא קוֹסֵם קְסָמִים גַּם מְעוֹנֵן – בבית ה', בית המקדש, מצויים גויים, עובדי עבודה זרה, המאמינים בקסמים ובידעונים. • וְאֵיכָה חָשְׁכָה אוֹר הַהֲלָכָה – כיוון שנהרגו החכמים, ההלכה כבר אינה ידועה ומובנת. • וְהַתַּלְמוּד כְּמוֹ גַּלְמוּד מִי יְבוֹנֵן – ומי יבין את התלמוד, השרוי בבדידותו, כאשר לומדיו כבר אינם בחיים. • וְסוֹד תּוֹרָה הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה – האם חי עדיין, לאחר השבר, מי שיוכל לגלות את סודות התורה? • וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן – והאם יש צדיקים שיכולו להגן על הדור בזכויותיהם? • חֲלָלִים נָפְלוּ עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים – נהרגו תינוקות. • וְאֵין מֵקִים – אין מי שיקים את התינוקות המתים. • חוֹמֵל וְחוֹנֵן – מרחם ועוזר. • לְזֹאת – לכן. • בְּרָב חֶבֶל – בכאב רב. • וְאוֹנֵן – מי שמתו מוטל לפניו. • וְאָח אֶקְרָא לְקִפּוֹד – כמוני כקיפוד, החי בחורבות. • וּמִדְּמָעַי עֲפַר צִיּוֹן אֲחוֹנֵן – דמעותי, שתזלוגנה אל העפר יבטאו את רצוני ואהבתי לציון, לפי תהלים קב, יד-טו: אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד. כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ. • וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל מְרַנֵּן – ואפסיק לשמוע קול שירה, כדרכם של אבלים. • וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן – ואומר את מגילת איכה, מגילת הקינות, הפותחת במלים 'איכה ישבה בדד העיר רבתי עם'. |
קריאת הקינות הייתה מבוצעת באצפהאן על גג בית הכנסת בקהל גדול ובבכי רב. בט' באב נהגו באצפהאן להרבות בצדקה לכפרה ולשמירה. קינות רבות בתשעה באב הושרו במנגינה דומה, ביניהן הקינות 'למי אבכה', 'אש תוקד בקרבי', ומזמור עט בתהלים - 'מזמור לאסף'. מרווחי הסולם מקבילים למרווחים שבין הצלילים רה (צליל הסיום) – מי חצי במול – פה – סול – לה (מקבל דגש מיוחד) – סי במול – דו. הסולם מזכיר את מקאם ביאת במוסיקה הערבית. הדגשת הצליל לה מזכיר את מקאם חוסייני. מבחינת המקצב אין זה לחן בעל פעמה קבועה. המנגינה מאולתרת, אך המבנה שלה קבוע. מקור המנגינה אינו ידוע. המקצב והתנהגות המנגינה אופייניים ל'גושה-י-חג'אז' ול'דסתגאה-א-דשתי', פורמולות אלתור והלחנה חשובות במוסיקה הפרסית האומנותית והעממית, המבטאות צער ויגון. בראשית כל פסוק או בית מודגש הצליל לה והוא מעוטר בצלילים שכנים או באמצעות הירידה, בכל פעם בווריאציה שונה, דו – סי במול – לה. אולם התפרצות זו אינה נמשכת זמן רב, והיא מדוכאת בירידה לצליל הסיום, רה, בסוף כל פסוק או בית. עם הירידה לצליל הסיום מונמכת גם עוצמת הקול, ואף בכך יש כדי להעצים את ביטויי הצער והאכזבה הגלומים במנגינה זו. |
כותר |
למי אבכה / פרס-אספהאן / שלמה שמש |
---|---|
מסורת |
מרכז אסיה וקווקאז - פרס |
לחן ממסורת |
למי אבכה / פרס-אספהאן |
מאפייני הקלטה |
הקלטת שדה |
סולם |
כללי |
מעגל השנה |
לכל עת |
מלחין |
ללא מלחין ידוע |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?