1. עמוד הבית
  2. לגלות אוצרות
  3. תצלומים
  4. אוסף הפורטרטים של אברהם שבדרון
אוסף הפורטרטים של אברהם שבדרון
שלום עליכם, מתוך אוסף הפורטרטים של אברהם שבדרון

אוסף הפורטרטים של אברהם שבדרון

​אוסף אברהם שבדרון בספרייה הלאומית מורכב משתי חטיבות: אוסף האוטוגרפים ואוסף הפורטרטים. לצד אלפי דוגמאות של חתימות וכתבי יד מקוריים, כולל אוסף הפורטרטים כעשרת אלפים דיוקנאות שונים של יותר מ-3,000 אישים יהודיים. למעשה, זהו האוסף הגדול והיחיד מסוגו בעולם של דיוקנאות יהודים, והוא מעין "גלריה לאומית" של גדולי העם היהודי לדורותיו. אברהם שבדרון, האיש אשר הניח את המסד לאוסף ייחודי זה, כתב על מניעיו לאיסוף הדיוקנאות:

"כשם שכל אדם, אשר רגש ההערצה לא זר לו, ישמח בידעו כי תמונתם וכתב ידם של היקרים והקרובים לו יישמרו ויתקיימו, ככה ודאי חשוב ונעים [...] להכיר את רשמי פניהם – השארית הכי אינטימית והכי אישית של הגדולים האלה – ולדעת, כי שומרים אותם ומקיימים אותם לאורך ימים ובשביל הדורות הבאים."

במשך יותר מחמישים שנה שקד אברהם שבדרון על איסופם ורישומם של מאות פורטרטים, לעתים קרובות תוך פנייה ישירה אל האישיות שביקש את דיוקנה. עם מותו הפתאומי של שבדרון, בשנת 1957, החליטה הנהלת הספרייה הלאומית להמשיך ולפתח את האוסף. בשנים שחלפו מאז, נוספו לאוסף הפורטרטים מאות רבות של דיוקנאות, ואף בימים אלה ממשיכה הספרייה הלאומית באיסופם וברישומם, תוך שמירה על צביונו המקורי של האוסף.

על אף הרצון ליצור אוסף לאומי, שבו יהיה מקום לאישים יהודיים מכל התקופות ומכל תפוצות ישראל, הרי שיישומו נתקל בקשיים לא-מעטים. האיסור מן התורה על עשיית פסל ותמונה גרם לכך שבמשך דורות רבים נמנעו יהודים רבים מציור דיוקנם, והחל מאמצע המאה התשע עשרה, היו שאף נמנעו מלהצטלם. למרות זאת, יש באוסף הפורטרטים ציורי דיוקן רבים של רבנים ואנשי-שם יהודיים החל מן המאה השבע-עשרה ואילך. הדפסים אלו הינם במגוון רחב של טכניקות הדפס, האופייניות למקום ולתקופה שבהם נוצרו: תחריטים, חיתוכי עץ, הדפסי אבן ועוד. נוסף לאלה, האוסף כולל רישומים וציורי שמן מקוריים אחדים. באופן טבעי, מרבית הדיוקנאות באוסף הם תצלומים, וגם בהם ניתן ייצוג רחב לכל מגוון טכניקות הצילום, בעיקר בשחור-לבן.

מזה יותר משבעים שנה אוסף הפורטרטים על-שם שבדרון הוא אבן שואבת לכותבי ביוגרפיות, לקסיקונים ואנציקלופדיות, בכל רחבי העולם. עם העלאתו לרשת של אוסף עשיר, מגוון וייחודי זה, יש לצפות שהוא ישרת קהל גדל והולך של קוראים ומתעניינים, אשר יוכלו להשתמש בו לשם העשרת הידע האנושי, להנאתם ולמען הדורות הבאים

אברהם שבדרון (שרון)

אברהם שבדרון

אברהם שבדרון

האספן הלאומי: אברהם שבדרון ואוספי האוטוגרפים והפורטרטים בספרייה הלאומית

חידת אישיותו של אברהם שבדרון קשה לפיצוח: כיצד נתיישבו, בו, באדם אחד, ניגודים כה רבים? כימאי ומשורר, אידיאולוג קנאי ומלחין עדין נפש, תקיף ונחבא אל הכלים – כל אלה אפיינו את דמותו רבת הפנים של איש ברוך כישרונות זה, והפכו אותו לאחת מן הדמויות הססגוניות ביותר שחיו בירושלים בתקופת המנדט. ומתוך תמהיל מרתק זה של תכונות, עולה קו פעולה אחד, קשה עוד יותר להסבר: מה גרם לו, לצעיר יהודי ממשפחה אמידה, להקדיש את כל חייו לאיסוף אובססיבי של פורטרטים ואוטוגרפים, לתרום את אוספיו לספרייה הלאומית ללא כל תמורה, ולהמשיך במלאכת איסוף חסרת גבולות ומעצורים, עד אשר קיפח את חייו, בודד וחסר כל?
אחת השאלות שעליהן הִרְבָּה שבדרון להשיב, הייתה כיצד הפך לאספן. צירוף של הגרסאות השונות לתשובתו, מעלה את דמותו של נער צעיר ממזרח גליציה, אשר נולד בשנת 1878 למשפחה עשירה של תעשיינים, נצר לשושלת רבנים ומלומדים. בגיל שש-עשרה, כך חזר וסיפר שבדרון, קרא את ספרו של ההיסטוריון משה (מוריץ) גידמן, ונתקל בו בתעודה היסטורית שפירושה לא נראה לו. שבדרון הנער הֵעֵז ושלח למלומד היהודי הנודע מכתב ובו הציע פירוש אחר. להפתעתו הרבה, קיבל הנער מכתב תשובה, ובו תודה והערכה לפירושו החריף. הגאווה הרבה שמילאה אותו על המכתב שקיבל, עודדה את שבדרון הצעיר להמשיך ולשגר מכתבים אל מלומדים וסופרים יהודים נודעים אחרים. מכתבי התשובה שקיבל מהם, הלכו והצטברו לכדי אוסף של ממש, והם דרבנו אותו לצאת ולבקש לו מכתבים, כתבי יד ודוגמאות מחתימות ידם של אישים נוספים, אותם כבר רכש לו בכסף מלא.

איסוף האוטוגרפים הביא את שבדרון לְפתֵּחַ לעצמו אוסף נוסף, של תמונות דיוקן משל אותם אישים מפורסמים. כאשר נודע לו כי במוזיאונים ובספריות הגדולות באירופה שמורים אוספים לאומיים של כתבי יד ודיוקנאות, עלתה בלבו המחשבה, כך העיד לאחר שנים, שעליו מוטלת המשימה לייסד אוסף כזה בשביל העם היהודי! החיוך הסלחני העולה על פנינו כיום, משאנו קוראים את דבריו מלאי הפאתוס של שבדרון, רחוק מן הרצינות התהומית שאליה התייחס, במשימה שנטל על עצמו בדבקות.

מלחמת העולם הראשונה, שבה לחם שבדרון בשורות הצבא האוסטרי, רק חיזקה את הרגשות הציוניים הלאומיים שפיעמו בו. פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים ובית הספרים הלאומי הביאו להחלטתו לנטוש את עירו וביתו, ולעלות לארץ ישראל, כדי להגשים את חלומו על אוסף לאומי בירושלים. בשנת 1927 עלה שבדרון ארצה, ובאמתחתו אוספי הפורטרטים והאוטוגרפים, אשר הכילו כבר אלפי פריטים יקרי ערך. הוא מסר את אוספיו ללא תמורה לספרייה, והתקיים על קיצבה צנועה שנשלחה לו מפולין. בתקופה שעד פרוץ מלחמת העולם השנייה, פעל שבדרון במרץ רב לרכישה והבאה של אוספי דיוקנאות וכתבי יד יקרי ערך מאירופה לארץ ישראל, ובכך הציל רבים מהם מכלייה. מערכת הקשרים הענפה שטווה עם אספנים, סוחרים ואנשי שם בכל רחבי העולם, הביאה לכך שחלומו של הנער מהכפר בגליציה הלך והתגשם. אוסף האוטוגרפים והפורטרטים על שם שבדרון היה לאוסף הגדול בעולם של דוגמאות כתבי יד ודיוקנאות של אנשי שם יהודים. רבנים, סופרים, מדינאים, אמנים, מדענים – כולם מיוצגים באוסף רב-גוני ועשיר זה, הכולל בתוכו כיום כ-40,000 פריטים שונים. יוסף קארו וקארל מארקס, משה מנדלסון ונפתלי הרץ אימבר, הרצל וזיגמונד פרויד, רחל המשוררת ופרנץ קפקא – כל אלה הינם חלק מן התצרף המרתק של דמויות יהודיות שכתביהן ודיוקנותיהם שמורים באוסף שבדרון.