קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

על אודות משה וילנסקי

על אודות משה וילנסקי

מוורשה לתל-אביב

משה וילנסקי נולד ב-18 באפריל 1910 בוורשה שבפולין. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היגרה המשפחה לעיירה מוזיר שברוסיה, ובשנת 1917 חזרה המשפחה לוורשה. את חינוכו היסודי רכש וילנסקי בגימנסיה היהודית "אסכלה", ששפת הלימוד בה הייתה פולנית, ובמקביל ללימודים הכלליים למד גם עברית, תנ"ך ודברי ימי ישראל.

נטייתו וכשרונו של משה וילנסקי למוזיקה נתגלו כבר בגיל ארבע, בעת שפרט על הפסנתר הביתי משמיעה. אך רק בתקופה מאוחרת יותר החל ללמוד נגינה בצורה מסודרת ושיטתית. בהמשך הדרך פנה וילנסקי ליצחק אדל ללימודי תיאוריה ולאחר כשישה חדשים פנה, בהמלצתו של אדל, לקונסרבטוריון הממלכתי בוורשה.

וילנסקי התקבל ישירות לשנת הלימודים השנייה וסיים את לימודיו בשנת 1932 במחלקת הקומפוזיציה והניצוח עם המלחין פרופ' ריטל.

ב-1932 עלה עם משפחתו ארצה והתיישב בתל אביב. בין השנים 1939-1936 למד הנדסה בטכניון ע"ש היינריך הרץ בתל אביב ובשנת 1939 נישא לברטה יקימובסקה, אשר הייתה שחקנית תיאטרון.

עמוד מתוך מחברת לימודי המוזיקה של וילנסקי מתקופת לימודיו בקונסרבטוריון בוורשה (ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

עמוד מתוך מחברת לימודי המוזיקה של וילנסקי מתקופת לימודיו בקונסרבטוריון בוורשה (ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

משה וברטה וילנסקי בשנות ה-40 בתל אביב ​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

משה וברטה וילנסקי בשנות ה-40 בתל אביב ​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

יוצר הטון במוזיקת הבימה הקלה בארץ ומחבר "שלאגרים"

כבר בשנת עלייתו לארץ נתמנה וילנסקי לפסנתרן ולמנהל המוסיקלי של התיאטרון הסאטירי "המטאטא" – שהיה במה לסאטירה פוליטית אקטואלית ששיקפה את הווי היישוב בארץ באותם ימים. במסגרת זו כתב וילנסקי את כל המנגינות לפזמונים של המופעים ואת קטעי הקישור המוזיקליים. כמו-כן ליווה בפסנתר את החזרות ואת ההופעות של התיאטרון. ​בנוסף לפעילותו בתיאטרון "המטאטא" משה וילנסקי הלחין ועיבד מוזיקה לתיאטרון הסאטירי "כל הרוחות", לאירועים מוזיקליים שונים ברחבי הארץ, להצגות ילדים וכן לזמרים שאיתם עבד – כגון אסתר גמליאלית, שאותה אף ליווה בסיבובי הופעות ברחבי הארץ. הוא החל בשיתופי פעולה הדוקים עם טובי הפזמונאים והמשוררים דאז, בהם עמנואל הרוסי, יעקב אורלנד ובעיקר נתן אלתרמן. עד מהרה הפך וילנסקי לנותן הטון העיקרי במוזיקה של הבימה הקלה בארץ ומחברם של "שלאגרים" מצליחים.

חברי תיאטרון "המטאטא" בדרך להופעה. משה וילנסקי בחלון השמאלי​​ (ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

חברי תיאטרון "המטאטא" בדרך להופעה. משה וילנסקי בחלון השמאלי​​ (ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

מודעה לתכנית הרביעית של תיאטרון "כל הרוחות" – "במזרח אין כל חדש" – בליווי לפסנתר של משה וילנסקי, 1940​ (ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

מודעה לתכנית הרביעית של תיאטרון "כל הרוחות" – "במזרח אין כל חדש" – בליווי לפסנתר של משה וילנסקי, 1940​ (ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

וילנסקי היה מראשוני המלחינים בארץ שיצירותיו הוקלטו. שיריו הראשונים (זמזם זמזם, דודה הגידי לנו כן, צלילי הורה ו-שיר השוטר), וכן עיבודים ותזמורים שעשה לשירי עמיתיו ("מה טובו אהליך יעקב" של עמנואל עמירן ו"תן כתף" של מרדכי זעירא), הופיעו בתקליטי קרטון מצופים צלולואיד שיוצרו על ידי חברת "אחוה בית חרושת לתקליטים ולפטיפונים". על עטיפות התקליטים נכתב אז: "תוצרת ארץ ישראל".

ב-1936 יזם, יחד עם האמרגן זאב מרקוביץ', את הקמת אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומולי"ם לשמירת זכויות יוצרים בתחומי המוזיקה והספרות. הם צירפו אליהם משוררים, סופרים ומלחינים חשובים בהם לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, אלכסנדר פן, ידידיה אדמון, מרדכי זעירא, עמנואל עמירן ועוד.

בשנת 1937 הקים את רביעיית הגברים "גיללי" אשר ביצעה את עיבודיו לזמר עברי, משלו ומשל עמיתיו, מוזיקה חסידית וסטנדרטים של ג'אז. הופעותיה של הרביעייה, בליווי בפסנתר של וילנסקי, שודרו ברדיו הארץ-ישראלי.

בנוסף לפעילותו בתיאטרון "המטאטא" משה וילנסקי הלחין ועיבד מוזיקה גם לנשפי פורים בערים הגדולות, לחגיגות יריד המזרח, לנשפי "המשטרה העברית" ולמופעי ריקוד. כמו-כן, חיבר שירים ומוזיקת רקע לסרטים תיעודיים של "יומני כרמל" מיסודו של נתן אקסלרוד, מאבות תעשיית הקולנוע בארץ, ולסרטי תעודה על העמק והגליל שהפיקו הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד (קציר בעמק ו-הרועה בגליל). גם למערכת החינוך לגיל הרך ולבית הספר תרם וילנסקי מכישרונו. הוא חיבר שירי ילדים לגן ולבית הספר וכן להצגות ילדים. דוגמה לכך היא ההצגה "הדובון והזאב השודד", אשר עלתה לבמה בתקופה זו. וילנסקי הלחין עבורה שני שירים: נומה בן, עצום נא עין ו-שעון בן חיל. ​

בסוף שנות השלושים הצטרף וילנסקי לבימה הקטנה "כל הרוחות" – תיאטרון סאטירי אף הוא – שאחד ממייסדיו ואביו הרוחני היה המשורר, המחזאי והמתרגם אברהם שלונסקי. לבימה זו תרם וילנסקי את אחד השירים הידועים ביותר בתקופה זו – צריך לצלצל פעמיים (1939) למילותיו של נתן אלתרמן.

וילנסקי ראה עצמו כשותף לאמנים אשר כבר בשנות השלושים ניסו ליצור סגנון ישראלי ופולקלור מקורי ושמו דגש על הצד האתני של השירים. בעבודתו כמלווה בפסנתר של הזמרת אסתר גמליאלית בסיבובי הופעות ברחבי הארץ, נחשף אל שירת יהודי תימן וחיבר מספר שירים שהגוון המזרחי בלט בהם (אני גדליה רבע איש למילותיו של נתן אלתרמן).

הקמת המדינה ושיתופי פעולה

משה וילנסקי, עם אקורדיון, ושושנה דמארי בהופעה בפני חיילים במלחמת השחרור ​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

משה וילנסקי, עם אקורדיון, ושושנה דמארי בהופעה בפני חיילים במלחמת השחרור ​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

ב-1944 נוסד תיאטרון הרוויו (Review Theater) "לי-לה-לו", אשר בניגוד לסאטירה החברתית ב"מטאטא" סיפק לקהלו שירים ופזמונים וביניהם קטעי קישור קלילים ומבדרים. וילנסקי נתמנה למנהלו המוזיקלי ולמלחין הבית של התיאטרון ושיריו הרבים בוצעו על ידי הזמרות הכוכבות של אותם הימים: ז'ני לוביץ (בכל זאת יש בה משהו (בביצוע אילי גורליצקי ויונה עטרי)) , מינה ברן (טנגו כפר סבא (בביצוע רחל אטאס)) וג'טה לוקה (אני חדש בארץ).

משה וילנסקי מספר על שילובו בתיאטרון "לי-לה-לו" ועל עבודתו עם נתן אלתרמן, בראיון עם המלחינה ציפי פליישר ב-9.3.1995 ​

ואולם יותר מכל בלטה זמרת צעירה אחת, ממוצא תימני, שפרצה באחת לתודעה של הקהל היישובי בארץ – שושנה דמארי – ומאז נקשר שמה בשמו של משה וילנסקי, אשר כתב לה רבים מלהיטיה הגדולים: כלניות, אני מצפת, מרים בת-נסים ועוד. רוב השירים הללו הולחנו למילותיו של נתן אלתרמן. כך הותווה שיתוף פעולה פורה וארוך ימים, או כפי שנכתב בעיתונות: "משולש השירה הישראלית – אלתרמן את וילנסקי את דמארי".​

רבים מהשירים ששושנה דמארי שרה ואשר הוקלטו מפיה מזוהים איתה, ועם פרשנותה, כמבצעת יחידה שלהם במשך שנים רבות. הקשר המיוחד בין וילנסקי לדמארי וההשראה ההדדית שהתקיימה ביניהם הביאו לכך שרבים מן השירים שהלחין הולחנו במיוחד עבורה ולקולה, כשה"ניחוח התימני" שבהם נוצר, בין השאר, בזכות ביצועיה. "וילנסקי, הספוג בתרבות האירוית," כתב עליו עמיתו וידידו גיל אלדמע "הראה בשירים אלה את מלוא מיומנותו המקצועית: הלחנים, העיבודים והתזמורים השכילו לתפוס את הניחוח הארץ-ישראלי-תימני-מזרחי המיוחד. מתיאטרון הקברט בסגנון האירופי 'לי-לה-לו' צמח סגנון ארץ-ישראלי ששילב את אווירת המזרח עם התרבות האירופית. שיריו של וילנסקי היו קליטים ומתרוננים לא פחות – אך מעתה דבקה בהם התווית הארץ-ישראלית המובהקת". ​​

עם פרוץ מלחמת השחרור חיברו וילנסקי והמשורר חיים פיינר (לימים חפר) שירים ללהקת הפלמ"ח, "הצ'יזבטרון", אשר הפכו במהרה לחלק בלתי נפרד מפס הקול של התקופה: שיר החבלנים, הצ'יזבט, היו זמנים, בת-שבע, זה הכל עניין של אופי, הקרב האחרון ועוד. בכל תקופת הקרבות סייר משה וילנסקי עם שושנה דמארי במשלטים והופיע בפני חיילים.

את בשורת המדינה הביאו וילנסקי ודמארי בעיצומה של המלחמה למחנות המעצר בקפריסין, בשליחות "הועד למען גולי קפריסין". במשך שישה ימים הופיעו ללא הרף בפני דיירי המחנות, המרפאות ובתי החולים המאולתרים. ההופעות משכו אליהן אלפי מאזינים מכל הגילים ששמעו שם לראשונה שירים עבריים.

בשנת 1949 יצא משה וילנסקי עם שושנה דמארי ועם הזמר יוסף גולנד לסדרת הופעות בארצות הברית. ההופעות, מחוף אל חוף ובמרכזים יהודיים כניו-יורק וברודווי, קצרו הצלחה עצומה בקרב הקהילות היהודיות האמריקאיות.

משה וילנסקי ושושנה דמארי בהופעה, 1964 (ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

משה וילנסקי ושושנה דמארי בהופעה, 1964 (ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

משה וילנסקי ושושנה דמארי בהופעה (ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

משה וילנסקי ושושנה דמארי בהופעה (ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

בשנת 1950, ערך משה וילנסקי סדרה של תכניות ב"קול ישראל" בשם "פזמון וזמר". הסדרה הייתה ערוכה על-פי נושאים ולכל נושא הלחין שיר חדש. לתכנית על שירי זיכרונות הלחין את לאור הזיכרונות​, לשירי מלחמה – משלט עזוב, לשירי רועים – הרועה הקטנה מן הגיא ולשירי אהבה – דודי ירד לגנו. ​באותה שנה התמנה למנהלה של חברת התקליטים "הד ארצי" אשר הוציאה אז לאור את מרבית התקליטים המקומיים הנפוצים ביותר.

שנתיים לאחר מכן החלה תקופה חדשה ביצירתו של וילנסקי. הוא החל לכתוב שירים ללהקות אזרחיות כמו להקת "בצל ירוק" עם השיר ונצואלה,  אך בעיקר ללהקות צבאיות – כשהמרכזית בהן הייתה להקת הנח"ל שהייתה באותם ימים הלהקה המצליחה ביותר בארץ (בין המגל והחרב, מטילדה). וילנסקי כתב, בין היתר, גם ללהקת חיל הים (חסקה, המלח שלי) וללהקת פיקוד דרום (אילת). כמו-כן חיבר מוזיקה לסרטים ולהופעות ריקוד ואת האופרטה-מחזמר "שולמית" שבה היה לשושנה דמארי תפקיד ראשי. ​

משה וילנסקי ונחמה הנדל על הכתיבה ללהקת הנח"ל, בראיון בביתו עם המלחינה ציפי פליישר ב-9.3.1995

בשנים אלו הרבה וילנסקי לשתף פעולה עם המשורר יחיאל מוהר. שיתוף הפעולה בין השניים הניב אחדים מהשירים הידועים והמזוהים ביותר עם התקופה, כמו הורה ממטרה, שיר ערש נגבי, כתה אלמונית, רק לא סייר, מול הר סיני, רחל רחל, יא משלטי ועוד.

משה וילנסקי ונחמה הנדל על כתיבת השיר "מול הר סיני", אשר נכתב במהלך מבצע קדש (אוקטובר 1956) ובוצע על ידי להקת הנח"ל, בראיון בביתו עם המלחינה ציפי פליישר ב-9.3.1995

בשנת 1957 חיבר וילנסקי את האופרטה-מחזמר "שולמית" – מחזה מוסיקלי המבוסס על אגדת העם מאת יגאל מוסינזון שפזמוניו נכתבו על ידי יחיאל מוהר. את התפקיד הראשי מילאה שושנה דמארי. בין שירי המחזמר: חלום שולמית, החמור שבעולם, חתנים, מה מתוק מן הדבש ועוד. ​

לצד הכתיבה לשירי משוררים כתב וילנסקי בתקופה זו גם מוזיקה לסרטים: "באין מולדת" (2 יצירות – פרעות ו-ושבו בנים לגבולם); "דן וסעדיה הולכים העירה" ו-"עמוד האש" (היה הוא אפור). מאוחר יותר, בשנות ה-70, חיבר וילנסקי את המוזיקה לסרטו של אלכסנדר פורד "יאנוש קורצ'אק".​

משה וילנסקי מנצח באולפן הקלטות על ביצוע המוזיקה לסרט "באין מולדת" (מוקרן ברקע), 1958​ (ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

משה וילנסקי מנצח באולפן הקלטות על ביצוע המוזיקה לסרט "באין מולדת" (מוקרן ברקע), 1958​ (ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

משה וילנסקי מנצח ב-Capitol studio , ניו-יורק, 1960 ​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

משה וילנסקי מנצח ב-Capitol studio , ניו-יורק, 1960 ​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

​וילנסקי הביע לא אחת בשנים אלו את דאגתו מפני ירידת רמתו של הזמר העברי. "השוק הוצף במוסיקה ובשירים זולים", טען בראיון עיתונאי, "ובכוונתי להחזיר את עטרת הפזמון העברי ליושנה. זה חלומי לקראת זה אני חותר" ("במחנה", דצמ' 1953). בשנת 1959 פורסמו שתי כתבות עיתונאיות של וילנסקי בעיתון "מצעד הפזמונים – עולם הבידור והפזמון הקל" תחת הכותרת "גילגולו של ניגון" ו-"גרורה או יצירה?". בכתבות הללו הוא מעלה את חששותיו מדחיקת הזמר העברי לטובת "השיר המסחרי הלועזי".

חודשים ספורים לאחר מכן נסע לתקופה קצרה לארה"ב, נסיעה שהכתה גלים בעיתונות הישראלית באותם ימים: "משה וילנסקי - " נכתב בעיתון "ידיעות אחרונות" ב-20.11.59 "מחברם של 400 שירים עממיים – בא [נסע] לארה"ב כדי שיוכל ליצור.. בישראל. מחפש בחו"ל אמצעים כדי שיוכל להלחין יצירה רצינית". ​​

אין פלא, אפוא, שכאשר פנו לוילנסקי, בשנת 1961, לשמש כמנהל תזמורת הבידור של "קול ישראל", הוא נענה. הוא היה הראשון שהחל ליצור בתחום העיבודים והליוויים הסימפוניים לזמר העברי ואף להקליט שירים רבים שהוא ועמיתיו חיברו. בנוסף לכך, ערך תכניות רדיו של זמר עברי ובשנות ה-70 אף שימש מנהל המוזיקלי של אחדים מפסטיבלי הזמר השנתיים ופסטיבלי הזמר בסגנון עדות המזרח בהם ניגנה תזמורת קול ישראל.

משה וילנסקי מספר על עבודתו בתזמורת הבידור "קול ישראל", בראיון בביתו עם המלחינה ציפי פליישר ב-9.3.1995

 

משה וילנסקי מנצח על תזמורת "קול ישראל" באולם ימק"א בירושלים ​​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

משה וילנסקי מנצח על תזמורת "קול ישראל" באולם ימק"א בירושלים ​​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

תכניה של תכנית הבידור "שין שין", 1963 ​​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069 A 464(02))

תכניה של תכנית הבידור "שין שין", 1963 ​​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069 A 464(02))

בשנת 1963 הלחין וילנסקי שירים לתכנית הבידור "שין שין" של תיאטרון "שי נס", מייסודם של המפיק נחום סלונים והשחקן והזמר שמעון ישראלי​ (ברגע זה), ובשנת 1965 שימש מנהל המוזיקלי של ההפקה שזכתה להצלחה גדולה – "אופרה בגרוש" (מאת ברטולד ברכט) עם תזמורת הבידור של הרדיו. שנתיים לאחר מכן חיבר את המחזמרים "פישקה" (1967) על פי סיפורו של מנדלי מוכר ספרים ו"שמח בנמל" (ז'קו מלך הנמל ו-כשזיוהל'ה עוברת כל הנמל עומד) עם דן אלמגור (1971).

​בשנת 1963 זכה שירו סתיו, למילים של שמשון חלפי ובביצועה של אסתר עופרים, במקום הראשון (בתזמור) ובמקום השני (כשיר) בפסטיבל זמר בינלאומי שנערך בפולין. שנה לאחר מכן זכה שוב שירו של וילנסקי בביצועה של אילנה רובינא במקום השני. בהמשך בוצעו שירים שכתב וילנסקי בפסטיבלים נוספים ברחבי העולם.

משה וילנסקי על בחירת השיר "סתיו" בפסטיבל הבינלאומי בפולין, בראיון בביתו עם המלחינה ציפי פליישר ב-9.3.1995

בשנת 1965 התמנה למנהל המוזיקלי של ההפקה המצליחה "אופרה בגרוש" (מאת ברטולד ברכט) ועוד באותה שנה חיבר מוזיקה לשירים למופע "שוק המציאות" בכיכובם של השחקנים יונה עטרי ואילי גורליצקי. בין השירים המצליחים ביותר של המחזמר שחיברו נתן אלתרמן ומשה וילנסקי, נמצא את לימון וצלחת ו-אלימלך. מרבית שירי המופע (שבחלקם הולחנו גם על-ידי סשה ארגוב ודובי זלצר) הוקלטו והופצו על גבי תקליטים. הם זכו להצלחה כבירה ונותרו מוכרים לציבור הרחב בישראל במשך עשרות שנים.

בהמשך חיבר את המחזמרים "פישקה" על פי סיפורו של מנדלי מוכר ספרים ו-"שמח בנמל" עם דן אלמגור.

בשנת 1978 פרש משה וילנסקי לגמלאות מהרדיו.

 

מימין לשמאל: שושנה דמארי, דן אלגמור, משה וילנסקי, סשה ארגוב. שנות ה-70 ​​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

מימין לשמאל: שושנה דמארי, דן אלגמור, משה וילנסקי, סשה ארגוב. שנות ה-70 ​​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

מלחין הרפרטואר הזמרתי המקומי

מכתב מאת הסופרת והמשוררת מרים ילן שטקליס המבקשת ממשה וילנסקי להלחין שיר שכתבה, 1947 ​​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

מכתב מאת הסופרת והמשוררת מרים ילן שטקליס המבקשת ממשה וילנסקי להלחין שיר שכתבה, 1947 ​​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

משה וילנסקי הלחין טקסטים של משוררים ידועים ואלה זכו להתייחסותו הרגישה והייחודית. "חשוב לי שהטקסט ידבר אלי" אמר באחד מהראיונות שנתן. "אני צריך להרגיש שהוא אמיתי, לא מעושה... שיהיה בו משהו שירי... שיעורר אותי ליצירה, יעורר את הדמיון שלי... אני חייב לתת אינטרפרטציה לשיר כפי שאני רואה אותו... הרבה מחברים ראו את השיר אחרת ממני, ולאחדים היו גם מנגינות מוכנות שהייתי צריך להשתחרר מהן... אך עם זאת אני צריך לשרת את הטקסט". הוא הלחין למילותיהם של ח.נ. ביאליק, נתן אלתרמן, מ.י.שטקליס, יחיאל מוהר, עודד אבישר, עמנואל הרוסי, אלכסנדר פן, הרב קוק, תרצה אתר, רחל שפירא, חיים חפר, יעקב אורלנד, חיים קינן, רפאל קלצ'קין, נתן יונתן, דן אלמגור, יהודה עמיחי, אהוד מנור, עמוס אטינגר, שמרית אור, יורם טהרלב ועוד רבים.

משה וילנסקי ונחמה הנדל על הלחנת שירי משוררים, בראיון בביתו עם המלחינה ציפי פליישר ב-9.3.1995

על נסיבות הלחנת השיר "בלדה לאשה" מאת תרצה אתר, בראיון בביתו עם המלחינה ציפי פליישר ב-9.3.1995

מיטב הזמרים והזמרות – מבוגרים ממנו, בני דורו וגם צעירים ממנו – נהגו לבצע את שיריו כשהוא מתאים את לחניו בסגנונות שונים לזמרים הרבים שלהם חיבר את שיריו – אסתר גמליאלית (הדרך כה רחוק רחוק ומשתרע), שושנה דמארי, יפה ירקוני (פינג'אן), אסתר עופרים (דומם), חוה אלברשטיין (כל יום אני מאבדת), נחמה הנדל (היה הוא אפור ושותק, ביום קיץ יום חם עת השמש ממרום), יהורם גאון (יש לי חלום, לילה של פריחות), אבי טולדנו (זוהי יפו), אריק איינשטיין (שלכת בלב), נורית גלרון (בלדה לאשה) ועוד.

משה וילנסקי מספר על ליווי, עיבוד לפסנתר ותזמור שירים של מלחינים אחרים, בראיון בביתו עם המלחינה ציפי פליישר ב-9.3.1995

משה וילנסקי (שני משמאל), יהורם גאון (שלישי משמאל) ונחמה הנדל במסע הופעות בחו"ל ​​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

משה וילנסקי (שני משמאל), יהורם גאון (שלישי משמאל) ונחמה הנדל במסע הופעות בחו"ל ​​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

משה וילנסקי בקונצרט משיריו בביצוע יפה ירקוני, בנייני האומה ​​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

משה וילנסקי בקונצרט משיריו בביצוע יפה ירקוני, בנייני האומה ​​(ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

"וילנסקי הוא המתמיד שבמלחיני הארץ"

למפעל חייו של משה וילנסקי שמור מקום מרכזי בתולדות המוזיקה הישראלית. מאז עלותו ארצה לא חדל וילנסקי להזין את הרפרטואר הזמרתי המקומי. החל משנות השלושים של המאה ה-20, יצאו לאור רבים משיריו בחוברות דקות, אשר הופצו בין חבורות זמר, גני ילדים, בתי-ספר, מורים ומחנכים והציבור הרחב.

בשנות ה-70 וה-80 יצאו לאור שלושה ספרים ובהם מאות ממיטב שיריו של וילנסקי: תמיד כלניות תפרחנה, על הכביש ירח, ו-זר כלניות.

בשנת 1983 הוענק לו פרס ישראל על מפעלו המוזיקלי ועל תרומתו לזמר העברי. בנימוקי השופטים לפרס ישראל נאמר כי "וילנסקי הוא המתמיד שבמלחיני הארץ... שיריו ופזמוניו הראשונים נקלטו ביישוב העברי והושרו בפי כל ורבים מהם מתנגנים עד היום". ​ב-1986 זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים, ובאותה שנה זכה בתואר יקיר תל אביב.

משה וילנסקי נפטר בתל-אביב, ב-2 בינואר 1997, כ"ג טבת תשנ"ג.

טקס הענקת פרס ישראל לשנת תשמ"ג, 1983 | (בשורה הראשונה, משמאל לימין : זוכי פרס ישראל לזמר העברי משה וילנסקי, נעמי שמר וחיים חפר) (ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

טקס הענקת פרס ישראל לשנת תשמ"ג, 1983 | (בשורה הראשונה, משמאל לימין : זוכי פרס ישראל לזמר העברי משה וילנסקי, נעמי שמר וחיים חפר) (ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

הענקת פרס אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל) על מפעל חיים למשה וילנסקי (ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

הענקת פרס אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל) על מפעל חיים למשה וילנסקי (ארכיון משה וילנסקי, MUS 0069)

משה וילנסקי לאורך השנים