ט"ו בשבט בפיוט

---

ט"ו בשבט מוכר בשמו חג האילנות, ומשקף יותר מכל חג אחר את היצירה היהודית לדורותיה, אשר יצקה תכנים חדשים למועדים עתיקים. ט"ו בשבט מוזכר כבר במשנה כציון זמן למעשרות של פֵרות האילן.

החיים בגולה והגעגוע לארץ ישראל הולידו מנהג של אכילת פירות ארץ ישראל ביום זה. מקובלי צפת במאה ה־16 יצרו תיקון קבלי וערכו סדר מיוחד לט"ו בשבט, המיוסד על שתיית ארבע כוסות, אכילה מפֵרות הארץ וקריאת מקורות שעוסקים בארץ ישראל, יופייה ותנובתה. זאת, מתוך הרצון לתת ביטוי לחיים בארץ ישראל.

עם העלייה הראשונה והתחייה הלאומית החלו לנטוע ביום זה עצים. ב־1884 ביסוד המעלה יצאו המחנכים עם התלמידים בט"ו בשבט ונטעו 1,500 עצים. מעט שנים אחר כך מיסדו הסתדרות המורים בשיתוף הקרן הקיימת לישראל מנהג זה והעניקו לו מֵמד חינוכי־לאומי.

בעשורים האחרונים קיבל יום זה משמעות חדשה ונוספו לו תכנים של שמירת הטבע וקיימות.

סדרי ט"ו בשבט מתקיימים כיום במקומות שונים והולידו יצירה חדשה של חוברות המבוססות על סדר המקובלים, תוך עריכה ושילוב של תכנים ושירים חדשים.