שירת הבקשות
בית כנסת עדס, 2009 צילום: DMY

שירת הבקשות

"שירת הבקשות" היא אחד השיאים של שירת ערגה ותפילה לאל חי. שירת הבקשות מתקיימת בשבתות החורף, בשעות הקטנות של ליל השבת, עד לדמדומי האור ועלות השחר של בוקר יום השבת.

שירת הבקשות מתקיימת בעונת החורף, בשעות הקטנות של ליל השבת, עד לדמדומי האור ועלות השחר של בוקר יום השבת. השירה מתקיימת בדרך כלל בבית הכנסת, שמסודר באופן מיוחד לצורך האירוע, פתוחה לכל מי שירצה, אבל מתנהלת על פי חוקים וכללים ידועים מראש, על פי ספר שירים (שני ספרים עיקריים לשתי המסורות השונות), המאגד בתוכו הן את השירים עצמם והן את ההנחיות המוזיקליות לביצועם. על אף שהוא עשוי להיראות כמעין אירוע ספונטני של שירה בציבור, הרי בסיכומו של דבר מדובר באירוע מוקפד ומתוכנן.

הזמן והעונה אינם תפאורה בלבד, הם חלק נוכח וממשי בשירה: הזמן המואר של השבוע – יום השבת, בתוך החושך של הלילה, בחורף, העונה החשוכה של השנה. ההתעוררות לשירה, הלילה, עלות השחר – מוטיבים הקיימים בשירים עצמם, מקבלים משמעות נוספת על רקע המצע המציאותי שבו הם מושרים. כך מתלכד תוכן השירים עם ביצוע השירים ועם הזמן עצמו – אלו אשר קמו בלילה לשירה יושבים בחבורה ושרים על קימה בלילה לשירה ובקשה. באותו זמן שבו עולה השחר ומאיר שרים על עפעפי שחר, על ברון יחד כוכבי בקר ועל שחר אבקשך.​

בשער זה תוכלו להאזין לשירת הבקשות של המסורות השונות, לקרוא זיכרונות אישיים וללמוד על מנהג מגוון ועשיר זה הנשמר, מתקיים ומתחדש גם בימים אלו.

שירת הבקשות במסורת ספרד ירושלים

הבקשות של יהודי חלב נפוצו עוד בתחילת המאה העשרים לארץ ישראל על עדותיה. בשכונות הנחלאות בירושלים, בבית ישראל ובשכונת הבוכרים הייתה בעשרים השנים האחרונות עדנה לשירת הבקשות, ליתר דיוק לשירי הבקשות, שכן היום הם ידועים ומושרים בשלחן השבת, בישיבות ובמסיבות עונג שבת בבתי הכנסת. ישנם עוד מקומות שמשכימים קום כבתחילה, אך במקומות רבים שרים את הבקשות בערב (ובהם כוללים אף את שירי השחר והבוקר...) לאחר סעודת שבת.

 

לפיוט הבקשות במסורת ספרד ירושלים

שירת הבקשות של ספרד-ירושלים

עם משה חבושה, אברהם כספי ומתפללי הכנסת 'הר ציון' שבירושלים העתיקה

שירת הבקשות של פרשת ויחי במסורת מרוקו

שירת המפטירים התורכית

 מסורת שירת המפטירים התורכית – מסורת מיוחדת שכמעט שאינה מוכרת - היא שירת הקודש העברית הספרדית שנכתבה והושרה בקיסרות העות'מנית מפי תלמידיו וממשיכי דרכו של ר' ישראל נג'ארה.  הרפרטואר, שהושר בשבתות, סודר לפי המקאמים התורכיים, כאשר המוזיקה וסגנון השירה מתבססים על המוזיקה התורכית הקלאסית והמוזיקה הסוּפית. מקהלות המפטירים פעלו החל מן המאה ה־17–18 בעיר אדירנה (אדרינופול) ולאחר מכן (ועד היום) באיסטנבול.

שומעים את הקולות

ארבעה יוצרים ופייטנים - יעקב כהן, ד"ר ברוך חסון - חזן חובב ומהנדס חשמל, הדס פל ירדן - זמרת, פייטנית ויוצרת ואלעד גבאי – נגן ופייטן, מציגים את החיבור האישי שלהם לעולם הפיוט והמוסיקה הטורקית.

כל אחד מהם, בדרכו שלו, חוקר, משמר ומשיב לחיים אוצר ההולך ונעלם.

 קרדיט תמונות איורים: אוסף משפחת גרוס | סנטור: צילום ולדמיר בלינסקי | צילומים: אלישע איזנברג | "והביאותים" עדס: DMY | חלונות ארדון ספריה לאומית: צילום יעל י | כתובה מפורטוגל: אוסף הכתובות הספריה הלאומית