יום העצמאות בפיוט ובתפילה
התקווה עם תרגום לפרסית

יום העצמאות בפיוט ובתפילה

יום העצמאות של מדינת ישראל הוא חג לאומי ומועד ממלכתי במדינת ישראל, שבו אזרחי המדינה והעם היהודי חוגגים את הקמתה של המדינה.

ההכרזה על הקמת המדינה, בה' באייר תש"ח, הייתה הגשמת חלום של דורות. מאורע שנרקם ונארג במשך כאלפיים שנות תפילה וגעגוע בגלות בכל קצוות תבל, דור אחר דור.

פיוטי עצמאות וגאולה שנכתבו כתפילה ובקשה עוד לפני קום המדינה, נבואות שנקראו בבתי הכנסת בגלויות השונות התמזגו עם פיוטי הודיה ושמחה על נס מימוש החזרה לארץ והעצמאות המדינית. עבר, הווה, כמיהה ומימוש, בקשה וגעגוע נמהלים יחד אל תוך האדמה והארץ, קשיי היום־יום והחלום.

בעולם התפילה, לאחר אלפיים שנות גלות, נדרש עם ישראל להתאים את התפילה אל התפתחות תהלך הגאולה של העם והארץ. באופן טבעי המצב החדש עורר שאלות והצעות שונות, הן מצד הרבנות הראשית הן מהשטח, ונוצרו מנהגי תפילה שונים ומגוונים ליום זה.

בשער זה תוכלו להאזין ולקרוא רצף זה – ממזמורי התהלים, דרך פיוטי גאולה ישנים וחדשים ועד מנהגי תפילה עכשוויים. 

שמחה גדולה הלילה

בביצוע אמני ישראל.

תקווה אחרת

תקווה אחרת בביצוע עם פרשנות אישית – דניאל זמיר

בתי צאי

הפיוט האהוב מאת אשר מזרחי, מפי משה חבושה בליווי ניסים שמחוני ז"ל והרב דוד מנחם.

שיר זה הוא אולי אחד השירים המוכרים ביותר מבין השירים שנכתבו במאה האחרונה על פי לחן של שיר ערבי. אשר מזרחי, הפייטן והיוצר הפורה (נפטר 1967), חיבר מלים עבריות לשיר מצרי, אותו ביצע במקור עבד אל מוטאלב במחצית הראשונה של המאה העשרים.

המשורר פונה לכנסת ישראל בביטוי של קרבה – בִּתִּי , וקורא לה: צְאִי מִבֵּית כֶּלֶא! צאי לך מותך הגלות, אם מתוך הגלות הפיזית הממשית שאת נתונה בו ואם מתוך הגלות המנטלית רוחנית. המשורר בעצם רואה את מה שאותה בת לא רואה –

הוא רואה את הגאולה קורמת עור וגידים אל מול עיניו ומצייר אותה בצורה מוחשית ממש כמתרחשת בפועל: חַבְּקִי אֵם נֶאֱמָנָה אֶת כָּל בָּנַיִךְ, מְדַלְגִים מִכָּל פִּנָּה שָׁבִים אֵלַיִךְ – התחושה של הגאולה הממשית המתרחשת כאן ועכשיו מועצמת על ידי השימוש בלשון הווה ועבר: אֵל מִמָּרוֹם חָמַל עָלַיִךְ, שָׂם קֵץ וָסוֹף לְצָרוֹתַיִךְ...

המשורר שוזר בשירו הקצר גם ביטויי קרבה של רוך וחיבה: בת, אם, כלה ורעיה – כשאפשר אף לחשוב על התפתחות הדרגתית בין הכינויים הללו – מבת לאם ומכלה לרעיה.

אולי משהו ברוך הזה, יחד עם התמונה העולה מהשיר של גאולה כאן ועכשיו, של שמחה מאופקת שבאה לידי ביטוי בלחן הכובש של השיר, הפכו את השיר הזה לאחד האהובים מזה עשרות שנים.

התקווה בתרגום לפרסית

מתוך ספר הפיוטים של מולא (הרב) מנחם שמואל הלוי. רב קהילת יהודי המדאן שבאיראן ומנהיגה, מחנך, משורר ומתרגם, ופעיל ציוני בולט.

לאחר עלייתו לארץ ישראל בשנת 1923 כיהן כשופט בבית משפט השלום העברי, נשיא ועד עדת יוצאי פרס וחבר בוועד העדה הספרדית בירושלים.