בראש הזמירות של ליל שבת, אחרי הדגים, לפני או אחרי כוסית "הברונפן" המבדלת בין הדגים לבשר, נהג אבי ז"ל לזמר את יה ריבון עלם. והמנגינה – ארוכה, מורכבת ועשירה, נבעה מפיו על עליותיה ומורדותיה, לאט ומהר, בעליזות ובעצבות, בכמיהה ובגעגועים, מתאימה עצמה למילים, למשמעותן. תמיד קראתי לה "יה ריבון של אבא", בהיותה שונה מלחנים אשכנזיים אחרים שהכרתי לפיוטו של רבי ישראל נג'ארה. בחלוף השנים, ושולחן השבת של הוריי המנוחים ניצב רק בחלומות ומרחף בזיכרון, למדתי שהלחן הוא לחנו של האדמו"ר מבובוב, ר' בן ציון הלברשטאם הי"ד, שנרצח עם כמה מבני משפחתו על ידי הנאצים ועוזריהם האוקראינים, בעיר לבוב בראש חודש אב תש"א (1941).

מתוך הגדה של פסח, ברלין, 1927, מתוך אוסף משפחת גרוס, תל־אביב, באדיבות המשפחה
למרבה הצער כבר אינני יכולה לשאול מניין נחל אבי, אריה לייב הפטקה ז"ל, את הניגון של בית בובוב הגליצאי, ענף של חסידות צאנז, והוא עצמו חסיד סוכטשוב? האם עוד בנעוריו בפולין שבין שתי מלחמות העולם בהיותו תלמיד ישיבה ואחר כך חבר בהכשרה החלוצית של פועלי אגודת ישראל בלודז'? האם בבית אביו, שעמד בראש חסידות קטנה ולמדנית שאינה נודעת במיוחד בניגוניה? או שמא היה זה בראשית דרכו בארץ, בתל אביב של סוף שנות השלושים, באחד מדיבוקי החברים החלוצים שהתרפקו על ניגוני בית אבא שבגולה?
את בית הסבים שלי לא זכיתי להכיר, ואת הוריי וקרוביי להוותי לא שאלתי בזמן, וכעת, כאמור, אין לי את מי לשאול. רק הניגון נשאר במשפחה, כמענה וכחידה, עושה את דרכו הלאה לבנינו ובנותינו אחרינו ולשולחנות שבת קיימים ועתידיים.
תשובה חלקית לשאלותיי מצאתי בין השאר בדבריו של מר יוסי גיל, הבקי מאין כמוהו במוזיקה חסידית. מר גיל מספר שניגוניו של הרבי מבובוב היו נפוצים ואהובים בכל קהילות פולין וגליציה, בייחוד ניגונו ליה ריבון. מר גיל מוסיף שבתקופת השואה שרו החסידים את הניגון בשעות קשות ונוראות והוא הפך למעין המנון של חיזוק ואמונה. לאחר אחת האקציות בגטו בוכניה שבפולין שרו את הפיוט בבכי ובתמרורים, בייחוד בבית האחרון כשהגיעו למלים "ואפיק ית ענך מפום ארייוותא" (פדה את צאנך מפי האריות).
כיום מצויים ביצועים של יה ריבון בובובי זה מפי חסידים ומקהלות חסידיות השרים את יה ריבון במבטאם האופייני, כמו גם בגרסה המופיעה באתר (אם כי היא שונה מזו של אבי), ואני מרגישה ממש "בבית", שומעת את קולו של אבא מצטרף ושר עמם. בכל הגרסאות ששמעתי עד כה נשמרה "רוח הדברים", העושר והאצילות, והכל חוזר לנגינה של אבא שלא ויתר, ושר את הפיוט בדרכו, על כל שיאיו ומורדותיו, חזרותיו ודגשיו ובזה עשה אותו לשלו.