שיוויתי ה' לנגדי תמיד: מול הפיוט ונתנה תוקף
הרב ישראל מאיר לאו
מחשבות על הפיוט "ונתנה תוקף" של רבי אמנון ממגנצא.
ונתנה תוקף – מילים וביצועים
משלל הפיוטים הנאמרים בסליחות בראש השנה וביום הכיפורים קונה בלבי מקום מרכזי של כבוד ויקר הפיוט "ונתנה תוקף" של רבי אמנון ממגנצה. הכול יש בו – אמונה בבורא עולם, אמונה בדין ודיין, אמונה בהשגחה עליונה והשגחה פרטית ואמונה בתורת הגמול, שהיא מיסודות מחשבת ישראל.
ההיכל נפתח לרווחה, והפיוט שחובר על ערש דווי של מקדש שם שמיים ברבים – הלא הוא רבי אמנון, שהעדיף למות בייסורים קשים ולא להמיר דתו – משקף את הפמליה של מעלה הנערכת ליום הדין. בורא העולם יושב על כס המשפט, ואנו עוברים לפניו בזה אחר זה לשמוע את פסק הדין, ולקבל את גזר דיננו לשנה הבאה.
הפיוט "ונתנה תוקף" מתומצת בידי רבי יהודה הנשיא, מסדר המשנה, בשורה אחת בפרקי אבות: "דע מה למעלה ממך – עין רואה, אוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים." אם בעבר צריך היה להיות מאמין חזק כדי לקבל את דברי רבי יהודה הנשיא כפשוטם, היום, בעידן הטכנולוגי המפותח, הדברים מובנים מאליהם. דע מה למעלה – אם אתה רוצה להיווכח מה קורה בבית דין של מעלה, התשובה היא: ממך, כלומר מהישגיך, האדם. מההתפתחות הטכנולוגית אתה למד לדעת שיש למעלה עין רואה ואוזן שומעת, והכל מוקלט ומתועד לנצח. כפי שאומר דוד המלך בתהלים: "הנוטע אוזן הלא ישמע? אם יוצר עין הלא יביט?"
רעד וצמרמורת עוברים בי מדי שנה בשנה כאשר אנו אומרים "ונתנה תוקף" בשני ימי ראש השנה וביום הכיפורים, והדברים ממחישים את אמונתנו הבסיסית – "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז).