יהודה עובדיה־פתיה | ענה עני
כשנתבקשתי להיות שותף ב"עננו" ולהגיש בו מעין "מחזור אישי" – ידעתי שהדבר לא יהיה קל כלל ועיקר.
דבר אחד היה ברור לי מיד – האמן שיצטרף אלי לתהליך זה יהיה איתמר שחר עם הניי, ואכן, שמחתי מאוד כשהסכים להשתתף.
הניי עבורי כמוהו כקנה הנשימה של החזן שדרכו עובר הרוח, הוא כלי שהנגן נופח מגופו, מרוחו ומרוחניותו אל תוכו.
החלק הקשה היה בחירת הפיוטים וקטעי התפילה. לקחת את התפילות הנפלאות כל כך של הימים הנוראים ולנסות לדחוס אותן לתוך מסגרת של עשרים וחמש דקות בערך! – לא ידעתי מה לעשות?
איך אפשר לוותר על עוקד והנעקד, איך אפשר לוותר על בזכרי על משכבי, איך אפשר שלא לשיר את אל נורא עלילה, או את אנא בקראנו, או את הרשויות לקדושה של רבי יהודה הלוי, או לתת לפחות קטע קטן מסדר העבודה? הרי כולם מרגשים אותי כל כך, מתוקים מדבש ונופת צופים, ואני ממש חש את לבי פועם בקול בעת אמירתם.
לא ידעתי את נפשי. את כל התפילות האלו ינקתי וחוויתי מילדות על ברכיו של סבי, הרב שאול פתיה זצ"ל, שנטע בי אהבה עזה אליהן. כל קטע במחזור, כל פיוט, כל רשות וכל תפילה, כולם כל כך אהובים עליי, ואני – שליח ציבור למעלה מעשרים שנה – מתרגש כל פעם מחדש מכל קטע שבתפילה, מתחבר אליהם בכל נפשי ומאודי ומשתדל להעביר את תחושותיי אלו למתפללים, שאני שליחם.
ובכל זאת, אין ברֵרה, חובה עלי לנבור במעמקי הנפש ולדלות משם קטעי תפילה שאותם אוכל לאסוף יחד ולהגדירם כמחזורי האישי.
אחרי עמל לא קל ויגיעה רבה בחרתי אסופת קטעים מסיבה אחת. ניסיתי להתמקד בקטעים שגורמים לי את ההתרגשות הגדולה ביותר ואשר להם אני מצפה ממש בכיליון עיניים ולפעמים אפילו חושש שכשאומַר אותם לא אוכל לעצור את בכיי.
כל ההתחלות קשות, ודווקא בגלל הקושי האובייקטיבי של כל התחלה – הופכת ההתחלה למרגשת ומאתגרת יותר. הרגשתי שאצלי התרגשויות אלו באות לידי ביטוי באופן העמוק ביותר בקטעים פותחים, פיוטים שפותחים זמן, מתחילים דרך ואוצרים בתוכם את כלל התפילות.
הפיוט "למענך אלוקי" שנאמר בעשרת ימי תשובה – מייצג עבורי את אמירת כלל הסליחות בכל ארבעים ימי התשובה. אחריו באה תפילתו של רבי אברהם חזן, "אחות קטנה", שהיא התפילה הפותחת את תפילת ראש השנה, ובשירתה אני מרגיש כמתייצב בשערי בית הדין מפוחד ומרוגש מאד. למילים הנפלאות של "אחות קטנה" מצטרף הלחן החלבי היפהפה שמעמיק אותן יותר ויותר ונוסך במתפלל את תחושת הצער וחוסר האונים של אותה אחות קטנה.
"שואף כמו עבד" הוא שוב פיוט פותח. הוא פותח את תפילת הבוקר של ראש השנה. מילותיו הקצרות של רבי שלמה אבן גבירול בפיוט זה מלאות עוצמה והן מייצגות עבורי את תכלית עבודת הימים הנוראים כולם.
בזה אפשר היה לסיים, מבחינתי זה תמצית הכול, אבל פטור בלא משהו מתפילות יום הכיפורים אי אפשי, ולכן בחרתי בתפילות שמתמצתות עבורי את יום הכיפורים כולו. הראשונה – תפילתו של שליח הציבור, הפותחת, אצלנו הבבלים, את תפילות יום הכיפורים – תפילת "שמע קולי" של רב האי גאון, שאמנם נכתבה עבור כל אחד ואחד מישראל, ובכל זאת, אני כשליח ציבור, מרגיש שתפילה זו נכתבה במיוחד לשליח הציבור שעומד ומתחנן "ענה עני שפל כל השפלים" ומבקש על כלל ישראל.
התפילה האחרונה, המסיימת את מחזורי האישי – עשה למען מלאכיך - היא גם התפילה שאצל מתפללי בית הכנסת "מנחת יהודה" מסיימת את תפילות יום הכיפורים.
תפילה זו, למיטב ידיעתי וחקירותיי, נאמרת רק בבית הכנסת "מנחת יהודה", במנגינת הזוהר הקדוש, דקות מספר לפני תקיעת שופר בנעילה.
אמרה לי פעם מתפללת אחת, אישה זקנה מאוד, בסיומו של יום הכיפורים, בלשונם של יהודי בגדד: "אפשר לקחת את כל תפילות יום כיפור ולשים בכף אחת, ובכף השנייה לשים את "עשה למען מלאכיך".
בשבילי היא אמרה הכול.
ר' יהודה עובדיה־פתיה הוא פייטן, חזן בבית הכנסת "מנחת יהודה" לעדת הבבלים בירושלים.