ג'רבה – שירה ופיוט

פרופ' אפרים חזן

פרופ' אפרים חזן סוקר את תולדותיו של הפיוט הג'רבאי. המאמר נכתב לרגל הוצאת האלבום "יקרה היא מפנינים – פיוטי שבת במסורת ג'רבה" ולקוח מדברי הפתיחה למילות האלבום. בשיתוף מרכז זלמן שז"ר.

להאזנה לאלבום המלא

מורשת פיוט של קהילה במזרח או בצפון אפריקה כוללת ארבעה רבדים: הרובד הנסתר של שקיעים קדומים; רובד העילית, ובמקרה דנן מורשת השירה הספרדית; רובד האזור וכן שירת רבי ישראל נג'ארה שנפוצה במהירות רבה בזכות ספר שיריו הנדפס; והרובד המקומי, השירה המתפתחת בקהילה, ולענייננו בתוניסיה ובג'רבה.

מורשת הפיוט בג'רבה כוללת לא מעט מן השירה הספרדית המושרת באירועים שונים ובמסגרות חברתיות. לצדה, בולטים ארבעה משוררים העומדים במרכז קובץ הפיוטים התוניסאי "שירי זמרה" (ליוורנו, תרל"ב): רבי משה בוג'נאח, המייצג את צפון אפריקה, רבי ישראל נג'ארה, העומד בפני עצמו, רבי פרג'י שוואט ורבי אליהו סדבון, המייצגים את תוניסיה. כך למשל, בשירי החתונה בג'רבה נמצא את הפיוט "כימי הנעורים מי יתנני" לריה"ל לצד הפיוטים "יערת דבש על לשונך" לרבי ישראל נג'ארה, ו"ירח יקר מלא בן יומו" לרבי פרג'י שוואט.

ראשון המשוררים שפעל בג'רבה הוא רבי אהרן פרץ, מגדולי רבני ג'רבה ודייניה. תורתו ויצירותיו של פרץ הגיעו לידינו בספרו "בגדי אהרן", שנדפס בידי בנו חזקיה (ליוורנו, תקס"ו). ארבעה־עשר משיריו של פרץ נדפסו בסוף ספרו "בגדי אהרן", וחלקם מצויים כמעט בכל קובץ פיוטים של יהודי תוניסיה. גם בשירים שגרתיים יודע משוררנו להפיח רוח חיים ורעננות. מיוחדים ביופיים ובציורי הלשון שלהם הם שיריו האלגוריים (על דרך המשל) בשבחה של תורה ובאהבתה, שירים אלגוריים במתכונת שירי החשק החילוניים ובמתכונת שירי הדוד והרעיה בפיוטי האהבה. תיאורי החשוקה־התורה וייסורי החושק ונכונותו לעשות הכול למען אהבתו כתובים בחן רב והם מתעלים מעל שגרת שירת החשק המוכרת והקונבנציונלית. שירתו של רבי אהרן פרץ ממשיכה את מסורת גדולי השירה בצפון אפריקה וניכרת בה השפעתם של רבי פרג'י שוואט ושל רבי משה בוג'נאח. הנטייה הלמדנית בג'רבה משכה את כותבי השירה לכיוון השירה החינוכית, והם כותבים אזהרות (פיוטים המונים את תרי"ג מצוות) ופיוטי הלכה, שירים ללימוד הדקדוק העברי או ללימוד כללי הלוח העברי. בהם בולטים שלושה ילידי ג'רבה: ר' משה עידאן, וספרו "שעשוע מצוה" (ליוורנו, תר"ך), ר' אברהם הכהן וספרו "שיר חדש" ור' דוד הכהן וספרו "שירי דוד" (ליוורנו, תרמ"ב). "שירי דוד" התקבל כספר לימוד הדקדוק העברי בג'רבה בזכות ההערות הרבות שצירף המחבר כפירוש והרחבה לכללים שניסח בדרך השיר, וישנן עדויות שלמדו מתוכו בסדירות דקדוק עברי וכללי עיבור השנה. הספר נדפס בשתי מהדורות נוספות: ג'רבה ת"ש ובני ברק תשמ"ג.

בראשית המאה העשרים הגיע לתוניס הפייטן הירושלמי אשר מזרחי ושירתו קנתה לה מעריצים רבים בקרב קהילות תוניסיה. שיריו צורפו למסורת הפייטנית של יהודי ג'רבה. מסורת זו קובצה ברובה בקובץ "קול יעקב" (ג'רבה, תרצ"ד).

בין השירים האופייניים למסורת ג'רבה, נציין את הפזמונים לברכת המזון "נודה לאל על מפעלו", "הזן את העולם כולו ברוך שאכלנו משלו". פיוטים אלה הם מן השקיעים הקדומים של ברכות מזון מפויטות. מן המסורת הספרדית נזכיר את "יום מעמד סיני", המופיע באלבום "יקרה היא מפנינים", לרבי יצחק אבן גיאת, פיוט המושר לפני קריאת עשרת הדיברות בפרשות ״יתרו" ו"ואתחנן". כאן המקום להזכיר את סדר הסליחות המיוחד "שפתי רננות" ליהודי ג'רבה וטריפולי, המשמר מאות שירים של משוררי ספרד הגדולים ובראשם רבי יצחק בן גיאת. שירת רבי ישראל נג'ארה תרמה אף היא עשרות שירים למסורת ג'רבה, ומהם נציין את הפיוט "יקרה היא מפנינים", שעל שמו קרוי האלבום שלפנינו. פיוט אלגורי, מפיוטי הדוד והרעיה ובקשת הגאולה, שחלקו הגדול נראה כשיר חשק משירת החול הספרדית על ציוריה ודימוייה.

מן המסורת הצפון אפריקאית נציין כמה פיוטים. מדור המגורשים, כובש את קובצי הפיוטים במזרח ובמערב הפיוט "בר יוחאי נמשחת אשריך", פיוטו של רבי שמעון לביא, שמצא את מקומו בטריפולי. פיוט זה מושר בכל אחת מסעודות השבת, ובכל הזדמנות חגיגית בעברית ובערבית. התרגום בערבית־יהודית הוא למעשה עיבוד לפיוט. טריפולי תרמה גם את פיוטי רבי משה בוג'נאח לפסוקי "ואברהם זקן", וכן את פיוטו לברית מילה, "אערוך זמר תוך מקהלות". בולט בייחודו באלבום שלפנינו הפיוט "מלכי שמך אקדם", אשר במקורו שימש כ"רשות" (פיוט פתיחה) ל"ברוך שאמר" (הברכה הפותחת את פסוקי דזמרא בתפילת שחרית). פיוט רשות נוסף ל"ברוך שאמר" הוא הפיוט "יוצר יחידתי לו אהללה" לפייטן אנונימי בשם יצחק והוא מצוי בעיקר במקורות מתוניס (להבדיל מן הפיוט "יוצר יחידתי לו אתנה דודי" לרבי משה זכות).

זמירות השבת "מבורך שבת מפי אלוהים" וכן "אשירה לכבוד יום השבת" שבאלבומנו הם מפרי עטו המבורך של רבי משה בן יעקב אדהאן, שחי במרוקו במפנה המאות י"ז–י"ח. הוא מוכר בזכות פיוטו המפורסם לחג הסוכות, "סוכה ולולב לעם סגולה". נראה כי גם הזמר לשבת "מה טוב יום שמו", בחתימה "מימון", הגיע ממרוקו.

פיוטים נפוצים אחרים הם: "שירו בשיר חדש" לפייטן אנונימי בשם שלמה, "מי זאת עולה יפהפיה" לפייטן בשם מרדכי, "אשכול הכופר דומה לעופר", שיר חתנים אנונימי, "אוחיל יום יום אשתאה", שיר בשבחיה של טבריה לר' דוד חסין. ועוד מן השירה המקומית נזכיר את "פעולות אל מה נוראות", רשות לקדיש לרבי פרג'י שוואט, שיר החתונה שלו "ירח יקר מלא בן יומו". "אנוש נוצר וכל נברא", שיר בשבחה של תורה לרבי אהרן פרץ.

אומנם אין אלו אלא דוגמאות בלבד, אך נוכל למצוא בהן ייצוג לכל מעגלי הפיוט: מעגל התפילה, מעגל השנה, מעגל החיים ומעגל החברה, המתבטא בשירים לכל עת, ה"נשלפים" בסעודות מצווה, בהתכנסויות חג ובאירועים משפחתיים. הפיוט העברי מלווה את היהודי הג'רבאי מילדות ועד זקנה, והוא מתנגן באוזניו וקובע לא מעט מאישיותו ודמותו.