מבוא
בין ה"חורים השחורים" הרבים בחקר מסורות המוזיקה של היהודים בולט במיוחד חסרונו של מחקר מעמיק על המסורות של יהודי אלג'יריה. כמו במקרה של קיבוצים יהודים אחרים, מחסור זה מקורו בשילוב נסיבות מקרי ולא בהתעלמות מגמתית דווקא. בין הסיבות למצב הזה נציין, ראשית, שחשובי החוקרים של המוזיקה היהודית במזרח אשר פעלו לפני מלחמת העולם השנייה, כגון אברהם צבי אידלסון ורוברט לחמן, לא באו במגע ישיר עם יהודי אלג'יריה ועל כן לא התאפשר להם לעסוק במסורות המוזיקה שלהם. שנית, כיוון שרוב יהדות אלג'יריה היגרה לצרפת במרוצת המאה העשרים, לא התעניינו במסורות המוסיקה שלה החוקרים מישראל ומארה"ב, שערכו ועורכים את רוב המחקרים האתנו־מוזיקולוגיים בתחום העדות היהודיות במחצית השנייה של המאה. שלישית, ההיסטוריה המיוחדת של אלג'יריה הצפונית, שבה היו מרוכזות רוב הקהילות היהודיות החשובות במדינה, שונה מאוד מן ההיסטוריה של יתר ארצות צפון אפריקה, כתוצאה מהכיבוש המוקדם והממושך של צרפת. התפתחות היסטורית מיוחדת זו השפיעה על עיצובן של המסורות המוזיקליות של הקהילות היהודיות האלג'יריות.
מעט הספרות הקיימת על הפעילות המוסיקלית של יהודי אלג'יריה עוסקת דווקא במקומם המרכזי של מוזיקאים ממוצא יהודי בעיצוב חיי המוסיקה האלג'ירית, בעיקר במאה העשרים, יותר מבחיי המוזיקה הפנימיים של הקהילות היהודיות עצמן. בולט במיוחד העיסוק בתפקידם של היהודים ברנסנס המוזיקה האלג'יראית הקלאסית, המכונה "אנדלוסית" Granati), כלומר מגרנדה אשר בספרד); אמנים יהודיים היו פעילים גם במוסיקה הפופולארית הערבית באלג'יריה בסגנון ה-houzi ממוצא תלמסאני, ובסגנון ה-sh’abi מהעיר אלג'יר. אך על המוזיקה הליטורגית היהודית ועל הרפרטוארים המוזיקליים הקשורים לחיי היהודים באלגי'ריה כיהודים אין תיעוד או מחקר הראויים לשמם.
חקר המסורות היהודיות האלג'יריות הוא אפוא משימה שטרם החלה. ראשיתו של תיקון המצב הזה מחייב תיעוד שיטתי של המסורות שבעל פה שעוד קיימות בקרב יהודי אלג'יריה בישראל ומחוצה לה; כמו כן יש להתחקות אחרי מקורות בכתבי יד ובדפוסים אשר עשויים לשפוך אור נוסף על התפתחותן ואפיונן של המסורות המוזיקליות היהודיות מאלג'יריה.
מאמץ תיעודי לקראת תיקון המעוות הזה החל להיערך בשנת תשנ"ט, ביזמה משולבת של "רננות, המכון למוסיקה יהודית" בירושלים, בניהולו של מר עזרא ברנע, עם מחברי מאמר זה. בשנת תש"ס היו מסורות יהדות אלג'יריה הנושא המרכזי של הסדנה השנתית לאתנומוזיקולוגיה מטעם המחלקה למוסיקה שבאוניברסיטת בר־אילן. למשימה זה הצטרפו, כמדי שנה, צוות הפונותיקה הלאומית של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי [הערת המערכת: כיום – ארכיון הצליל בספרייה הלאומית] והמרכז לחקר המוסיקה היהודית של האוניברסיטה העברית; הסדנה התקיימה מה' באדר ב' תש"ס עד ז' בו (12–14 במרץ, 2000) בבית דניאל שבזיכרון יעקב. הסדנה, שהשתתפו בה חזנים אלג'ירים חשובים מישראל ומצרפת, התמקדה ברפרטוארים הליטורגיים העיקרים: שבת, ימים נוראים, שלוש רגלים וימי התעניות, וכן ברפרטוארים העשירים של שירת קודש עברית המאפיינים את יהודי אלג'יריה. במאמר זה אנו מציגים כמה מן הממצאים הראשוניים של מבצע התיעוד הנזכר, תוך הדגשת הנקודות האמורות לשמש כבסיס לתכנית מחקר לעתיד בנושא. מובן מאליו שחלק נכבד מהתיעוד שנאסף מחייב בדיקות נוספות, כגון הצלבה עם הזיכרון המוזיקלי של מידענים אחרים בארץ ובחו"ל – הרי מדובר כאן בשחזור הזיכרון המוזיקלי הקיבוצי של עדה אשר עברו עליה זעזועים חברתיים ותרבותיים רבי משמעות במרוצת המאה העשרים.