ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
איילת לזרובסקי
יום הכיפורים (המכונה גם "יום כיפור") נחשב ליום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי, ותפילותיו הן מן המרשימות והמרגשות ביותר בתפילות עם ישראל. במאמר זה אתם מוזמנים להיכנס בשעריו של יום כיפור, להבין את סיפורו, רקעו, הרעיונות הגלומים בו – ומשם לצאת אל חדרי תפילותיו.
יום הכיפורים נחשב ליום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי, ותפילותיו הן מן המרשימות והמרגשות ביותר בתפילות עם ישראל (יחד עם תפילות ראש השנה[1]). לשם הבנת תפילות אלה, נראה שיש להקדים ולהבין את מהותו של היום.
נתחיל מן הכתוב בתורה:
וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם, כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם
(ויקרא טז, כט–לא)
אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה', וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם... כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם
(ויקרא כג, כז–לב)
וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ
(במדבר כט, ז)
לפי התורה, י' בתשרי (הוא החודש השביעי, כאשר ניסן הוא החודש הראשון במקרא) נחשב "שבת שבתון" בו מענים את הנפש,[2] שובתים ממלאכה ומקריבים קרבנות מיוחדים, ובו הקב"ה מכפר לבני ישראל על עוונותיהם.
בימי המקדש היה ליום הכיפורים אופי שונה מאוד מזה שיש לו בימינו,[3] ורובו של היום הוקדש לעבודת הכהן הגדול בבית המקדש. הוא היה לבוש בבגדים מיוחדים והטקס שערך היה ארוך ומרשים, ומטרתו הייתה, בין היתר, לכפר על חטאי עם ישראל.[4] עניין נוסף המיוחד ליום הכיפורים הוא כניסת הכהן הגדול כמה פעמים אל "קודש הקודשים", שאליו רק הוא יכול היה להיכנס, ורק ביום זה.[5] כניסה זו נחשבה מסוכנת עבורו והיה בה חשש לחייו, ויציאתו בשלום ממנו נחשבה כסימן טוב לו וגם לעם ישראל. לעם לא היה תפקיד ממשי בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, אך ישראל היו באים בהמוניהם על מנת לצפות בכהן הגדול בעבודתו,[6] ולחכות ליציאתו בשלום מקודש הקודשים.
במקביל היה מקובל בעם מנהג נוסף, בעל אופי שונה לחלוטין, כפי שמסופר במשנה:
לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן [=בגדים] שאולין... יוצאות וחולות [=רוקדות] בכרמים, ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך.
(תענית ד, ח)
איך קשור מנהג זה של שמחה, ריקודים ובחירת בני זוג, אל יום הכיפורים?
נראה שהתשובה טמונה בכך שליום הכיפורים עצמו יש שני היבטים שונים:
ביום הכיפורים נחתם גזר דינו של האדם לשנה הקרובה, כפי שכתוב למשל בתוספתא:
הכל נידונין בראש השנה, וגזר דינו [של כל אדם] נחתם ביום הכפורים (ראש השנה א, יג).
וכפי שנכתב למשל גם בתלמוד הבבלי:
שלושה ספרים נפתחין [על ידי הקב"ה] בראש השנה: אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר [=מיד] לחיים, רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים - תלויין ועומדין [ללא הכרעה] מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו [=אם ביום הכיפורים מתברר שיש להם מספיק זכויות] - נכתבין לחיים, לא זכו - נכתבין למיתה
(ראש השנה טז, ב[7])
בשל כך נחשב יום הכיפורים כיום שבו על האדם להתוודות על חטאיו ולבקש סליחה ורחמים מאת הבורא, לקבל על עצמו לחתור לתיקון מידותיו ולשיפור מעשיו בשנה החדשה, ולהתפלל כי בקשתו תתקבל. כך ניתן להבין מדוע יום הכיפורים הוא זמן של כובד ראש, המלווה בתחושת חרדה מפני גזר הדין שייחתם בו, שכן הוא מהווה את סופם של "הימים הנוראים".[8]
יום הכיפורים הוא חלק ממהלך שלם, מתקופת זמן הכוללת כמה חלקים, כאשר אם ראש השנה הוא נקודת שיא בתוך תקופה זו, הרי שיום הכיפורים הוא שיא השיאים.
זהו היבט אחד של יום הכיפורים, ומהו ההיבט השני?
יש ליום הכיפורים היבט שונה לחלוטין, של יום טוב ושמחה, ושל ביטחון מוחלט בכך שהקב"ה יוציא את ישראל זכאים בדין ויחתום אותם לחיים טובים, כפי שמופיע למשל במדרש:
"אל גינת אגוז ירדתי" (שיר השירים ו, יא)... מה אגוז זה אם נופל לתוך הטינופת, את [=אתה] נוטלו ומורקו ושוטפו ומדיחו, והוא חוזר כתחילתו והוא יפה לאכילה – כך כל מה שישראל מתלכלכין בעוונות כל ימות השנה, בא יום הכפורים ומכפר עליהם
(שיר השירים רבה ו, יא)
והדבר מתואר במשל מקסים גם במדרש הבא:
משל לְמה הדבר דומה? למלך בשר ודם, שהיו עבדיו ובני ביתו מוציאין את הזבלים ומשליכים אותם כנגד פתח של מלך, וכשהמלך יוצא ורואה הזבלים הוא שמח שמחה גדולה. לכך נדמה יום הכיפורים, שנתָנו הקב"ה באהבה רבה ובשמחה, ולא זו בלבד, אלא בשעה שהוא מוחל לעונותיהן של ישראל אין מתעצב בלבבו אלא שמח שמחה גדולה, ואומר להם להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות: "בואו ושמחו עמי שמחה גדולה, שאני מוחל לעונותיהם של ישראל"
(מדרש אליהו רבה [=תנא דבי אליהו] פרשה א)
כיצד יכולים ישראל להיות בטוחים במחילה? חז"ל מוכיחים לנו מסיפורו של משה רבנו כי יום הכיפורים הוא יום של סליחה וכפרה. סביב מתן התורה וחטא העגל עלה משה להר סיני שלוש פעמים, כל פעם למשך ארבעים יום. בפעם השלישית הוא ירד מן ההר בי' בתשרי, הוא יום הכיפורים, ובישר לישראל כי הקב"ה סלח להם; וכך נקבע יום הכיפורים כיום שבו הקב"ה סולח ומוחל לעוונות עם ישראל בכל שנה.[9]
אם כך, יום הכיפורים מכיל בתוכו הן את האימה והן את השמחה, הן את הדין והן את הביטחון, הן את הכניסה לקודש הקודשים והן את המחולות בכרמים.
אחרי חורבן בית המקדש לא הייתה עוד אפשרות לקיים את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים כפי שהייתה, ואת מקומה תפסו התפילות.
המשמעות הכפולה של יום הכיפורים ניכרת גם בתפילותיו, והיא באה לידי ביטויים שונים בקהילות שונות: יש קהילות שבהן התפילות נערכות ביראה ופחד בלבד, ובהרגשת כובד ראש ברורה, ומאידך יש קהילות שבהן ניכרות גם השמחה והתקווה. כל התפילות חגיגיות וארוכות מן הרגיל, עד כי מי שמתפלל את כל התפילות – ישהה רוב היום בבית הכנסת, וחווית התפילה המתמשכת תעצב את יום הכיפורים שלו.
תפילות העמידה ביום הכיפורים כוללות, כמו בכל שבת וחג, שבע ברכות (אבות, גבורות, קדושת ה', קדושת היום, עבודה, הודאה, שלום)[10] כאשר הברכות השלישית והרביעית (קדושת ה' וקדושת היום) מורחבות, ומכילות תכנים מענייני היום. בכל אחת מתפילות יום הכיפורים נאמר וידוי, שהוא אחת התפילות המאפיינות את היום, ובו המתפללים מזכירים את חטאיהם ומבקשים מחילה מהקב"ה ומבטא את תקוותו לתיקון.[11] במסורות הספרדים והתימנים נאמר יחדיו מקבץ של סליחות לאחר כל תפילת עמידה, ואילו במסורות האשכנזיות כובד המשקל של התפילה הציבורית והמשותפת נמצא בקטעי חזרת הש"ץ.
נכתוב כאן מעט על מבנה התפילות של יום הכיפורים, כאשר על כל תפילה תוכלו לקרוא בהרחבה בקטע ה"אודות" העוסק בה.
מפאת חשיבותו וקדושתו של יום הכיפורים, הוא היום היחיד בשנה שבו נאמרות חמש תפילות:
וכך מתואר למשל במדרש:
עד שמתענין [ביום הכיפורים]... מוחל להם הקב"ה את הכל... יצתה [=יצאה {בסוף יום הכיפורים}] בת קול [מן השמים] ואומרת להם: 'לך אכול בשמחה לחמך [ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך]' - כבר נשמעה תפילתכם
(קהלת רבה ט, ז)
פיוטים רבים משולבים בכל נוסחי התפילות, והם מושרים בלחנים רבים ומגוונים, עתיקי יומין וחדשים כאחד. הפיוטים חביבים ביותר על המתפללים, והופכים את התפילות לחוויה מרוממת, שגם מעניקה למשתתפיה תחושת שייכות לקהילת המתפללים, הנושאת קולה בשיר כגוף אחד. [15] אם נבקש לבחור את הפיוטים המרגשים ביותר הרי שנתקשה לעשות זאת, שכן ישנם רבים כאלה, מה גם שלכל מתפלל יש טעם אישי משלו.
מן הצד האשכנזי ניתן לציין (כמו בראש השנה) את הפיוט "ונתנה תוקף",[16] המתאר באופן מרטיט את המעמד שבו שופט האל את בני האדם. כבר בימי קדם נקשר הפיוט אל מאורעות יהודיים עגומים, ולאחר מלחמת יום הכיפורים נקשר גם אליה; ובעקבות לחנו החדש הפך לנפוץ בציבוריות הישראלית.
פיוט נוסף הראוי לציון הוא "מראה כהן" [=אמת מה נהדר היה כהן גדול], המופיע בחזרת הש"ץ של מוסף בקהילות האשכנזים, בסיום "סדר העבודה" של הכהן הגדול ביום הכיפורים, ומושר בהתלהבות רבה.
לך אלי תשוקתי, שהוזכר קודם, הוא פיוט מרגש ומוכר בפתיחת יום הכיפורים. פיוט בולט נוסף בנוסח הספרדים הוא "אל נורא עלילה", המושר בצדו השני של יום הכיפורים, והפותח את תפילת נעילה. פיוט זה מהווה פתיחה מרגשת לתפילה המסיימת את יום הכיפורים, [17] כפי שמעיד למשל הקטע הבא: [18]
הייתה שעת בין הערביים... שערי ה'היכל' היו פתוחים, החזן קרא בקול מונוטוני איזה 'יהי רצון' אבל איש מהקהל לא הקשיב לו. הם כרו אוזן למשהו אחר, לקול סמוי שעדיין לא נשמע אבל השחיל כבר את אוזניהם להקשבה. המיתר היה נטוי, אבל האצבע עוד לא נגעה בו... ופתאום נגעה האצבע במיתר, ושאגה אדירה פרצה מפיות כולם ונזדעזעו אמות הסיפים... עד שנדמה היה לי שתבל כולה קמה להלל בשוועה, ודופקת היא על שולחן הכבוד ודורשת צדק וגאולה לעמי. ולפתע ראיתי גם את עצמי זועק עם כולם בהתלהבות של דרוויש אחוז דיבוק: 'אל נורא עלילה! אל נורא עלילה! המצא לנו מחילה בשעת הנעילה!'
ייחודו של יום הכיפורים ניכר גם ביחס החברה הישראלית כלפיו. זהו היום החריג ביותר בפומביות הישראלית,[19]והוא בולט גם ביחס אל תפילותיו: רבים שאינם פוקדים את בתי הכנסת בשאר ימות השנה, מגיעים ביום הכיפורים לפחות לחלק מן התפילות:[20] אם לתפילת "כל נדרי" הפותחת את יום הכיפורים; אם לתפילת "יזכור" שאחרי שחרית; ואם לתפילת 'נעילה' החותמת את היום (או אפילו רק לתקיעת השופר שבסופה).
קדושתו של יום הכיפורים השפיעה עמוקות על עם ישראל, לדורותיו ולתפוצותיו, והדבר ממשיך ומתקיים גם במדינת ישראל, באופן מקסים ומחמם לב.
ונסיים בסיפור הבא, המביא עדות מרגשת לכך שגם כאשר ניתק כמעט כל קשר אל היהדות ואל היהודים, הרי שיום הכיפורים נותר לעיתים השריד האחרון שבו ניתן להיאחז, הקשר היחיד שעוד יכול להעיד על השייכות:
בסיום הספר "בין הפטיש והמגל" מתאר המחבר לובה אליאב... פגישה בין זמרת ישראלית צעירה בפסטיבל סרטים במוסקבה לבין צעיר רוסי, אשר לא מצא מילים ושפה משותפת כדי להציג בפניה את יהדותו ואת כמיהתו לישראל ואנשיה. הוא תפש בידיה ומלמל 'איזראיל, איזראיל', ולא הובן אם זהו שם המדינה שהוא מזדהה איתה או שמו שלו. לבסוף, בטרם פרידה, הפליט במאמץ אחרון של זיהוי עצמי ומציאת גשר אל הישראלית: "יום כיפור, יום כיפור, יום כיפור". והיא ענתה נרגשת, בולעת דמעותיה: "יום כיפור, יום כיפור".[21]
[1] על תפילות ראש השנה ראו באתר.
[2] על חמשת העינויים של יום הכיפורים ראו למשל בוויקיפדיה.
[3] להרחבה ראו למשל במאמרו של שמואל ספראי, עבודת יום הכיפורים בבית המקדש בימי בית שני; וכן במאמר של דודו כהן, איך נראה יום כיפור לפני אלפיים שנה?
[4] העבודה כללה גם כמה מעשים המיוחדים ליום הכיפורים; למשל עריכת הגרלה בין שני שׂעירים [=תיישים], כשאחד מוקרב כקורבן והשני נשלח למדבר, לפי הכתוב בתורה: "וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת... וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת. וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה... וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲונֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה. וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲונֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר" (ויקרא טז, ח-כב); ובמשנה, מסכת יומא פרק ו, מתואר עניין זה בפירוט. אגב, מכאן הגיע הביטוי 'שעיר לעזאזל'; וראו על כך למשל בוויקיפדיה.
[5] על קודש הקודשים ראו למשל בוויקיפדיה.
[6] כפי שכתוב במשנה, מסכת יומא א, ח: "ולא היתה קריאת הגבר [=התרנגול] מגעת עד שהיתה [ה]עזרה [=שבמקדש] מלאה מישראל".
[7] זו גם התשובה שנותנים חז"ל לשאלה מדוע אין אומרים תפילת 'הלל' ביום הכיפורים (ובראש השנה); וכך כתוב בתלמוד הבבלי: "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה [=הלל] לפניך בראש השנה וביום הכפורים? אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו, וישראל אומרים שירה?!" (ראש השנה, דף לב עמוד ב). על תפילת ההלל ראו באתר.
[8] וכפי שכתוב במאמר מבוא לתפילות ראש השנה, הרי שיום הכיפורים אינו עומד לבדו. המשפט שנערך בראש השנה, יחד עם חתימת הדין שביום הכיפורים, הפכו את חודש אלול שלפניהם ל'חודש הרחמים והסליחות', שבו נקרא האדם להתחיל לערוך את 'חשבון הנפש' שלו ולבקש סליחה על חטאי השנה החולפת, הן מן האנשים שבהם פגע והן מן הקב"ה; ולכן גם אומרים בו "סליחות", כל מנהג לשיטתו (לקטעי סליחות באתר ראו כאן). כך ניתן גם להבין כיצד הפכו הימים שמראש השנה עד יום הכיפורים ל"עשרת ימי תשובה", שבהם ישנה הזדמנות נוספת לשוב בתשובה, מתוך תקווה לצאת זכאים בדין ולהיכתב ולהיחתם בספר החיים לשנה טובה, כפי שכתוב למשל במדרש: "שלושה דברים מבטלים גזירות רעות, ואלו הם: תפילה וצדקה ותשובה" (בראשית רבה מד, יב), ומדרש זה הפך בפיוט "ונתנה תוקף" למשפט הידוע "ותשובה ותפילה וצדקה - מעבירין את רוע הגזירה" [על פיוט זה ראו בהמשך].
[9] להרחבה ראו למשל את הביאור שבוויקיטקסט, וכן במאמרו של יוסי ברכיה, על שְהִיית משה בהר סיני.
[10] בשונה מימות חול, שבהם יש בתפילת העמידה תשע עשרה ברכות. בתפילות העמידה של יום הכיפורים יש (בין היתר) גם כמה שינויים ותוספות, המופיעים בתפילות העמידה של כל אחד מ"עשרת ימי תשובה".
[11] הסברים על הווידוי ראו למשל במאמרו של הרב יהושע אנגלמן, וידוי ביום כיפור: על מה ולמה, וכן במאמרו של הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), על חטא שחטאנו. האזינו כאן לווידוי בנוסחים שונים. יש להזכיר כי תפילת מנחה של ט' בתשרי, ערב יום הכיפורים, היא תפילת מנחה מיוחדת, שגם בה נאמר וידוי, הוא הווידוי הראשון של תפילות יום הכיפורים.
[12] להרחבה על תפילה זו, גלגוליה והתקבלותה, קראו במאמרו של איתי מרינברג, כל נדרי: בין בית הכנסת לבית המדרש. להאזנה לנוסחי עדות שונות באתרנו לחצו כאן.
[13] ראו ביאור קצר לפיוט "אתה כוננת" [הנאמר בדרך כלל בנוסחי ספרד והספרדים של סדר העבודה] באתר.
[14] להרחבה ראו למשל במאמרו של הרב משה טרגין, תפילת נעילה.
[15] וראו עוד במאמרו של אהרן פוירשטיין, מסע בין פיוטי יום הכיפורים.
[16] ביאור לפיוט זה וביצועים רבים ראו באתר שלנו. להרחבה ראו במאמרו של יאיר שלג, ונתנה תוקף: שילוב מדהים בין מילים ללחן.
[17] להרחבה קראו במאמרו של דניאל טופז, אל נורא עלילה: עיון בפיוט.
[18] דוד א' רקנטי, מתוך "גשר אכזב: דברים שהיו ושלא היו"' [מצוטט מתוך "ממך אליך: מחזור תפילה, הגות וחוויה ליום הכיפורים", בעריכת יונדב קפלון, ירושלים 2004, עמ' 346].
[19] למשל בהפסקה המוחלטת של התחבורה הציבורית, גם האווירית והימית, והפסקה כמעט מוחלטת של כלי הרכב הפרטיים (ומאידך נוכחות מוגברת של רוכבי אופניים וכדומה); הפסקת שידורי התקשורת; הפסקת הפעילות העסקית; ועוד ועוד. השינוי ביום זה כה משמעותי עד שהוא משפיע גם על הסביבה, ראו למשל במאמרם של דניאל רובינסון ודניאל מישורי, כִּיפּוּרוּטוֹפְּיָה: סביבה אורבאנית ללא מכוניות, וכן במאמרם: יום הכיפורים הישראלי: הזדמנות לחשבון נפש על סביבה ומרחב ציבורי וראו גם את נתוני איכות האוויר במרכזי הערים ביום כיפור, באתר המשרד להגנת הסביבה. ובאופן מפתיע משהו, הדבר ניכר אפילו בניו יורק! ראו במאמר של חיים הנדוורקר, יום כיפור: ניו יורק מאטה את הקצב.
[20] ראו למשל בסקר משנת 2016 שפורסם באתר ynet וכן במאמר של שחר אילן, כל ישראל מאה שערים.
[21] יהודה בן זאב, "המלה המגשרת על פני תהום", בעלון קיבוץ עין הכרמל. יהודה נפל במלחמת ששת הימים [מתוך "ממך אליך: מחזור תפילה, הגות וחוויה ליום הכיפורים", בעריכת יונדב קפלון, ירושלים 2004, עמ' 33].
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
