תפילות ראש השנה
מדוע יש צורך בכל ההקדמה הארוכה שלעיל? משום שרק לאחר הבנת המהויות השונות של ראש השנה – ניתן להבין את תפילות החג, שכן גם הן נעות על הציר שבין שני הקטבים שתיארנו לעיל: עמידה לפני האל למשפט מצד אחד, והמלכתו עלינו מצד שני; אימה ויראה מחד, ושמחה ותקווה מאידך; ועל הציר הזה נעים גם הפיוטים המשולבים בתפילות, והם רבים ומגוונים ביותר, עדה עדה ופיוטיה.
נכתוב כאן מעט על מבנה התפילות של ראש השנה. ובכן, התפילות בשני ימי החג דומות מאוד (מלבד הפעמים שבהן היום הראשון של החג חל בשבת, שאז לא תוקעים בשופר). בכל אחד מן הימים יש ארבע תפילות: ערבית (בלילה), שחרית (ואחריה קריאה בתורה והפטרה, השונות בין שני הימים), מוסף ומנחה; כאשר תקיעות השופר משולבות לפני, בתוך ולאחר תפילת מוסף, כל עדה לפי מנהגה. כל התפילות חגיגיות וארוכות מן הרגיל (ובמיוחד חזרות הש"ץ של שחרית, ועוד יותר של מוסף).
תפילת עמידה
תפילות העמידה בראש השנה כוללות, כמו בכל שבת וחג, שבע ברכות (אבות, גבורות, קדושת ה', קדושת היום, עבודה, הודאה, שלום);[6] כאשר הברכות השלישית והרביעית (קדושת ה' וקדושת היום) מורחבות, ומכילות תכנים מענייני היום.
שונה מכולן היא תפילת העמידה של מוסף בראש השנה, הכוללת תשע ברכות (אבות, גבורות, קדושת ה', קדושת היום+מלכויות, זיכרונות, שופרות, עבודה, הודאה, שלום); כאשר "מלכויות", "זיכרונות" ו"שופרות" מורחבות מאוד ובנויות בצורה מיוחדת.
בשונה מתפילות העמידה של כל השנה, הרי שבראש השנה (וגם ביום הכיפורים) יש הבדלים בין תפילת היחיד ובין חזרת הש"ץ. בנוסח האשכנזי, למשל, רוב ההרחבות והפיוטים נמצאים בחזרות הש"ץ של שחרית ומוסף, הנחשבות לחלקים עיקריים מתפילות היום.

התקיעה בשופר
המצווה העיקרית והייחודית של ראש השנה היא התקיעה בשופר, הנחשבת למצוות עשה מן התורה ("יום תרועה" ו"זיכרון תרועה", זוכרים?). במקורותינו נכתב רבות מאד, לאורך הדורות כולם, על מצווה זו: מהו השופר, מדוע יש לתקוע בו, איזה קולות יש להשמיע וכמה, מה לברך לפני התקיעה, מתי לתקוע, האם גם נשים חייבות במצווה זו, ועוד ועוד. מתוך העיסוק הרב והנרחב במצווה זו ניתן להבין את החשיבות הרבה שעם ישראל ייחס לה במהלך הדורות, וגם את חביבותה הרבה. ניתן להיווכח בכך עד היום, כאשר בתי הכנסת מציינים מפורשות מראש את זמן התקיעה בשופר, ואנשים ונשים רבים מגיעים במיוחד רק כדי לשמוע את התקיעות.
פיוטי ראש השנה
לא נקפח, כמובן, את מקומם של הפיוטים. כאמור, בתפילות ראש השנה משולבים פיוטים רבים, במנהגי כל העדות, והם מושרים בלחנים רבים ומגוונים: מהם לחנים מסורתיים ועתיקי יומין, מהם לחנים חדשים ומודרניים, ומהם לחנים השייכים לשירים עבריים מוכרים, המולבשים על המילים העתיקות ומעניקים להן פנים חדשות.
הפיוטים חביבים ביותר על המתפללים, והופכים את תפילות החג לחוויה מרוממת ונשגבת, שגם מעניקה למשתתפיה תחושת שייכות לקהילת המתפללים, הנושאת קולה בשיר כגוף אחד. רבים חוזרים בראש השנה (וביום הכיפורים) אל בתי כנסת המוכרים להם מילדותם, או אל כאלה שנוסחיהם מוכרים להם מן העבר, כאשר לחני הפיוטים שגורים בפיהם ומזכירים נשכחות, ולכן משמחים ומעוררים.
אם נרצה לבחור את הפיוטים המרגשים ביותר הרי שנתקשה לעשות זאת, שכן ישנם רבים כאלה, מה גם שלכל מתפלל יש טעם אישי משלו. אולם ניתן לומר כי בנוסח עדות המזרח אחד הפיוטים הבולטים הוא "עת שערי רצון" (=עוקד והנעקד והמזבח), שהפך ידוע ואהוב כל כך, עד שגם קהילות אשכנזיות לא מעטות החלו לשיר אותו בדור האחרון. הפיוט, המתאר בלשון מרגשת את עקידת יצחק, מושר לפני תקיעת שופר ומשרה אווירה מיוחדת בבית הכנסת. מן הצד האשכנזי ניתן לציין את הפיוט "ונתנה תוקף", המתאר באופן מרטיט את המעמד בו שופט האל את בני האדם. כבר בימי קדם נקשר הפיוט אל מאורעות יהודיים עגומים, ולאחר מלחמת יום הכיפורים נקשר גם אליה; ובעקבות לחנו החדש הפך לנפוץ בציבוריות הישראלית.
במבוא זה, אם כן, נגענו מעט בתכניו השונים של ראש השנה ובמבנה התפילות המרכיבות אותו, ונדמה כי עתה ניתן להיכנס אל עובי הקורה ולעיין בתפילות עצמן, על תוכניהן השונים.
[1] ומעניין לציין כי בתפילות ראש השנה ובברכותיו (כגון הדלקת נרות וברכת המזון) ראש השנה מכונה 'יום הזיכרון', בעקבות הכינוי 'זיכרון תרועה' מן הפסוק בספר ויקרא.
[2] בקצרה נאמר כי בימי המקדש קבעו את תחילת החודש ['קידוש החודש'] בבית הדין בירושלים, לפי עדים שראו את הירח החדש. משם יצאה הודעה לכל העם, ובשל הזמן הרב שחלף עד הגעתה למקומות הרחוקים, נהגו שם לחגוג בחגים 'יום טוב שני' בשל הספק בתאריך תחילת החודש. ראש השנה הוא החג היחיד שחל בא' בחודש, ויכול היה לקרות שבל' באלול יבואו עדים, והוא יהפוך לא' בתשרי, כלומר לראש השנה; ולכן חגגו מראש את ל' באלול כראש השנה, כדי לא להיות בספק. גם אם באו עדים בל' באלול, לא ניתן היה להודיע באותו יום לכל העם, ולכן במקומות הרחוקים חגגו גם ביום השני את ראש השנה (ולעתים גם במקדש, ראו משנה ראש השנה ד, ד). לאחר יצירת הלוח העברי הקבוע בטלו הספקות, ויש עדויות שלעתים חגגו בארץ ישראל את ראש השנה רק יום אחד; אך נראה שמימי הרי"ף (ר' יצחק אלפסי, 1103-1013) התקבל הנוהג לחגוג בכל מקום את ראש השנה יומיים, א'-ב' בתשרי. הסבר מפורט יותר ניתן למצוא למשל במאמר 'קידוש החודש וראש השנה' של הרב אליעזר מלמד, באתר "ישיבה".
[3] ומדרש זה הפך בפיוט 'ונתנה תוקף' למשפט הידוע 'ותשובה ותפילה וצדקה – מעבירין את רוע הגזירה".
[4] מתוך 'ממך אליך – מחזור תפילה, הגות וחוויה לראש השנה', בעריכת יונדב קפלון, תל אביב 2004, עמ' 203–204.
[5] משפט ידוע זה לקוח מן הפיוט "אחות קטנה", הפותח את תפילות ראש השנה.
[6] בניגוד לימות חול, שבהם יש בתפילת העמידה 19 ברכות. בתפילות העמידה של ראש השנה יש (בין היתר) גם כמה שינויים ותוספות, המופיעים גם בתפילות העמידה של כל אחד מ'עשרת ימי תשובה'.