אמנות השיר: שפל רוח
מתוך אוסף משפחת גרוס, תל־אביב

אמנות השיר: שפל רוח

איתי מרינברג

המבנה, המשקל והחריזה בפיוט "שפל רוח".

שפל רוח – מילים וביצועים

ייעוד מקורי:
רשות
 ל"נשמת כל חי" (כפי שעולה מראשית הטור האחרון: "הֱטִיבוֹתָ וְהִגְדַּלְתָּ חֲסָדִים / לְךָ תַּגְדִּיל לְהוֹדוֹת כֹּל נְשָׁמָה") – תפילה הנאמרת בחתימת פסוקי דזמרה של שחרית בשבתות ובימים טובים.

סימן:
שלמה.

מבנה וחריזה:
שיר "קלאסי" שווה חרוז. החרוז "-מָה" מבריח את כל טורי השיר, ונוסף גם ב"דלת" [=הצלע הראשונה] של הטור הראשון לשם "תפארת הפתיחה".

משקל:
משקל כמותי
 [=שיטת משקל שאומצה על ידי משוררי ספרד העברית בהשפעת השירה הערבית בת הזמן. הוא מבוסס בעיקרו על אבחנה בין תנועות באורכים שונים: לתנועה ארוכה תיחשב כל הברה הפותחת בשווא-נע או חטף, שלאחריו תנועה "רגילה" כלשהי; תנועה ארוכה מכונה "יתד", וסימנה: U–. לתנועה קצרה תיחשב כל הברה הכוללת תנועה "רגילה" שאין לפניה שווא נע או חטף; זו תכונה, בפשטות, "תנועה", וסימנה: –. צירופים מוסכמים מראש של "יתדות" ו"תנועות" יוצרים "עמודים" המכונים בשמות הגזורים מהטיית השורש פ.ע.ל, וצירופים מוסכמים של "עמודים" יוצרים כמה דגמי משקל עיקריים. לדגמים אלו ישנם כינויים שונים]. במקרה שלפנינו מכונה דגם המשקל "המרובה", והוא אחד מדגמי המשקלים הנפוצים ביותר בשירת ספרד; הוא מורכב משני עמודי "מְפֹעָלִים" [=יתד ושתי תנועות] ועמוד "פְּעוּלִים" [=יתד ותנועה] בכל צלע, כך: