אמנות השיר: סעי יונה
אתר הפיוט והתפילה

אמנות השיר: סעי יונה

איתי מרינברג

המבנה, המשקל והחריזה בפיוט "סעי יונה".

סעי יונה – מילים וביצועים

סימן:
ללא סימן; הרמז היחיד לשם הפייטן הוא במחרוזת הלפני אחרונה, במילה "פִדַאוִד", שתרגומה – "כי דוד", ומתייחסת כנראה אל המחבר עצמו.

מבנה וחריזה:
שיר סטרופי 
[=שיר העשוי מחרוזות מחרוזות] במבנה מעין אזור כפול גוף. מבנה זה כולל בתוכו מערכת חריזה משולשת: כל מחרוזת מורכבת מ"גוף" עיקרי: שלושה טורים דו־צלעיים בחריזת אב-אב-אב, המשתנה ממחרוזת למחרוזת; לאחריו "גוף" נוסף, הבנוי שלושה טורים קצרים ("גוף" נוסף זה, על מבנהו הקצר, חביב במיוחד על משוררי תימן ואפשר להם להעמיד צורות שיר משוכללות ביותר; הם אף העניקו לו שם מיוחד – "תוושיח"), וחריזתו פשוטה יותר – גגג – ואף היא משתנה ממחרוזת למחרוזת; רק לאחר שני "גופים"' אלו מגיע טור ה"אזור", שאורכו כאורך טורי ה"גוף" הראשון, וחריזתו קבועה לאורך השיר כולו (ב"סוגר" – צלעו השיניה – בלבד), וסימונה המקובל הוא "ת". יוצאת מכלל זה רק המחרוזת הראשונה, שלשם "תפארת הפתיחה" חריזת ה"גוף" העיקרי שבה היא כחריזת טורי ה"אזור", בכל הצלעות, וסימונה – תת-תת-תת. סכמת החריזה הכוללת בפיוטנו, לפיכך, כזו היא: תת-תת-תת / אאא / ת // בג-בג-בג / תתת / ת // דה-דה-דה / ווו / ת // וז-וז-וז / חחח / ת // וכן הלאה.

משקל:
משקל כמותי [=משקל המבוסס על אבחנה בין תנועות ארוכות וקצרות; תנועות ארוכות נוצרות מרצף של שווא נע או חטף עם תנועה אחרת כלשהי, ומכונות "יתד", בעוד תנועות קצרות הן פשוט תנועות "רגילות" כלשהן שאין לפניהן שווא נע או חטף; אלו מכונות, בפשטות – "תנועה". משום כך מכונה משקל זה גם "משקל היתדות והתנועות"]. המבנה הלא סימטרי של רוב טורי השיר ניכר במשקלו: בצלע הראשונה בכל טור יתד ושתי תנועות, יתד ושתי תנועות, בעוד שבצלע השנייה בכל טור –  יתד, שתי תנועות ויתד בלבד. טורי ה"תושיח" [=ה"גוף" השני הקצר שבכל מחרוזת] זהים במשקלם לצלע הראשונה בטורים ה"רגילים", וכוללים יתד ושתי תנועות, יתד ושתי תנועות. כך: