אמנות השיר: לכה דודי
איתי מרינברג
המבנה, המשקל והחריזה בפיוט "לכה דודי".
איתי מרינברג
המבנה, המשקל והחריזה בפיוט "לכה דודי".
סימן:
שלמה הלוי: "שָׁמוֹר... לִקְרַאת... מִקְדָּשׁ... הִתְנַעֲרִי... הִתְעוֹרְרִי... לֹא תֵּבֹשִׁי... וְהָיוּ... יָמִין...".
מבנה וחריזה:
שיר סטרופי [=שיר העשוי מחרוזות מחרוזות] במבנה מעין אזור [=מבנה הכולל בתוכו מערכת חריזה כפולה: חריזה קבועה בסופי המחרוזות, וחריזה פנימית מתחלפת ממחרוזת למחרוזת]. נתבונן למשל בשתיים מן המחרוזות החותמות את הפיוט:
וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁסָיִךְ
וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְעָיִךְ
יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ
כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה
יָמִין וּשְׂמֹאל תִפְרֹצִי
וְאֶת יְיָ תַּעֲרִיצִי
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי
וְנִשְׂמְחָה וְנָגִילָה
ניתן לראות בנקל כיצד שתי המחרוזות נבדלות זו מזו (וכמותן גם כל שאר מחרוזות הפיוט) בחריזת שלוש הצלעיות הראשונות – "-יִךְ" בראשונה, "-צִי" בשנייה – ובה בעת חולקות חרוז סופי משותף – "-לָה". חרוז קבוע זה נקבע כבר ב"מדריך" [=טורי פתיחה] של השיר; במקרה שלפנינו (כפי שקורה גם בפיוטים רבים אחרים) ה"מדריך" משמש גם כרפרין [ = פזמון חוזר]: "לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה / פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה".
משקל:
משקל הברתי־פונטי [=משקל המבוסס על מניית שוואים נעים וחטפים במניין ההברות, כתנועות לכל דבר. רווח מאוד בשירה העברית בארצות המזרח במאות השנים האחרונות]. בכל צלע 8 הברות לערך (לעתים חורג הפייטן ממניין זה ומעמיד את צלעותיו על 7 או 9 הברות, ואף זו תופעה מצויה).