תפילת "על הנִסים" ליום העצמאות
איילת לזרובסקי
על הנוסחים השונים של תפילת "על הנסים" ליום העצמאות, שחוברו במהלך השנים.
איילת לזרובסקי
על הנוסחים השונים של תפילת "על הנסים" ליום העצמאות, שחוברו במהלך השנים.
"על הנסים" היא תפילת הודיה קצרה המיועדת לחנוכה ולפורים, שבהם אנו חוגגים ישועה שאירעה לעם ישראל בדרך נס. היא נאמרת בתפילת "שמונה עשרה" בתוך "ברכת ההודאה" (מודים); וכן בברכה השנייה של "ברכת המזון", היא "ברכת הארץ".
תפילת "על הנסים" מורכבת מכמה חלקים: תחילה נאמר משפט הקדמה קצר, הזהה בחנוכה ובפורים ("על הנסים ועל הפורקן... בימים ההם בזמן הזה"); ולאחר מכן מופיע קטע המיוחד לאותו חג, שבו מסופר על המצוקה שחווה עם ישראל ועל הישועה ממנה (והנוסח בחנוכה ארוך ומפורט יותר). בנוסחים הקדומים הופיעה בסוף גם בקשה לעתיד (כפי שקיים עד היום בנוסחים תימניים).
אבל מה הקשר בין תפילת "על הנסים" ובין יום העצמאות? מתברר שיש קשר, שכן מאז הקמת המדינה נעשו ניסיונות לא מעטים לחבר תפילה כזו גם עבור יום העצמאות.
בשנת תש"ט, לקראת יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל, חשבו אנשי "הרבנות הראשית לישראל" שיש צורך בתפילות מיוחדות עבור יום העצמאות; וכך כתבו הרבנים הראשיים דאז, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג:
המפנה היסודי שחל בחמלת ה' עלינו, להצלתנו ולפדוּת נפשנו עם הכרזת עצמאותנו בארץ, מחייב אותנו לקיים ולקבל עלינו לדורות את יום הכרזת מדינת ישראל, הוא יום ה' באייר שבכל שנה, ליום שמחה של אתחלתא דגאולה [=התחלת הגאולה] לכלל ישראל, ולהוציא את היום שבו נעשה הנס הגדול הזה מכלל מנהגי האבלות של ימי "ספירת העומר", עם מתן הוראות לתפילת הודיה ודרשות מעין המאורע בבתי הכנסת.
[מתוך מאמרו של הרב שמואל כץ, 'יום העצמאות'; העוסק ביחס הרבנות הראשית ליום העצמאות ובגלגולי התפילה ליום העצמאות, וראו גם במאמרו 'חידוש שלא היה כמותו מימי בית שני'].
הם חשו כי התחולל לנגד עיניהם נס של ממש ועם ישראל זכה לישועה עצומה, שלא ניתן להתעלם ממנה גם מן ההיבט הדתי; וכדרכם של יהודים מאמינים הם חיפשו דרכים לשלב את מאורעות השעה בתוך התפילות. בסופו של דבר פרסמה הרבנות סדרי תפילות מיוחדים ליום זה, והקהילות הציוניות-דתיות קיבלו עליהן את התפילות הללו והן מתפללות אותן עד היום [אם כי יש שינויים בין הקהילות השונות].
תפילת "על הנסים" אינה נכללת בנוסח התפילות ליום העצמאות שפרסמה הרבנות, אולם במהלך השנים שעברו מאז סברו לא מעטים כי מן הראוי שתהיה תפילה כזו, ונעשו כמה וכמה ניסיונות לנסח אותה; ולהלן שניםֿ עשר מניסיונות אלה:
נראה כי הראשון שחיבר תפילה כזו היה הרב פרופ' עזרא ציון מלמד, לקראת יום העצמאות הראשון בשנת תש"ט. הוא כתב כי "כל מאורע לאומי בתולדותינו מצא ביטויו גם בתפילה, אם בתוספת או בשינוי... הנס הגדול שעשה לנו ה'... בשחרור לאומי ובמדינה עצמאית, עדיין לא הטביע את חותמו על תפילותינו... אין להסתפק בסדר תפילה חגיגי ביום העצמאות ובאמירת הלל גמור (בברכה), אלא יש לציין את המהפכה הגדולה הזאת, שחולל צור ישראל וגואלו [=הקב"ה] בחיי העם, בהוספות ושינויים בתפילת יום יום... והבלטת נס זה צריכה להיעשות בייחוד בתפילה (בה"א הידיעה), היא תפילת "שמונה עשרה"... כהצעה אני מביא בזה כמה דברים שסידרתי בעזרת החונן לאדם דעת [=הקב"ה], ואולי תינתן בזה דחיפה לגדולים וטובים ממני, שייגשו ליצירה הראויה לשמה" [מתוך מאמרו של הרב משה מימון אלחרר, 'פרקים ממשנתם של חכמי ספרד על הקמת המדינה, יום העצמאות ויום שחרור ירושלים']. וזה הנוסח שהוא הציע:
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
אַתָּה הָאֵל עוֹרַרְתָּ אֶת לֵב אֲבוֹתֵינוּ לָשׁוּב לְהַר נַחֲלָתְךָ, לָשֶׁבֶת בָּהּ וּלְקוֹמֵם אֶת הֲרִיסוֹתֶיהָ וְלַעֲבֹד אֶת אַדְמָתָהּ. וּבַעֲמֹד עָלֵינוּ שִׁלְטוֹן רֶשַׁע וַיִסְגֹּר אֶת שַׁעֲרֵי אַרְצֵנוּ בִּפְנֵי אַחֵינוּ הַנִּמְלָטִים מֵחֶרֶב אוֹיֵב אַכְזָרִי וַיְשִיבֵם בָּאֳנִיּוֹת לְאִיֵּי הַיָּם וּלְחוֹפִים נִדָּחִים, אַתָּה בְעֹזְּךָ מִגַּרְתָּ אֶת כִּסְאוֹ וַתְּשַׁחְרֵר אֶת הָאָרֶץ מִיָּדוֹ. וּבְקוּם עָלֵינוּ אוֹיְבִים מִבַּיִת וַיִּתְנַכְּלוּ לָנוּ לְהַשְמִידֵנוּ, אַתָּה בִגְבוּרָתְךָ הִפַּלְתָּ עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד וַיַּעַזְבוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וַיָּנוּסוּ בְּבֶהָלָה וּבְחִפָּזוֹן אֶל מִחוּץ לִגְבוּלוֹת אַרְצֵנוּ. וּבְבוֹא עָלֵינוּ שִׁבְעָה גּוֹיִם לִכְבֹּשׁ אֶת אַרְצֵנוּ וּלְשׂוּמֵנוּ לְמַס עוֹבֵד, אַתָּה בְרַחֲמֶיךָ עָמַדְתָּ לִימִין צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וּמָסַרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרָבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּבִזְרוֹעֲךָ הַנְּטוּיָה עָזַרְתָּ לְבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהַרְחִיב אֶת גְּבוּלוֹת מוֹשְבוֹתֵינוּ וּלְהַעֲלוֹת אֶת אַחֵינוּ מִמַּחֲנוֹת הַהֶסְגֵּר.
עַל הַכֹּל אֲנַחְנוּ מוֹדִים לְךָ, ה' אֱלֹקֵינוּ, בִּכְפִיפַת רֹאשׁ, וּבְיוֹם זֶה, יוֹם חַגֵּנוּ וְשִׂמְחָתֵנוּ, אֲנַחְנוּ פוֹרְשִׂים אֶת כַּפֵּינוּ וּמִתְחַנְּנִים עַל אַחֵינוּ הַפְּזוּרִים, וְאוֹמְרִים: אָנָּא, אָבִינוּ רוֹעֵנוּ, קַבְּצֵם בִּמְהֵרָה לִנְוֵה קֹדְשְׁךָ וְהַשְׁכֵּן אוֹתָם בּוֹ בְשָׁלוֹם וְשַׁלְוָה וּבְהַשְׁקֵט וָבֶטַח. הַרְחֵב נָא אֶת גְּבוּלוֹת אַרְצֵנוּ כַּאֲשֶׁר הִבְטַחְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לְזַרְעָם מִנְּהַר פְּרָת וְעַד נַחַל מִצְרָיִם. בְּנֵה נָא אֶת עִיר קֹדְשְׁךָ יְרוּשָׁלַיִם בִּירַת יִשְׂרָאֵל וּבָהּ תְּכוֹנֵן אֶת בֵּית מִקְדָשְׁךָ כִּימֵי שְׁלֹמֹה. וְכַאֲשֶׁר זִכִּיתָנוּ לִרְאוֹת אֶת רֵאשִׁית גְּאֻלָּתֵנוּ וּפְדוּת נַפְשֵׁנוּ – כֵּן תּחַיֵּנוּ וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בִגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל הַשְּׁלֵמָה, וְחַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם, אָמֵן!
תפילה זו מפורטת מאד, ומודה לקב"ה על הטובות הרבות שהרעיף על עם ישראל בארצו: החזרה לארץ ושיקומה מהריסותיה; סילוק הבריטים הסוגרים את שערי הארץ בפני הפליטים; ניסי מלחמת השחרור; ועליית הפליטים ממחנות ההסגר. על כל אלה מובעת תודה גדולה, שאחריה גם בקשות לעתיד: קיבוץ גלויות במהרה; הרחבת הארץ עד גבולות ההבטחה; בניין ירושלים ובית המקדש; והבאת הגאולה השלמה. נראה שהכותב מושפע עמוקות מהתרחשויות זמנו, ומודע היטב לכך שהוא עד למאורעות כבירים, שעליהם הוא מודה לאל בתפילה שופעת ונרגשת. עם זאת הוא אינו מסתפק בכך, וממשיך את המסורת היהודית העתיקה המבקשת כי הטובות ימשיכו לבוא (שימו לב שהוא כותב את התפילה בגוף ראשון: "אנחנו", בשונה מתפילות "על הנסים" לחנוכה ופורים, הכתובות בגוף שלישי: "הם"; ובעקבותיו הולכים רוב הנוסחים, הכתובים גם הם בגוף ראשון).
נוסח זה התקבל בכמה קהילות בציבור הדתי-לאומי, ובהן קהילות הקיבוץ הדתי, אולם הרבנות הראשית ורוב רבני הציונות הדתית לא תמכו בהוספה זו, וסברו כי יש לדבוק בסדר התפילה שפרסמה הרבנות; ונראה שהסתייגות זו מתפילת "על הנסים" ליום העצמאות תקפה עד היום.
בשנת תשכ"ו פרסם ד"ר מנחם עמנואל הרטום חוברת בשם "המנהג האיטלקי בירושלים עיה"ק" [ובשנת תשנ"א יצאה מהדורה שנייה ומתוקנת]. בין הנספחים הוא הביא נוסח אחר של "על הנסים ליום העצמאות" [ללא הקדמות או הסברים]:
על הניסים ועל הגבורות ועל הפורקן [במהדורה השנייה במקום 'ועל הפורקן' כתוב: 'ועל התשועות ועל הנפלאות'] ועל הפדות שעשית עמנו.
כשנתת בלב מלכי אומות העולם ושריהן להחליט על הקמת מדינת ישראל, והפחת בלב ראשי [במהדורה השנייה במקום 'ראשי': 'אנשי'] עמך רוח גבורה ותושייה ותמכת בידם להקים את מדינתנו, וחיזקת את ידי בניך על בני אדום וישמעאל שעמדו עלינו להחזירנו תחת שעבודם, ולגזול ממנו [=מאיתנו] את פרי עמלנו, ולגרשנו מארצנו. ואתה ברחמיך הרבים הפרת את עצת אויבינו וקלקלת את מחשבתם, מסרת חמושים ביד חלשים ורבים ביד מעטים, קיימת בנו את דברי תורתך: 'ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו', והסירות [במהדורה השנייה נוסף: 'את'] חרפת השעבוד מבני עמך היושבים בארץ הקודש.
וכשם שעשית עמנו נס, כן עשה עמנו ה' אלהינו פלא וניסים בעת הזאת ובעתיד, ונודה לשמך הגדול סלה.
נוסח זה, הקצר יותר, פותח באופן המזכיר את הנוסח הרגיל של "על הנסים" לחנוכה ולפורים. לאחר מכן גם הוא מודה לקב"ה על החלטת האו"ם על הקמת המדינה, ועל ראשי/אנשי העם שהקימו אותה. הוא מדגיש את רצון אויבינו (אדום וישמעאל) לא לאפשר את עצמאות המדינה, לגזול את מה שעם ישראל יצר כאן ולגרש אותנו, ומודה על הניצחון הניסי במלחמה אִתם; וכל זה בסגנון המזכיר את "על הנסים" לחנוכה. פעמיים הוא חוזר על עניין השעבוד, כנראה כדי להדגיש את החידוש העצום בעצמאות שניתנה לעם ישראל. וגם הוא מסיים בתפילה להווה ולעתיד, אם כי באופן כללי יותר, ללא פירוט.
בשנת תשל"ב כתב הרב ד"ר ישראל ויינשטוק נוסח נוסף של "על הנסים" (שפורסם באחת מן החוברות של קק"ל), וזו הצעתו:
בימי האימה החשיכה, כשירדה השואה על בית יעקב, ובחמת הצר הצורר הוחרבו והושמדו כל קהילות אירופה באש ובהרג ובאבדון, וריחפה כליה על כל בני בריתך – גברו רחמיך על פליטת צאנך והצמחת קרן ישועה לעמך ולארצך. ובשנת תש"ח חשפת זרוע עוזך והוצאתנו מאפלה לאורה ומשעבוד לחרות ועצמאות, והנחלתנו היום הזה, יום תקומת ישראל, יום תחילה לקץ גלותנו ולקיבוץ נדחינו, ושיבת שלטון ישראל לארץ קודשנו.
כן ה' אלוהינו, צורנו וגואלנו, תשוב ותקרב את קץ הישועה, ונראה בגאולת כל פזורי עמך ובבנין שממות ארצך ועירך והיכלך, ונודה לך על ישועתנו ועל פדות נפשנו.
נוסח זה מדגיש דברים אחרים: הוא פותח באזכור השואה וקושר בינה ובין קום המדינה כסיבה ותוצאה, כך שבתוך השואה נכמרו רחמי הקב"ה על ישראל והוא החל להושיע אותם, באופן שהגיע לשיא בשנת תש"ח, בהקמת המדינה. הוא כותב כי קום המדינה הביא לעצמאות ישראל, לתחילת סיום הגלות וקיבוץ הגלויות, ולשלטון עם ישראל בארצו (אך הוא אינו עוסק באופן גלוי במלחמת השחרור). בסיום התפילה גם הוא ממשיך ומבקש את הגאולה השלמה ואת קיבוץ הגלויות השלם, וכן את בניין הארץ, ירושלים ובית המקדש.
בשנת תשנ"ח פרסמה ישיבת ההסדר ברמת גן סידור בשם "גואל ישראל" ליום העצמאות ויום ירושלים (המבוסס על נוסחי הרב משה צבי נריה לתפילות הימים הללו), ובו מופיע הנוסח הבא:
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשוּעוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לָנוּ בַּזְּמַן הַזֶּה.
כְּשֶׁעָמְדוּ צִבְאוֹת עֲרָב עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וּבִקְשוּ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת יוֹשְׁבֵי אַרְצֶךָ, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים, וּבָהֶם עַם שְׂרִידֵי חָרֶב אֲשֶׁר נִצְּלוּ מִתֹּפֶת הָאֵש שֶׁל שֹוֹנְאֶיךָ, אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, וְשִׂבְּרוּ לִמְצֹא מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָם בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּ לָהֶם. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָנוּ בְּעֵת צָרָתֵנוּ, הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתָם וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתָּם, זָקַפְתָּ קוֹמָתֵנוּ וְקוֹמַמְתָּ אֶת חֵרוּתֵנוּ, רַבְתָּ אֶת רִיבֵנוּ, דַּנְתָּ אֶת דִּינֵנוּ, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתֵנוּ, מָסַרְתָּ רַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, טְמֵאִים בְּיַד קְדוֹשִׁים, וְעָשִׂיתָ לְךָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹש בְּעוֹלָמֶךָ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשוּעָה גְּדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה, הִדְבַּרְתָּ עַמִּים תַּחְתֵּנוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵנוּ, וְנָתַתָּ לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ, אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבוּלוֹתֶיהָ, וְהֶחֱזַרְתָּנוּ אֶת מְקוֹם מִקְדַּש הֵיכָלֶךָ.
כֵּן עֲשֵׂה עִמָּנוּ נֵס וָפֶלֶא לְטוֹבָה, הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵינוּ, וְדַשְּׁנֵנוּ בִּנְאוֹת אַרְצֶךָ, וּנְפוּצוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ תְּקַבֵּץ, וְנִשְׂמַח בְּבִנְיַן עִירֶךָ וּבְתִקּוּן הֵיכָלֶךָ וּבִצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדֶּךָ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.
נוסח זה דומה לתפילת "על הנסים" לחנוכה ופורים יותר מן הנוסחים הקודמים, שכן הוא משתמש בביטויים זהים או דומים. בכך הוא מקרב את הנס של הקמת המדינה אל הניסים שנעשו באותם חגים, ושׂם אותם על רצף היסטורי אחד.
נוסח זה עוסק בעיקר במלחמת השחרור: תחילה הוא מתאר את המצוקה הגדולה של היהודים תושבי הארץ (ובהם גם ניצולי השואה שבאו למצוא בה את מקומם), ולאחר מכן הוא מתאר באופן מפורט את הניסים הרבים שהתרחשו במלחמה זו (וכאן בולט הדמיון ל"על הנסים" לחנוכה). גם הוא מסיים בתפילה לעתיד: לניצחון על אויבי ישראל, ישיבה בארץ, קיבוץ גלויות, בניין ירושלים ובית המקדש, ומלכות בית דוד.
בשנת תשנ"ט הוציא הרב ישראל אריאל את "סידור המקדש". נוסח "על הנסים ליום העצמאות" שבו מבוסס על סידור "גואל ישראל" (נוסח 4), עם כמה שינויים [המודגשים כאן, כך שקל להבחין בהם]:
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאות וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
כְּשֶׁעָמְדוּ צִבְאוֹת עֲרָב עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וּבִקְשוּ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת יוֹשְׁבֵי אַרְצֶךָ, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים, וּבָהֶם עַם שְׂרִידֵי חָרֶב אֲשֶׁר נִצְּלוּ מִתֹּפֶת הָאֵש שֶׁל שֹוֹנְאֶיךָ, אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, וְשִׂבְּרוּ לִמְצֹא מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָם בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר נשבעת לאברהם יצחק ויעקב. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לישראל בְּעֵת צָרָתם, הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָת אויבינו וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתָּם, זָקַפְתָּ קוֹמָתֵנוּ וְקוֹמַמְתָּ אֶת חֵרוּתֵנוּ, רַבְתָּ אֶת רִיבֵנוּ, דַּנְתָּ אֶת דִּינֵנוּ, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתֵנוּ, מָסַרְתָּ רַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וטְמֵאִים בְּיַד קְדוֹשִׁים, זקפת את קומתנו, שברת עול הגויים מעל צוארנו ותולך אותנו קוממיות בארצנו, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשוּעָה גְּדוֹלָה כְּהַיּוֹם הַזֶּה, הִדְבַּרְתָּ עַמִּים תַּחְתֵּנוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ, וְנָתַתָּ לָנוּ אחוזת נחלה רחבת ידיים בארץ אבותינו.
כֵּן עֲשֵׂה עִמָּנוּ נֵס וָפֶלֶא לְטוֹבָה, וּנְפוּצוֹתֵינוּ תְּקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, וזכנו לרשת את הארץ הטובה במלוא רוחב גבולותיה כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש, וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.
נוסח זה שונה מסידור "גואל ישראל" בכמה נושאים: הוא חוזר ומדגיש כי ארץ ישראל היא הארץ שהובטחה לשלושת האבות; הוא משמיט את אזכור הניצחון הצבאי במלחמת השחרור; וכן ישנם שינויים בבקשות לעתיד, שבהן מוזכרים הישיבה בארץ וקיבוץ הגלויות בלבד (ללא בקשה לניצחון על האויבים, בניין ירושלים ובית המקדש, והחזרת מלכות בית דוד).
בשנת תשס"ו פרסם שלמה רוזנר נוסח נוסף במאמרו "על הניסים ביום העצמאות". לדבריו, "'על הניסים' הוא המסגרת הליטורגית הראויה להכיל את הצדקת קיומו של החג הזה [=יום העצמאות], שמכוחו שינינו הרגלי תפילה וזמן – ביטלנו תחנון, הוספנו הלל, הוספנו קריאה בתורה, הוספנו פסוקי נביא, ביטלנו אבלות ימי הספירה [=ספירת העומר]".
הוא אף מבקר כמה מן הנוסחים שהוצעו לפניו. על הנוסח של מלמד (1) הוא כותב כי: "הוא ארוך (כפליים ומעלה מהנוסח של חנוכה), מפותל... נוקט לשון גבוהה... מערֵב עבר ועתיד... מצרף הודיה לבקשה ולתקווה משיחית... [ו]אינו נוגע כלל במהותו של היום הנחגג ובהיבטיו החילוניים". על הנוסח של ויינשטוק (3) הוא כותב שהוא: "משבש את ההיסטוריה ומרבה במליצות. הוא מעוות את הקשר בין השואה להקמת המדינה, ומתעלם ממהותו של היום הנחגג ומהיבטיו החילוניים; אין לו שום סיכוי בציבור חילוני. אף על פי כן, אילו נקלט בבתי כנסת ובציבור – אפשר היה להשלים איתו".
לאחר מכן הוא מביא את הנוסח שלו, ומסביר: "המבנה מחקה את הנוסח של חנוכה, כלומר מגדיר את הזמן ההיסטורי, מתאר את הבעיה, מצביע על התוצאה, מסיים בהודאה ותקווה; הדיבור משתדל להיות ישיר, פשוט, יבש ובהיר ככל הניתן; ואין שימוש במונחים גאולתיים. השארתי בטקסט, בסוגריים, חלופות אחדות, כי היה לי ספק בבחירתי... מעלָה גדולה תהיה לנוסח אם קריאתו תהיה אפשרית ואף רצויה לציבור חילוני במעמדים טקסיים שהוא מקיים לרגל חג העצמאות, בדומה ל'מתוך ביטחון בצור ישראל' במגילת העצמאות". וזה הנוסח שהוא מציע:
בחודש אייר של שנת התש"ח, חמישים שנה לאחר ייסודה של התנועה הציונית, בשנה השלישית לארגון האומות המאוחדות, שלוש שנים לאחר חורבן יהדות אירופה [רצח ששת המיליונים באירופה?] בידי הצורר הנאצי וסייעניו שונאי היהודים, הקים העם היהודי בארץ ישראל את מדינתו, היא מדינת ישראל. במלחמה הקים אותה. יושבי הארץ הערבים ביקשו למנוע בכוח את הקמתה, לסכל את החלטת האומות המאוחדות ואת רצונו של העם היהודי לכונן בארץ ריבונות יהודית. היישוב היהודי הקטן בערים, במושבות ובקיבוצים, נציגו ושלוחו של עם ישראל לדורותיו ובכל תפוצותיו, נאבק בקמים עליו, המקומיים וצבאות של שבע מדינות שבאו לעזרתם. ברחמיך הרבים נתת בידו, אלוהינו ואלוהי אבותינו, את הניצחון על כל קמיו, סייעת לו לקבץ יהודים מגלותם, לשקם פליטים משברם וליישבם במולדתם. ציידת אותו בתבונת כפיים ונטעת בתוכו חוכמת לב, שבהם השכיל לבנות את מדינתו איתנה, יציבה, מקלט ומגן לכל יהודי באשר הוא [מקלט בטוח לעם היהודי?], חברה מכובדת במשפחת העמים.
לשמך הגדול אנו מודים, ולחידוש ימינו כקדם אנו מצפים, לימים שבהם "תמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
נוסח זה אומנם מחקה את "על הנסים" לחנוכה מבחינת המבנה, אך לא מבחינת הסגנון ואוצר המילים, שכן הוא כתוב בעברית עכשווית. הוא מתחיל בהבאת הרקע ההיסטורי של הקמת המדינה, וקושר אותה אל התנועה הציונית ואל האו"ם (הנזכר פעמיים) והחלטתו, ואף מזכיר את השואה. הוא מדגיש את מלחמת השחרור, ומתאר את היישוב היהודי כשליח של עם ישראל לדורותיו ותפוצותיו. בחצי השני של התפילה מודגש הסיוע האלוהי: בניצחון במלחמה, בקיבוץ הגלויות ובשיקום הפליטים היהודיים; וכן בהענקת תבונה וחוכמה לבניית מדינה חזקה, שהיא מגן לכל יהודי וגם חלק ממשפחת העמים. וגם הוא מסיים בתודה ובתקווה לעתיד: לחידוש ימינו כקדם ולידיעת הקב"ה בכל העולם כולו (ושימו לב שעד כה הוא כתב בגוף שלישי, ורק במשפט האחרון, משפט הבקשה לעתיד, הוא עובר לגוף ראשון).
בשנת תשס"ט פרסמו אבי שמידמן ובן ציון שפיץ נוסח נוסף במאמרם "על הניסים ביום העצמאות", וכך הם מסבירים: "חתרנו לשלב ביטויים, רעיונות וציורים השייכים באופן מובהק ליום העצמאות תש"ח ולאירועים שמסביבו. כך, למשל, הרבינו להשתמש בביטויים השאובים ממגילת העצמאות: 'כל שומרי אמוניה' – כנגד מה שכתוב במגילת העצמאות: 'לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו'; 'שאיפת דורותיך' – כנגד מה שכתוב במגילת העצמאות: 'הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל'; 'לעמוד בזכות עצמו' – כנגד מה שכתוב במגילת העצמאות: 'זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית'". וזה הנוסח שהם מציעים:
על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
בִּימֵי קִבּוּץ שְׂרִידֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹת חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת לְחֶמְדַּת נַחֲלָתָם, קָמוּ חֲלוּצֵי אֻמָּה, הֵרִימוּ נֵס וְחִבְּרוּ מְגִלָּה, וְתָבְעוּ אֶת זְכוּת הָעָם לַעֲמֹד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ, כְּמַמְלָכָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ. בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת רָקְדוּ בַּחוּצוֹת, טַף וְנָשִׁים, זְקֵנִים וּנְעָרִים, בְּקוֹלוֹת שִׂמְחָה וּבְצָהֳלָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תְּקָפוּם בְּנֵי עַוְלָה, לְהַכְחִיד מִן הָאָרֶץ שֵׁם וּשְׁאֵרִית, וְלַיָּם לִזְרֹק כָּל שׁוֹמְרֵי אֱמוּנֶיהָ. וְאַתָּה לְיֵשַׁע עַמְּךָ מִהַרְתָּ, יְדֵי מְגִנֵּיהֶם חִזַּקְתָּ, וּכְלֵי אוֹיְבֵיהֶם נִפַּצְתָּ. תְּקוּמַת פְּאֵר עָשִׂיתָ וּמְדִינַת הָדָר הֵקַמְתָּ, רֵאשִׁית שְׁאִיפַת דּוֹרוֹתֶיךָ, מַחְסֶה וּמָעוֹז לְכָל שְׁבוּת עַמֶּךָ.
בנוסח זה ישנו ניסיון ליצור נוסח הקשור הן אל תפילת "על הנסים" העתיקה (מבחינת המבנה) והן אל 'מגילת העצמאות' החדשה (מבחינת התוכן), וכך נקשר העבר אל ההווה. הם מעמידים זו מול זו את השמחה היהודית ואת המתקפה הזדונית והמרושעת של 'בני העולה', ומדגישים את ישועת ה' הן בניצחון במלחמה והן בהקמת המדינה, שהיא 'מדינת הדר' ומענה לתקוות הדורות, ואף מקלט ומגן לכל יהודי. אך בשונה מן הנוסחים הקודמים – נוסח זה כתוב כולו בגוף שלישי, ואין בו תפילה או בקשה לעתיד [ושימו לב שהתיאור ההיסטורי אינו מדויק, שכן מתואר כאן שהשמחה ותחילת המלחמה התרחשו לאחר חיבור מגילת העצמאות, כאשר במציאות הם אירעו בעקבות החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947; ואילו הכרזת המדינה (והקראת מגילת העצמאות) אירעו כחצי שנה מאוחר יותר, בה' באייר תש"ח, כשהמלחמה כבר הייתה בעיצומה].
בשנת תש"ע פרסם הרב דוד בר-חיים נוסח נוסף במאמרו "יום תקומת ישראל ו'פורים משולש'" (יחד עם נוסח של "על הנסים" עבור "יום ירושלים"). בין היתר הוא כותב כי "חכמי תורה רבים מחייבים קריאת ה'הלל' ביום תקומת ישראל... ישנם חכמים אשר לדעתם בנוסף ל'הלל' יש לברך ברכת 'שהחיינו' כפי שעושים בכל החגים, ולברך ברכת 'שעשה ניסים', ולומר 'על הנסים' כפי שעושים בחנוכה ובפורים". וזה הנוסח שהוא מציע:
עַל הַנִּסִּים, הַגְּבוּרוֹת, הַתְּשוּעוֹת, הַמִּלְחָמוֹת וְהַפְּדוּת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
בִּימֵי תְקוּמָתֵנוּ, בְּקוּם עָלֵינוּ בְּנֵי עֲרָב, לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֶל אֶרֶץ חֶמְדָּה, אָמְרוּ: 'לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד'. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָּנוּ בְּעֵת צָרָתֵנוּ, רַבְתָּ אֶת רִיבֵנוּ, דַּנְתָּ אֶת דִּינֵנוּ, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתֵנוּ, מָסַרְתָּ רַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, 'הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד'. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל בָּעוֹלָם וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה, וּבַחֹדֶשׁ הַשֵׁנִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, פָּרַקנוּ עוֹל גּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ.
כְּשֵׁם שֶׁעָשִֹיתָ לָּנוּ תְּשׁוּעָה בַּיָּמִים הָהֵם כָּךְ עֲשֵׂה עִמָּנוּ בָּעֵת הַזּאֹת, וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ לָנֶצַח.
בנוסח זה ביטויים רבים הדומים לתפילת "על הנסים" לחנוכה, וכמו כן מצוטטים בו שני פסוקים מתהילים ("לכו ונכחידם... עוד" (תהילים פג, ה), "המה כרעו... ונתעודד" (תהילים כ, ט). הוא עוסק כמעט כולו במלחמת השחרור: ברצון 'בני ערב' להשמיד את העולים השבים מן הגלות לארצם ובישועה הגדולה שנעשתה לעם ישראל; עד שבתאריך ה' באייר ('בחודש השני בחמישה לחודש') הוכרזה המדינה, שהיא שחרור ישראל מעול הגויים. נוסח זה מסתיים בתפילה לעתיד, שאינה מציינת נושאים מפורטים אלא כתובה באופן כללי.
בשנת תשע"ב חיבר עמוס חכם נוסח נוסף (סמוך לפטירתו באותה שנה). את התפילה פרסם בשנת תשע"ג בנו, נח חכם, שכתב: "בשנה שעברה, לקראת יום העצמאות, אבא חיבר נוסח של 'על הניסים' ליום זה. אינני יודע אם ביקש להפיץ נוסח זה ברבים ולהציעו כנוסח לכלל. יחד עם זאת, סבורני כי ראויים הדברים... להפיצם ברבים, ואולי יתקבל הנוסח וייכנס לסידור התפילה" (ראו במאמרו 'אמונה בכוחות הגנוזים'(. וזהו נוסח התפילה:
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפּוּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לְעַמְּךָ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמָן הַזֶּה.
בַּיָּמִים אֲשֶׁר שְׁאֵרִית פְּלֵיטַת יִשְׂרָאֵל, עַם שְׂרִידֵי חֶרֶב הַצַּר וְהָאוֹיֵב, מָצָא מָנוֹחַ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ, וְנוֹסְפוּ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיּוֹשְׁבִים שָׁם מִלְּפָנִים, יַחַד כֻּלָּם בִּקְּשׁוּ לִפְרוֹק מֵעֲלֵיהֶם עוֹל מַלְכוּת זָדוֹן הַשּׁוֹלֶטֶת בָּאָרֶץ וּלְיַסֵּד אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל. אָז נוֹעֲצוּ יַחְדָּו בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְהָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָה, וְאָמְרוּ קוּמוּ וְנָקוּמָה לַמִּלְחָמָה וְנַכְחִיד אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְדִינָתוֹ ולֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתָם וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתָּם, וְעָמַדְתָּ לְבָנֶיךָ בְּעֵת צָרָתָם וְנָתַתָּ לְבָנֶיךָ עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה בְּאוֹיְבֵיהֶם, וְנִצְּחוּם וְהִכּוּ בָהֶם מַכָּה גְּדוֹלָה וְגֵרְשׁוּם מִגְּבוּל יִשְׂרָאֵל. וְעָשִׂיתָ לְעַמְּךָ תְּשׁוּעָה גְּדוֹלָה, וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ. עַל כֵּן קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם חֲמִשָּׁה לַחוֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, הוּא חוֹדֶשׁ אִיָּר, לְיוֹם שִׂמְחָה וְהַלֵּל וְהוֹדָיָה.
וּכְשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַזֹּאת כֵּן תּוֹסִיף לְהוֹשִׁיעֵנוּ וְתִגְאָלֵנוּ גְּאוּלָּה שְׁלֵמָה, וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה.
נוסח זה פותח ברצון ניצולי השואה, שהצטרפו אל יהודי הארץ, להקים את מדינת ישראל (שימו לב שהשלטון הבריטי מכונה "מלכות זדון"), וממשיך ברצון "בני ישמעאל" להילחם ולהשמיד את כולם. לאחר מכן הוא מתאר את רחמי ה' שהושיע את ישראל ועזר להם לנצח במלחמה, באופן המזכיר את נוסחי "על הנסים" לפורים ולחנוכה. הוא ממשיך באמירה כי בני ישראל קיבלו עליהם את תאריך ה' באייר כיום "שמחה והלל והודיה"; ומסיים בבקשה לעתיד – על הגאולה השלמה.
בשנת תשע"ה פרסם הרב איתי אליצור מאמר בשם "על הניסים ליום העצמאות". הוא כותב כי "משנה לשנה אני חש צורך בנוסח מיוחד של [על הנסים ל]יום העצמאות, שיבטא את עצמותו של יום, ולא יהיה רק לקט של פירורים מחגים אחרים".
לאחר מכן הוא מבקר כמה מן הנוסחים שהוצעו לפניו [מלמד (1), ויינשטוק (3), "גואל ישראל" (4), "סידור המקדש" (5), שמידמן ושפיץ (7)], וכותב: "מצאתי את הנוסחים האלה חסרים, משום שהם עושים מהעיקר טפל ומהטפל עיקר... חוסר יכולת להכיר בדבר החדש שיצר עבורנו כאן הקב"ה, ורצון להיצמד ללקט שליקטנו מחגים אחרים... כל המחברים לעיל לא הצליחו להתנתק מהתבנית של 'על הניסים'... לעניות דעתי ההסתכלות הזאת מחטיאה את העיקר. כביכול אין אנו יכולים להודות לה' על גאולתנו בלי... הצר הצורר אשר דימה להשמידנו והקב"ה הצילנו מידו, ואין זה עיקרו של יום. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם, ואנו ממשיכים לחיות כמו שחיינו לפני שעמד אותו רשע, בלי חידוש. לא כן יום העצמאות, שהעיקר בו הוא הגאולה, אירוע היסטורי ששינה את פני העולם. המלחמה היא הטפל. נכון שהגאולה נכנסה לכל... הנוסחים, אבל בדלת האחורית. הנוסח הרביעי [=שמידמן ושפיץ] בעיניי חסר מכמה סיבות אחרות: הוא נטפל לקטנות ולא חשובות כגון 'בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת רָקְדוּ בַּחוּצוֹת, טַף וְנָשִׁים, זְקֵנִים וּנְעָרִים, בְּקוֹלוֹת שִׂמְחָה וּבְצָהֳלָה... וְלַיָּם לִזְרֹק כָּל שׁוֹמְרֵי אֱמוּנֶיהָ', ועוד. המדינה מגיעה בסופו של דבר (אחרי שברישא משמע שאת המדינה הקימו בני האדם, ולקב"ה השארנו את תפקידו המסורתי – להצילנו מיד הגויים הרשעים), וגם כאן הגאולה טפלה".
על הנוסח של "בית הלל" [11] הוא כותב: "אף הוא מרגיש כבול לתבנית הקבועה של 'על הניסים' (הוא יצוק בתבנית "על הניסים" של חנוכה). הוא נותן הרבה מקום להקמת המדינה, אבל עדיין הוא שם את עיקר הדגש על מלחמת השחרור (אולי גם זה בגלל התבנית שבה הוא יצוק)".
ועל הנוסח של הרטום [2] הוא כותב: "הנוסח הזה הרשה לעצמו לוותר על התבנית הרגילה של "על הניסים ועל הפורקן וכו'"... ואולם גם הוא שם את רוב הדגש על ההצלה מהמלחמה, וגם כשהוא מזכיר את הקמת המדינה הוא נותן יותר מדי דגש להחלטת האומות. לענ"ד [זה] לא נכון. החלטת האומות היא עוד אבן אחת קטנטנה שבקטנטנות בבניין הגדול שנבנה כתוצאה מהחלטה של יהודים רבים, בעשרות השנים שקדמו למדינה, לעלות לארץ ולפעול למען הקמת המדינה. בסוף גם האומות נתנו את הסכמתן... [אבל] לא הייתי מייחס חשיבות גדולה מדי לדבר הזה. המדינה קמה בזכות יהודים שעלו לארץ ופעלו להקמתה, והיו שליחים נאמנים לה' שאמר בתורתו ועל ידי נביאיו שהגאולה תבוא. המדינה היא הנס הגדול והחסד הגדול שעשה ה' עימנו. בתוך הנס הגדול כל מה שיש לומר זה שה' נתן בלב מלכי הגויים?".
על הנוסח שלו הוא כותב: "לכן אני מציע נוסח אחר. זאת הצעתי הגולמית, הקוראים מוזמנים להציע תיקונים והוספות. אני רואה את עצמי משוחרר מהתבנית הרגילה של 'על הניסים', ומבקש להתאים נוסח שיתאים כדי להודות ולהלל לקב"ה על הנס החשוב של הדור". וזו הצעתו:
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַפְּדוּת וְעַל הַהַצָּלָה וְעַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַשְּׁבוּת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
בִּהְיוֹתֵנוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ זְרוּיִים בָּעַמִּים וּמְפֻזָּרִים בָּאֲרָצוֹת, לִמְשִׁסָּה לָבַז לַחֶרֶב וְלַהֶרֶג, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים קִבַּצְתָּנוּ מִן הָעַמִּים וְאסַפְתָּנוּ מִן הָאֲרָצוֹת וְנָתַתָּ לָנוּ אֶת אַדְמָתֵנוּ, שַׁבְתָּ אֶת שְׁבוּתֵנוּ וְרִחַמְתָּנוּ (נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ). קִבַּצְתָּ אֶת נִדָּחֵינוּ מִקְּצֵה הַשָּׁמָיִם וְהֵבֵאתָנוּ אַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ, וְעָשִׂיתָ אוֹתָנוּ לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמֶיךָ וּבַחֲסָדֶיךָ. גָּאַלְתָּ אוֹתָנוּ וְאֶת נַחֲלָתֶךָ מִתַּחַת יַד זָרִים אֲשֶׁר מָשְׁלוּ בָנוּ, וְקִדַּשְׁתָּנוּ לְךָ לְבִלְתִּי מְשֹׁל בָּנוּ עוֹד זָרִים. זָכַרְתָּ אֶת בְּרִיתְךָ יַעֲקוֹב וְאֶת בְּרִיתְךָ יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתְךָ אַבְרָהָם וְזָכַרְתָּ אֶת הָאָרֶץ. שַׁבְתָּ אֶת שְׁבוּת עַמְּךָ וְאֶת שְׁבוּת אַרְצְךָ, וְהִצַּלְתָּנוּ מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ לְהַשְׁמִידֵנוּ וּלְאַבְּדֵנוּ, וְנוֹדֶה וּנְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.
נוסח זה, כדבריו, אכן אינו דומה לתפילת "על הנסים" המסורתית. הוא פותח בתיאור מפורט של הגלות הקשה שנגזרה על ישראל בעוונותיהם, ולאחר מכן מתאר באריכות את רחמי ה' על ישראל: קיבוץ הגלויות אל הארץ שהקב"ה נשבע לאבותינו, נתינתה לישראל והפיכתם ל'גוי אחד בארץ', תוך גאולה משלטון הזרים. הדברים חוזרים על עצמם באופנים שונים, כנראה משום שזהו נוסח ראשוני של התפילה, או כדבריו 'הצעה גולמית'. אין בנוסח זה אזכורים של מאורעות מסוימים (גם לא של מלחמת השחרור); ובמקום זה התפילה כתובה באופן כללי ומופשט יותר, שאכן מתמקד בדברים המסמלים את גאולת ישראל ובהתממשות הנבואות העוסקות בגאולה זו. באופן מפתיע משהו אין בתפילה זו בקשה לעתיד, על הגאולה השלמה.
בשנת תשע"ח הציע ארגון "בית הלל" נוסח נוסף, במאמר "'על הניסים' בתפילה ובברכת המזון של יום העצמאות". בהקדמה נכתב כי הם "קוראים לציבור להביט במציאות הארצית הנפרסת לפנינו. הטוב והברכה של חיינו במדינת ישראל מחייבים אותנו להביט נכוחה במציאות ול[ה]עלות על פינו את מה שעינינו רואות. מציאות פלאית זאת של תקומת העם היהודי בארצו מתוך תשועה גדולה והצלה מיד הקמים עלינו, אין לה אח ורע בהיסטוריית אומות העולם, והיא המובילה אותנו... למחויבות להרים עינינו כלפי השמים ולהודות לקב"ה על הטוב והחסד שנעשה עימנו. כפי שלימדו אותנו חז"ל בחנוכה ובפורים, עיקרה של תפילת התודה צריכה להיאמר... בתפילת העמידה... בית הלל מציעים לציבור לאמץ את נוסח 'על הניסים' הן בקרב בית הכנסת והן בקרב כל משפחה ומשפחה. אנו ממליצים לקרוא אותו בעת התפילה ביחיד ובציבור, ולא פחות מכך בברכת המזון של סעודת יום העצמאות. בכך נמשיך את תחושת התודה ו[ה]הלל אל תוך החגיגה הברוכה ברחבי מדינת ישראל, כל איש ומשפחה לפי דרכה ומנהגה". הם כותבים כי הצעתם נכתבה "לרגל שנת השבעים למדינת ישראל", וזהו "נוסח בן שבעים מילים" (ואכן כך הדבר, ללא ההקדמה "על הניסים... בזמן הזה"). וזו הצעתם:
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
בִּימֵי קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת וְרֵאשִׁית תְּקוּמַת הָעָם, כְּשֶׁעָמְדוּ אֻמּוֹת עֲרָב עַל עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל לְהָרְגָּם וּלְאַבְּדָם מֵאַרְצֶךָ, וּבְתוֹכָם שְׂרִידֵי חֶרֶב, אוּדִים מֻצָּלִים מֵאֵשׁ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים חִזַּקְתָּ אֶת יָדָם וְעוֹרַרְתָּ אֶת גְּבוּרָתָם, יָצָאתָ בְּקִרְבָּם וְלָחַמְתָּ אֶת מִלְחַמְתָּם, נָתַתָּ אֹיְבֵיהֶם נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם, וּגְאַלְתָּם מִיַּד חָזָק מֵהֶם. אָז נֶאֶסְפוּ בָנֶיךָ וְהֵקִימוּ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצֶךָ, וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְהִגְדִּילוּ תוֹרָתֶךָ, וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כִּדְבָרֶךָ, וְקָבְעוּ יוֹם עַצְמָאוּת זֶה לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּקוּמָה.
חלקו העיקרי של נוסח זה עוסק במלחמת השחרור, שהתרחשה בעת שהחלו קיבוץ הגלויות ותקומת עם ישראל, ובתוכו שרידי השואה; וכמו כן מודגשת הישועה הניסית, כאשר הקב"ה הוא הנלחם את מלחמתם של ישראל ומנצח את אויביהם. לאחר מכן יש מעבר אל הימים שלאחר המלחמה, בהם נבנתה המדינה ובניה ישבו בה בבטחה, תוך קביעת יום העצמאות כיום הודיה והלל. אין בנוסח זה בקשה או תפילה לעתיד.
נראה כי הנוסח החדש ביותר (לעת עתה, קיץ תש"ף) הוא זה שהציע השנה פרופ' אהוד אביבי במאמר "על הניסים ליום ירושלים". הוא כותב כי "חג החנוכה וחג הפורים זכו לתוספת בברכת 'מודים' של 'על הניסים', ואילו חג העצמאות, החג בה"א הידיעה של דור הגאולה שלנו, ועימו 'יום ירושלים', התאוֹם להשלמת הגאולה, חסרים את 'על הניסים' שלהם. מכיוון שאין בהם כל נחיתות כלפי החגים הלאומיים הקודמים, מצאנו לנכון לתת להם את הכבוד המגיע להם ולנסות, בעזרת ה', להביא בכתובים את הנוסח המוצע, שלא יחסר עוד בסידורי התפילה". וזו הצעתו:
על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות ועל הנחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
בימי התש"ח, בירושלים עיר קודשנו ובבנותיה ברחבי הארץ, ארץ הצבי, כשעמדו עלינו לכלותנו מלכויות ערב הרשעות, בראשות מלכות אָלבִּיוֹן [=בריטניה] הבוגדנית, חשתָ ועמדתָ לעזרנו בחמישה לחודש אייר, והבאתָ על אויבינו הנגף והמפלה, והפרתָ את עצתם הרעה להשמיד להרוג ולאבד את בני צאן מרעיתךָ, קשישים וטף, בחורים ובתולות, לוחמים ולוחמות. לוחמי ההגנה, האצ"ל, הלח"י והפלמ"ח, ואחדותם בתור צבא ההגנה לישראל. הפגתָ את עוצמת הערבים והפלתָ רפיון לכוחם ולרוחם, ורדפו חמישה מבניך מאה, ומאה רבבת אויבים ירדופו. באו בניך וטיהרו את הארץ וקבעו חג עצמאות להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומ̤ם, להדר ולנצח את שמך הגדול, ועשיתָ עימנו ניסים ונפלאות לעיני כל.
וזכרתָ בשנת התשכ"ז את ירושלים עיר הר קודשנו, לשחררה מעול צר ולהשיב את הר הבית לידינו, ונזכה לראות גם בבניין בית מקדשנו על מכונו, בבקשה, בימינו. אודה ה' בקול תודָה, בסוד ישרים ועדָה.
נוסח זה מציע תפילת "על הנסים" ליום העצמאות וליום ירושלים גם יחד. הפסקה העיקרית עוסקת במלחמת השחרור, בה "מלכויות ערב הרשעות" רצו להשמיד את עם ישראל בארצו [בהובלת המנדט הבריטי ה"בוגד"!]. הוא מזכיר את ה' באייר כיום תחילת הישועה [על אף שזה לא מדויק היסטורית], ומתאר את ישועת הקב"ה דרך לוחמי ישראל [והוא מזכיר את קבוצות הלוחמים השונות]; ולאחר מכן הוא אומר כי יום העצמאות נקבע כיום ההודיה הגדול לזכר הישועה הניסית.
הפסקה האחרונה, הקצרה יותר, עוסקת בשחרור ירושלים והר הבית במלחמת ששת הימים, ומבקשת על בניין בית המקדש בקרוב, והוא מסיים בהבעת תודה.
* * * * *
עד כאן באשר לנוסחים שונים של תפילת "על הנסים" שהוצעו עבור תפילות יום העצמאות (ומן הסתם ישנם עוד). תפילות אלה נשענות, מי יותר ומי פחות, על תפילות "על הנסים" לחנוכה ולפורים, ועוסקות בנושאים מגוונים הקשורים להקמת מדינת ישראל (כמו התנועה הציונית, המנדט הבריטי, השואה וניצוליה, האו"ם, כ"ט בנובמבר, מלחמת העצמאות והניצחון בה, שחרור מעול הגויים ומהגלות, מקלט לכל יהודי, קיבוץ גלויות, פיתוח המדינה, ועוד); כאשר כל תפילה עוסקת בחלק מן הנושאים הללו, באופן המתאים לה.
נדמה כי התפילות המקובלות ליום העצמאות שקבעה הרבנות, לא סיפקו (ועדיין אינן מספקות) מתפללים רבים. המאורעות כה כבירים ועצומים, ההתרחשויות מדהימות ומפעימות, תחושת ההודיה והכרת הטוב ממלאות את הלב – אך לכל אלה אין ביטוי מספיק בתפילה. על רקע זה נכתבות תפילות חדשות, המבקשות למלא את החסר ולהשלים את הפער בין המציאות ובין התפילה, והן נסמכות במידה זו או אחרת על תפילה קיימת, הקרובה ביותר שניתן למצוא: תפילת "על הנסים".
הרבנות, כאמור, לא כללה תפילה זו בנוסח המקובל של התפילות ליום העצמאות, ונראה שיש לכך שתי תוצאות שונות: מצד אחד נותר מקום נרחב ליצירת נוסחים רבים ומגוונים, המבטאים תפיסות עולם שונות; ומצד שני ייתכן שזו הסיבה לכך שאף אחד מן הנוסחים לא זכה לתפוצה רחבה ולא נכנס כנוסח מוסכם אל הסידור. קהילות שונות אומנם אומרות תפילה זו, בנוסח כזה או אחר, אך רוב הקהילות לא הכניסו אותה אל תפילות יום העצמאות.
האם תיכנס תפילה זו ותהפוך לנחלת הכלל? קשה לדעת; אולם קרוב לוודאי שטרם נאמרה המילה האחרונה בעניין זה, ונראה שימים יגידו מה יעלה בגורלה של תפילת "על הנסים" ליום העצמאות.