על סליחות למוסף ליום כיפור בתפילתו של הרב יהודה פתיה
צוות האתר
על נעימת התפילה בסליחות למוסף של יום כיפור בתפילתו של הרב יהודה פתיה.
צוות האתר
על נעימת התפילה בסליחות למוסף של יום כיפור בתפילתו של הרב יהודה פתיה.
יהודים מעיראק ובפרט מבגדאד עלו לירושלים במספרים משמעותיים החל מסוף המאה התשע עשרה. בין העולים לירושלים היו תלמידי חכמים רבים שהגיעו מתוך שאיפה לכונן בה חיים דתיים אדוקים. מראשית המאה העשרים התגבש מרכז הקהילה בלב ירושלים, בחלקים משכונות מקור ברוך, רוחמה, מחנה יהודה, גאולה ובית ישראל. בשכונת רוחמה נמצא בניין ועד העדה הבבלית ("בבלים" הוא הכינוי הרווח ליוצאי עיראק בירושלים), ובקרבתו בית הכנסת "אהל רחל" שבו התפללו רבים מרבני העדה. לא רחוק משם נמצא בית הכנסת "מנחת יהודה", שהוקם לזכר המקובל הבבלי רבי יהודה משה ישועה פתיה (1859–1942), שעלה מבגדאד לירושלים בשנת 1933. בית כנסת זה מנוהל כיום בידי נינו של הרב פתיה, הרב והחזן יהודה עובדיה פתיה.[1]
נעימות הסליחות לתפילת מוסף של יום כיפור בסגנון יהודי בגדאד בביצוע הרב יהודה עובדיה־פתיה הן פסיפס שמשקף תהליכים של שינוי ושימור (או ליתר דיוק של שינוי והתנגדות לשינוי) מוזיקלי, בבגדאד ואחרי כן גם בירושלים. בסליחות בביצוע הרב יהודה עובדיה פתיה ניתן להצביע על שלושה רבדים:
הרובד הראשון, הקדום ביותר, הוא של נעימות מסורתיות שהיו נהוגות בבגדאד במאה התשע עשרה ומן הסתם אף קודם לכן. נעימות אלה כוללות את נעימות הליטניות "רחמנא אדכר לן קיימה", "ה' חננו והקמינו" ו"אלוקינו שבשמים".
הרובד השני הוא של נעימות שנכנסו לתפילה בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים ומקורן ברפרטואר מוזיקאלי ייחודי לבגדאד ולכמה ערים אחרות בעיראק, המכונה "המקאם העיראקי". ליהודי בגדאד היה תפקיד חשוב בביצועו ובשימורו של המקאם העיראקי. החשד ולעתים הזלזול של תושבי בגדאד המוסלמים בכל מי שבמקצועו ביצע מוזיקה שאיננה שייכת באופן ישיר לדת האסלאם, ובעיקר בנגנים, הוביל לכך שבראשית המאה העשרים נעימות המקאם העיראקי בעיר זו היו מבוצעות אמנם בידי זמרים מוסלמים, אך מלוות בדרך כלל בידי נגנים יהודים. נעימות המקאם העיראקי, בעיקר מקאם מנצורי (עם מודולציה למקאם ביאת), נוצלו בתפילה בעיקר לביצוע קטעים בעלי אופי של קינה, ובהם הנעימות המסורתיות לא תמיד אפשרו לחזנים להביע את הרגשות העזים שהציפו בהם הטקסטים. בסליחות בביצוע הרב יהודה עובדיה פתיה מדובר בקטעים "אנשי אמונה אבדו", "תמהנו מרעות" ובמיוחד בקטע "עשה למען אברהם יצחק ויעקב" שכולל בסופו בקשות בעלות אופי מובהק של קינה: "עשה למען חורבן ביתך, עשה למען שיממות היכלך".
הרובד השלישי, הנדיר יותר בתפילתו של הרב פתיה, שמקפיד לשמר את מסורתו הבגדאדית, הוא נעימות שמקורן בנעימות התפילה של ספרדי ירושלים. בסליחות, הנעימה היחידה שמקורה בירושלים היא נעימת "אל מלך יושב על כסא רחמים". נעימה זו חדרה לסליחות של יוצאי בגדאד בירושלים, בין השאר משום שהנעימה הבגדאדית הייתה חדגונית וקרובה לדקלום, כך שלא הורגש צורך מצד המתפללים הבבליים לוותר על נעימה אהובה. יש לציין שכיום רבים ממתפללי בית הכנסת "מנחת יהודה" אינם ממוצא עיראקי והרב יהודה פתיה משתדל שכל באי בית הכנסת ירגישו בבית, עד כמה שאפשר מבלי להתפשר על הנוסח והנעימות המסורתיות של בית הכנסת.
[1] נתנאל כהן־מוסאי, "בבלי וירושלמי: עבודת הגבולות המוזיקלית בבתי הכנסת של העדה הבבלית בירושלים" עבודת דוקטורט האוניברסיטה העברית 2022.