למענך – עיון בפיוט
אתר הפיוט והתפילה

למענך – עיון בפיוט

חנה פתיה

למענך ולא לנו – קריאה זו הפותחת את השיר "למענך" שזורה בכל שירות ותפילות עם ישראל. לא בזכות אנו מבקשים מהקב"ה שיגאל אותנו, שהרי חטאינו לנגדנו תמיד. אבל אנו פונים אל רחמי האב על בניו, מעוררים את זכות אבות, מזכירים את התורה כעד נאמן, ומבקשים על ביאת המשיח ובניין בית המקדש.

למענך – מילים וביצועים

למענך ולא לנו – קריאה זו, הפותחת את השיר, שזורה בכל שירות ותפילות עם ישראל, ובמיוחד בתפילות התחנון והסליחות: עשה למענך אם לא למעננו, עשה למענך והושיענו. ממשה רבנו אשר שטח תחינתו לפני האל ועד לדניאל איש חמודות, דרך מזמורי התהלים הרבים מספור ועד למזמורי הסליחות העתיקים, אשר כולם פונים ומתחננים לקב"ה להושיע את עמו למען שמו הגדול אשר מחולל בגויים כל עת שעם ישראל, עמו של ד', שרוי בגלות והוא מדוכא ומושפל. עם ישראל, עם קודשו של הקב"ה, מייצג את שכינתו בתחתונים. ולכן, כשטוב לישראל בעולם הזה – זהו קידוש השם וגילוי השכינה. כשרע לישראל – זהו חילול השם ופגם התגלות השכינה, כדברי הנביא יחזקאל:

וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ד' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ: וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה:   לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל... לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם: וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ד'... בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם... לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עשֶׂה נְאֻם ד' אֱלֹקִים יִוָּדַע לָכֶם בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל:

בעומק העניין – ביסוד כל תפילותיהם של ישראל מונחת התפילה למענו של הקב"ה. גם כשהאדם מבקש על צרכי עצמו ולמענו, הוא בעצם מבקש למען הקב"ה. המקובלים אומרים שייזהר אדם לא לבקש צרכיו, אלא לבקש תיקון השכינה. פירושו של דבר להתפלל אותה תפילה כפשוטה – על רפואה, פרנסה וכיו"ב, אבל לא עבורו אלא על כלל ישראל, וזהו תיקון השכינה. 

אנו מבקשים לא למעננו אלא למען שמו הגדול. אנו יודעים כי כשלעצמנו אין לנו זכויות, אבל אנו נשענים על שמו הגדול ועל רחמיו של הקב"ה, על הברית שכרת עם אבותינו ועל זכות אבות.

המשורר מבקש לעורר זכות אבות – לא זכויותינו עומדות לנו אלא זכות אבותינו, שוכבי מערה, ישני חברון. זכות התורה שהיא העדות לברית בין עם ישראל והקב"ה.

אנו שומעים הדים מסליחות הימים הנוראים משוקעים בשיר. הפתיחה "למענך" מהדהדת את הסליחה המפורסמת של ר' דוד אבן פקודה, בן המאה ה־12, הנאמרת במהלך עשרת הימים הנוראים: למענך אלקי, רצה עם לך שִחַר. וכאשר המשורר ממשיך ואומר: סוֹדְךָ גַּלֵּה לְגַלְמוּדָה, תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה – עולה בזיכרון הסליחה "שבט יהודה בדוחק ובצער", הפותחת את אמירת "אל מלך יושב על כסא רחמים" וי"ג מדות, ובה אנו מוצאים כתוב: קץ הנחתם גלה לגלמודה, ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה.

גם בשירנו, המשורר מבקש: סוֹדְךָ גַּלֵּה לְגַלְמוּדָה – גלה את הקץ החתום, גלה את שכינתך עלינו כבראשונה. שלח לנו גואל, חון את עם ישראל ואת ירושלים עירך.

ומתוך בקשת החנינה והרחמים, כאשר המשורר רואה כבר בעיניו את ציון הבנויה, הוא נזכר שוב במציאות הגלות וכמו מטיח וזועק את הזעקה הנצחית: עַד מָתַי?!  עַד מָתַי תִּשְׁכַּח בָּנֶיךָ? עד מתי תהא השכינה גולה, עד מתי ישתה עם ישראל את כוס התרעלה והיסורים, מתי תושיע את ציון העלובה – אותה ציון שעליה אנו מבקשים רחמים מדי שבת ומועד לאחר הקריאה בתורה, ואומרים (בברכת ההפטרה): רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ, וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ תּוֹשִׁיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.

באותה עת קץ וגאולה, לכשירחם הקב"ה על ציון הגלמודה והעלובה ויחדש ימינו כקדם, ישיב את עם ישראל אל אלקיו ואל ארצו, נבקש להיות כבריות חדשות: לֵב טָהוֹר לָנוּ בְּרָא! כמו דוד המלך שביקש מאת ד' (תהלים נא, ג–יב):

חָנֵּנִי אֱלֹקִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי: הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי: כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד... תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין... הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכָל עֲוֹנֹתַי מְחֵה: לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי.

כך הולך השיר ומסיים בנקודה שבה פתח – לא בזכות אנו מבקשים מהקב"ה שיגאל אותנו, שהרי חטאינו לנגדנו תמיד. אבל אנו פונים אל רחמי האב על בניו, מעוררים את זכות אבות, מזכירים את התורה כעד נאמן, ומבקשים על ביאת המשיח ובניין בית המקדש.