דרור של שבת, חירות וגאולה – עיון בפיוט

---

אל הפיוט – מילים, לחן וביצוע

הציר שעליו סובב הפיוט הוא יום השבת כיום של גאולה במעגלים מתרחבים – האדם הפרטי, עם ישראל והעולם כולו.

המילה דרור בפיוט נושאת עמה יותר מאשר משמעות אחת. דרור במשמעות של חופש וחירות לאדם הפרטי, דרור בהקשר של שנת היובל, הדרור של הגאולה העתידה, וברובד נוסף, ציפור הדרור, על שלל דימוייה והמדרשים אודותיה.

דרור היובל

המילים הפותחות את הפיוט - דְּרוֹר יִקְרָא - מהדהדות את הדרור של שנת היובל, כפי שהוא מתואר במקרא:

"וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל-ישְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ."
(ויקרא כה, י)

שנת היובל מגיעה בשנה החמישים, לאחר שבעה מחזורים של שבע שנות שמיטה. זוהי השנה שבה הכל חוזר אל מקומו ונגאל: העבדים יוצאים לחופשי ושבים אל משפחותיהם, האחוזות שנמכרו שבות אל בעליהן, החובות נשמטים ומבוטלים, האדמה ועובדיה נחים ושובתים. זוהי שנת הדרור הגדול, שנה של חירות מוחלטת.

כשם שהשבת באה לאחר ששת ימי המעשה, והאדם נדרש בה להתכנסות ולהתבוננות פנימית, להשתחררות מהשעבוד של ימי החולין והחומר, כך גם שנת השמיטה, השנה השביעית, היא שבת לארץ – שנה בה שובתת הארץ מעבודתה, נחה ומיטהרת. ולאחר שבוע של שנים, כלומר שבעה מחזורים של שבע שנים, מגיעים אל שנת היובל, שנת הגאולה. על פי המדרשים ותורת הסוד, הגאולה לעתיד לבוא תהיה באלף השביעי שיבוא לאחר ששת אלפים שנים.

הדרור והתורה

דרור היא כאמור גם ציפור הדרור, שעל פי מדרשי חז"ל משולה לעם ישראל. על הפסוק בתהלים "גַּם-צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ" (פד, ב) אומר רש"י: "ומדרש אגדה... הצפור היא כנסת ישראל". ור' אברהם אבן עזרא אומר שם שהדרור הוא "עוף מנגן, אולי נקרא כן בעבור שאין מנהגו לנגן כל זמן שאיננו חפשי". אם כן, גם ציפור הדרור וגם עם ישראל אינם מסוגלים לשיר בשבי ובגלות – איך נשיר את שיר אלוהינו על אדמת נֵכר?

אצל המהר"ל מפראג אנו מוצאים השוואה מעניינת בין ציפור הדרור לבין התורה:

הציפור דרור אין מקבלת מרות להיות תחת האדם... ודומה לזה התורה... אינה תחת רשות האדם והיא מן השמים... ודרור דר בכל מקום, כך התורה היא בכל מקום והכל שייך אליה. וציפור דרור זה צריך יותר לשמירה... כך האדם אם אינו שומר אותה התורה פורחת ממנו כמו ציפור דרור הזה (חידושי אגדות למהר"ל מנחות צ"ט).

הנשמה החופשייה

גם הרב קוק דן במהותה של ציפור הדרור ואומר: "הדרור האמיתי הוא אותו הדרור המתאים לתכונה הפנימית" (עין איה, שבת ב, עמ' 274, סעיף יא). כלומר, הדרור היא נשמה מיוחדת, חופשיה, הרוצה לחיות את חייה שלה על פי אמונתה ועומק נשמתה, מתוך עמידה מוחלטת על האמת והעצמיות הפנימית, משוחררת מכל לחץ וגורם חיצוני.
כמו אותה ציפור דרור, כך גם עם ישראל מצוּוה לקרוא דרור לעצמיותו הפנימית ביום השבת ולקרוא גם דרור לארץ בשנה השביעית ובשנת היובל. הדרור הזה יחזור אליו בגאולה העתידה, כפי שמתואר בנבואת ישעיהו:
"מָשַׁח-ה' אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבשׁ לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח-קוֹחַ: לִקְרא שְׁנַת-רָצוֹן לַה'"
(ישעיהו סא, א–ב)

הגאולה האחרונה

מהדרור של יום השבת, על משמעויותיו הנלוות, עובר המשורר אל הדרור של הגאולה העתידית, ובה הוא עוסק כמעט עד לסופו של הפיוט. הוא מבקש שה' יושיע את עם ישראל, יחדש את עבודת המקדש, ישיב את העם לארצו ויהדוף את האויבים היוצאים נגד ישראל – דְּרֹךְ פּוּרָה בְּתוֹךְ בָּצְרָה וְגַם אֱדוֹם אֲשֶׁר גָּבְרָה. המלים האלו מהדהדות את מילותיו של ישעיהו הנביא בנבואה, שהיא מעין דו־שיח בין הנביא העומד כצופה בשער ובין האל:

מִי-זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה
זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ
אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ
מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת
פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין-אִישׁ אִתִּי

(ישעיהו סג, א–ג)

מעניין לציין שבכתב יד שעלה מן הגניזה נמצא נוסח של הפיוט שבו ההקבלה לפסוק מדויקת עוד יותר: דְּרוֹךְ פּוּרָה בְּתוֹךְ בָּצְרָה. וְגַת בֶּאֱדוֹם אֲשֶׁר גָּבְרָה. כנראה שבמשך השנים שונו המלים מחשש הצנזורה או שפשוט שובשו.

הפיוט, שפתח ביום השבת והמשיך אל הגאולה, חוזר וחותם ביום השבת ובתורה: נְצֹר מִצְוַת קְדֹשֶׁךָ, שְׁמֹר שַׁבַּת קֹדְשֶׁךָ. מעניינת העובדה שבבית החותם את השיר מצויים אזכורים למושגים מתורת הספירות הקבלית: דעת, חכמה, כתר – דְּעֵה חָכְמָה לְנַפְשְׁךָ וְהִיא כֶתֶר לְרֹאשֶּׁךָ.

חנה פתיה הייתה עורכת המשנה של "הזמנה לפיוט".