בינו נא – מה בין ר' דוד בוזגלו לחיים גורי
אתר הפיוט והתפילה

בינו נא – מה בין ר' דוד בוזגלו לחיים גורי

ר' שמעון ביטון ז"ל

פיוטו של ר' דוד בוזגלו, מהווה מענה לשירו הידוע של חיים גורי "באב אל וואד".

כמו מאיר בוזגלו, בנו של הפייטן ר' דוד בוזגלו, שמעון ביטון סבור כי בפיוט מגיב ר' דוד בוזגלו לשיר "באב אל וואד", משום שיש לו אמירה עקרונית לומר לנו אודות זיכרון המתים אותו מעמיד גורי במרכז שירו. ואולם, שלא כמו מאיר, מבקש הוא להציע מוקד שונה לאותה אמירה. אמירתו של ר' דוד בוזגלו היא אמירה אמונית במהותה ובה הוא מביע הסתייגות מובלעת שאותה ננסה לחשוף, לגבי סוג הזיכרון הראוי לאומה.

בינו נא מורדים – מילים וביצועים

פיוטו של ר' דוד בוזגלו (לקמן רד"ב), מהווה מענה לשירו הידוע של חיים גורי "באב אל וואד", כעדות בנו ד"ר מאיר בוזגלו. על מנת להבליט את הדבר הולחן השיר באותו הלחן של באב אל וואד, וכעת אנו יכולים אף ליהנות מביצועו המופלא בפי ר' חיים לוק, שהיה תלמידו המובהק של רד"ב.

במאמרו עומד מאיר בוזגלו על המניעים שהביאו את אביו להגיב לשירו של גורי ובין השאר כותב הוא:

... חיים ושירו באב אל וואד הם סמל... אם למרות כל אלו כתב אבי את שירו, אין זאת אלא שהיה הדבר חשוב לו. העניין נתון לפרשנות, ולי נראה שהוא רצה להזהיר אותנו מפני משהו: הוא חשף מוקש בדרך הזיכרון שלנו את החושך והצלמוות של השכול. אני קורא את שירו "בינו נא מורדים" כניסיון להעמיד אותנו על מגבלות ההבניה של השכול, כפי שיצקה אותה הלאומיות הישראלית... ר' דוד בוזגלו מאזכר את השלום בזמן האבל... ר' דוד בוזגלו רוצה לומר לנו עוד: אנו מחויבים לשלום כיהודים מאמינים, והדרך הנוקבת ביותר לבטא את המחויבות הזו היא לא לשכוח זאת גם בזמן זכירת מתינו. יש כאן אופציה מפוכחת להבניה של הסכסוך הישראלי-ערבי, כזו שמצד אחד אינה מוותרת לערבים, אבל מצד אחר נלחמת לשלום אמת ולא לאחוות לוחמים... העמדה של אבא היא העמדה של הקדיש: לצד זִכרו של המת יש לנו את גדולת שמו של הקב"ה, שנחמתו היא לעילא מכל נחמתא דאמירן בעלמא...

כמו מאיר, סבור אף אני כי אביו מגיב לשיר משום שיש לו אמירה עקרונית לומר לנו על אודות זיכרון המתים, שאותו מעמיד גורי במרכז שירו. ואולם, שלא כמו מאיר מבקש אני להציע מוקד שונה לאותה אמירה. כפי שנראה לקמן, אמירתו של רד"ב היא אמירה אמונית במהותה, ובה הוא מביע הסתייגות מובלעת, שאותה ננסה לחשוף, לגבי סוג הזיכרון הראוי לאומה.

בטרם נחשוף את האמירה הזו עלינו לנתח את הפיוט ולראות מהן אבני הבניין שמהן שאב רד"ב את ההשראה לפיוט (עד היכן שידינו הקצרה מגעת). לאור היותו של רד"ב תלמיד חכם ואיש אשכולות, יש לראות את פיוטיו במידת מה כהמשך לפיוטיהם של טובי המשוררים כגון ריה"ל וראב"ע, ובפרט כממשיך דרכם של פייטני מרוקו במאות השנים האחרונות, פייטנים כגון ר' דוד חסין, במובן זה שאמירתו נובעת בראש ובראשונה מעמדתו האמונית–תאולוגית. דומה כי נכון יהיה להשליך את האמור על אודות שירתו של ר' דוד חסין על שירתו של רד"ב בהיות שניהם משוררים שפעלו בתנאי חיים דומים:

המשורר מצא את נחמתו ושמחתו בלימוד התורה... [ו]היה אחד ממעמד תלמידי החכמים של הקהילה, שראתה בו אחד מרועיה הרוחניים... שירי השבח, שנחשבו בספרד כשירי חול מובהקים מוצאים את דרכם בצפון אפריקה אל בין כותלי בית הכנסת... נמצא כי שירת צפון אפריקה מצמיחה סוג חדש של שירה, שהוא שיר שבח מצד תוכנו, אך מצד מבנהו ומצד ייעודו הריהו מעין שיר קודש... סגולתה המרכזית של ר' דוד חסין היא באמנות השימוש במקורות ובשיבוצי מקראות... בכל אלה ניכרת תשתית היצירה של המשורר שממנה נבנית שירתו וערכיה השיריים.

 ראייה כזאת של אישיותו של רד"ב ושל סגולות שירתו, יש בה לענ"ד להביא בהכרח לתובנות חשובות באשר למניעי כתיבת שירתו ולתוכנה.  שכן גם בסוג שירה הנחשב כשירת חולין, סוג המבע של רד"ב הִנו של שירת קודש.

להורדת המאמר המלא