קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

בין תבינו – עיון בפיוט
אתר הפיוט והתפילה

בין תבינו – עיון בפיוט

איתי מרינברג

איתי מרינברג מאיר נקודה מעניינת בפזמון ההיתולי "בין תבינו" שחיבר ר' ישראל נג'ארה.

בין תבינו – מילים וביצועים

"בין תבינו", שירו של ר' ישראל נג'ארה, מזהיר מפני השתקעות בקניינים חומריים ומבכר על פניהם, באופן טבעי למדי, את הקניינים הרוחניים – חכמה ודעת. לאור זאת, מפתיעה היא העובדה שהקניינים החומריים מפורטים בשיר על פי סדרם בהקשר מקראי חיובי ביותר – תיאור התרומות הדרושות למלאכת המשכן דווקא: זהב, כסף, נחושת, תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש... ועד למשכן עצמו; קהל השומעים של השיר מתבקש להתרחק מכל אלו – מן הזהב ומן הכסף, וגם מדירה מפוארת! ואין הפליאה תמה בכך. גם מבנה הפזמון, שבו כל בית חוזר על מסקנות אלו שלפניו, מזכירה בעיקר פיוטים עממיים שנועדו לשעשע וליהנות – "חד גדיא", למשל – ולכאורה אינה הולמת נושא רציני ונכבד כהעדפת הרוח על החומר.

אך אולי דווקא בכך טמון חידושו העיקרי של הפזמון, המשווה לו את דמותו המרעננת; יודע המשורר שהטפה לחיי פרישות, חיי בינה והשכל, עשויה להישמע קודרת וסגפנית, עד שממילא סיכוייה לפעול את פעולתה בעולם קלושים. כיון שכך, הוא בוחר לבטא מסר רב־משמעי: החומר עצמו אינו רע, וכמותו גם ההדר והפאר; אך אלו מקומם במשכן – במרחב שנועד לכבד את הקב"ה – ולא בחיי החולין של האדם. דווקא ההתייחסות המשחקית והמשועשעת לנושא השיר, יש בה כדי לעורר מידה רבה של הזדהות מפוכחת עם תכניו.