לעתים קורה שבביתו של אדם מצוי פריט מיוחד מאבות אבותיו – כלי קודש, פמוטים, ספר תפילה או תכשיט שעבר מדור לדור. קורה שהדורות הצעירים כבר אינם יודעים מי היה בעל החפץ המקורי, ואינם זוכרים את זהותו. במאמר זה אספר את סיפורו של כתב יד יהודי עתיק שעבר מדור לדור במשפחתנו. אולם מכיוון שלא עבר באופן מסודר בשלשלת הדורות, ואולי משום פער הדורות הרב, כבר לא הכירו הדורות האחרונים את פשרו. יתר על כן, לא עלה בידם לקרוא בו, לא מחמת השנים ובלות הנייר בלבד, אלא מהסיבה הפשוטה, שכתב עברי קדום זה, אשר הרמב"ם עצמו נהג לכתוב בו לפני כאלף שנה, נשכח מלב ומדעת. זהו הכתב הקורסיבי היהודי הקרוי "חצי קולמוס" או 'נוצ-אלם' בערבית.
איש מבני המשפחה לא זכר עוד מי בדיוק רשם אותם עשרות עמודים בכתב יד, מאיזו סיבה ולאיזו מטרה, ובמה הוא עוסק, באיזו שנה נכתב, ולמען מי. נותרה ידיעה עמומה שזהו כתב ידו של אחד האבות הקדמונים של המשפחה, אולי של ר' אברהם ענתבי, שהיה רבה הראשי של העיר חלב בסוריה בראשית המאה ה־ר19, או שמא של אביו היה זה, ר' יצחק בן שבתאי ענתבי .
בני המשפחה רחשו כבוד והערכה כלפי ספר זה, שכלל עשרות רבות של עמודים בכתיבה מוקפדת. ידענו שכתב היד שרד את תהפוכות המסע הארוך בזמן וגלגולים רבים מיד אל יד. רצינו להבין, אבל השאלות רבו ונותרו ללא מענה.
בערוב ימיו פענח סבי, יעקב מרדכי ענתבי ז"ל, במאמצים רבים מעט מזעיר מתוכן כתב היד, אך לשברון לב, נתבקש לישיבה של מעלה חודשים ספורים אחר שהחל במלאכה מיוחדת זו. זכור לי שסיפר כי עשה ככל יכולתו לפי המעט שהכיר ודלה מנבכי זכרונו, ועדיין התקשה לפענח את הכתב. סבי, שהיה בן הרב ישראל שמואל ענתבי בטבריה, ראה והכיר בילדותו את אופן כתיבת האותיות וידע מעט ממיומנות הכתב הקורסיבי, אולם לא נהג לעשות בו שימוש, למעט חתימת שמו שלו על ספרי קודש. לבניו, דודיי, כבר לא נותר מידיעה זו דבר. אותם פענוחים ספורים שביצע סבי מכתב היד היו של פיוטים, רובם ככולם נושאי אקרוסטיכון שמות פרטיים כמו משה, יוסף, דוד, אברהם, יעקב ועוד.
לאחר שהלך לבית עולמו, נותרנו עם השאלות, ולאבותינו הפתרונים. לפני כשלוש עשרה שנה נמסר כתב היד למשמורת עולם לידי. במשך כל השנים הללו העסיקה אותי חידת כתב היד ומחברו. במהלכן ערכתי מסע, שהוביל אותי לפתרון אותן שאלות. מעבר לעניין שבפרסומה של תעודה היסטורית אשר טרם פורסמה או נחקרה, אני מצרף במאמרי זה את הקורא למסע החיפוש הארוך אשר הוביל אותי לא רק להסרת הלוט מעל החידה, אלא גם לגילוי מרתק של תולדות עברי הרחוק. אני מקווה שדרך סיפורו של כתב יד זה, תעלה מודעותם של משפחות בעלות כתבי יד שעברו מדורי דורות, ואשר אינן מבינות את הגנוז בהם, ואולי באמצעות סיפורי שלי וסיפור משפחתי אזכה לתרום להוצאתם לאור של כתבים הגנוזים בבתיהן של משפחות נוספות.