קריאת מגילת רות בלדינו בחג השבועות
אתר הפיוט והתפילה

קריאת מגילת רות בלדינו בחג השבועות

רן חורי

על מנהג קריאת מגילת רות בלדינו בשבועות.

מגילת רות בלדינו – סטפן סבליץ'


מתוך סדר מגלת רות ואזהרות בלדינו, הודפס בווינה בשנת תר"ן בהוצאת י' שלעזינגער. חלק מן העותקים נבזזו בידי הנאצים
והגיעו לספרייה הלאומית בעזרת מפעל "אוצרות הגולה".

הלדינו היא אחת השפות היהודיות, הנפוצות בקרב צאצאי יהודי מגורשי ספרד ובארצות מגוריהם. אחד המרחבים שבהם נפוצה שפת הלדינו הוא אזור הבלקן. חלקים מן התפילה שמקליט סטפן סבליץ', חזן בית הכנסת "סוכת שלום" בבלגרד שבסרביה, נאמרים בלדינו, ובהם גם פיוטים ליום כיפור (ה' שמעתי שמעך יראתי, עננו, ונתנה תוקף) ומתפילות השבת (בריך שמיה). זאת, אף על פי שמרבית בני המקום כבר אינם מכירים שפה זו. למעשה, בסידוריו של סטפן, המבקשים להנגיש את שפת התפילה לבני המקום, שפת הלדינו מתועתקת לכתיב הסרבי. לעתים, בבואנו להנגיש מחדש את התפילות בלדינו מפי סטפן, נאלצנו לבצע את התעתוק בחזרה את הלדינו מכתיב זה.

יהודי דוברי לדינו מקהילות רבות נרצחו בשואה, במיוחד תושבי הבלקן (סלוניקי, עיירות נוספות יוון וביוגוסלביה). עולים מקהילות דוברות לדינו מטורקיה ובולגריה שהגיעו ארצה הזניחו עד מהרה עד השפה, וכיום השפה כמעט אינה מדוברת כשפה חיה, אם כי בשנים האחרונות יש מאמצים להשבתה ולעיסוק בה כאחת מלשונות היהודים.

בתפוצות נהוג לומר מגילת רות פעמיים, בכל אחד משני ימי החג. המנהג לומר את מגילת רות בלדינו, בנוסף לעברית, קיים בחלק מן התפוצות, לעתים בקריאה לסירוגין של פסוק בעברית ופסוק בלדינו. הדבר נועד לקרב את הקהל שלא דיבר עברית באופן שוטף, בעיקר נשים וילדים, להבנת הטקסט של המגילה. ניתן לראות כאן תמונות של תרגום המגילה ללדינו (במחזור "זכור לאברהם" ומתוך הספרייה הלאומית). מאחר שקיימים כמה תרגומים שונים, נראה כי מדובר במנהג נפוץ ומגוון שהתפתח בכל קהילה בדרכה.

וכך מספרת שרה סופרין, צאצאית ליצחק ואידה ברוך ז"ל, על חג השבועות בסלוניקי, בהסתמך על עדויותיהם של הוריה וספרו של דוד בנבנישתי, "יהודי שאלוניקי בדורות האחרונים":

"בליל שבועות היו קוראים בלחן מיוחד את מגילת רות בעברית ובלאדינו, ושרים פיוטים שתוכנם עוסק ב"מתן תורה".
אחרי הסעודה היו עורכים "ליל שימורים", שנקרא בלאדינו "לה נוג'אדה די סיב'ו", כלומר "ליל שבועות". היו קוראים כל הלילה מדרשים ופרקי זוהר. שמש בית הכנסת היה מחלק למתפללים מידי פעם ספלי קפה בצירוף רוסקאס (מעין כעכים).
בשחרית, עם פתיחת ההיכל, היה השמש עובר בין האנשים מזליף עליהם מי ורדים. בשעה שהיו מוציאים את ספרי התורה היו זורקים סוכריות.
לאחר ארוחת בוקר, קריאת מגילת רות ושירת פיוטים, היו מתארגנים ליציאה למרחבי השדות, הגנים, ההרים והמעיינות (אמי ז"ל סיפרה לי שהם היו יוצאים למקום שנקרא "יול באבא"), עם צידה הכוללת מאכלי חלב ובראשם ה"סוטלאג'", לבלות את היום בחיק הטבע."


מתוך סדר מגלת רות ואזהרות בלדינו, הודפס בווינה בשנת תר"ן בהוצאת י' שלעזינגער. חלק מן העותקים נבזזו בידי הנאצים והגיעו לספרייה הלאומית בעזרת מפעל "אוצרות הגולה".