יהושע לויפר – מסרן חסיד סלונים
רן חורי
על דמותו ושורשיו של יהושע לויפר, חסיד סלונים, שהקליט עבורנו הקלטות רבות ממסורת החסידות.
לכל ביצועי יהושע לויפר באתר הפיוט והתפילה
מאז היותו ילד צעיר, נמשך יהושע לויפר לחקר מסורת הניגון והתפילה של חסידות סלונים. לויפר (יליד ה'תשמ"ו, 1986) גדל בבני ברק, ועבר מסלול קלאסי של חסיד סלונים: חדר, תלמוד תורה וכולל. למשפחתו שורשים עמוקים בחסידות הסלונימאית – מצד אמו למשפחה שורשים בלחוביצה (לעכוויטש), שבה הוקמה חסידות האב של חסידות סלונים ביד ר' מרדכי יפה בשלהי המאה הי"ח. מצד אביו הוא דור רביעי בחסידות, לאחר שסבא רבא שלו הצטרף לחסידות לאחר עלייתו ארצה מתל אביב בשנות השלושים של המאה העשרים.
לויפר מעיד כי מגיל צעיר משכו אותו הניגונים בחסידות, וכי עם השנים ידע רב בהיסטוריה של החסידות ובניגוניה. "בטיש סלונימאי אפשר לשהות שעה וחצי ולשיר ניגונים בלי מילים." מאפיין זה דומיננטי ברוב ימות השנה, למעט בימים הנוראים, שבהם המפגש בין מילה וניגון מתרחש בתדירות גבוהה הרבה יותר.
"כבר מגיל הנערות ניסיתי לקלוט איך לשיר בשירה מדויקת. הייתי עומד ליד המבוגרים יותר בטיש ומנסה להאזין לאופן המדויק שבו הם שרים." בחלוף השנים הוא נחשף להקלטות ניגונים בארכיון הצליל של הספרייה הלאומית, מה שאפשר לו לשכלל עוד יותר את היכרותו עם המסורת. לפני כמה שנים הקליט מניגוני סלונים בספרייה הלאומית, יחד עם מתן ויגודה.
אף על פי שלרוב אין הוא משמש כשליח ציבור בשטיבל הסלונימאי, הוא ידוע בקהילתו כמי שמזוהה עם תחום המוזיקה, הניגון והתפילה. הקלטותיו שהועלו לאתר משקפות היכרות עמוקה עם רפרטואר התפילה הסלונימאי.
לויפר מרבה לספר בדבר חשיבותה של ארץ ישראל בחסידות סלונים. סבו של לויפר מצד אמו, חנוך סורסקי, עלה לארץ מפולין בשלהי שנות השלושים, ולמד בישיבת "אור תורה" בטבריה, שהקים אחד האדמ"ורים בשושלת. באותן השנים, ימי מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט, חיו יהודים בארץ בחוסר ביטחון. הוריו בפולין לחצו עליו שישוב הביתה, בשל חששם לביטחונו, אולם הוא החליט שלא יעזוב את ארץ ישראל. על מנת למנוע מעצמו את האפשרות לשוב לפולין, נסע באחד הימים לקונסוליה הפולנית בתל־אביב וביטל את אזרחותו הפולנית. כששב לטבריה התברר כי קרה אסון: פורעים ערבים פשטו על השכונה ורצחו 19 יהודים, ובהם שניים מחבריו לחדר בפנימיית הישיבה ("הטבח בטבריה", 2.10.1938).
בהמשך שב הסב לפולין על מנת להינשא לבחירת לבו. היה זה באביב תרצ"ט, 1939. מאחר שבוטלה אזרחותו הפולנית, שהייתו בפולין הייתה תחת אשרת תייר, לשלושים יום בלבד. חנוך ביקש להישאר עוד עם משפחתו וביקש את הארכת תוקף הוויזה. השלטונות סירבו לכך. "הם שלחו אותו לשוב לפלשתינה". לכן חזר עם כלתו לארץ. בדיעבד התברר שהייתה זו העלייה המאורגנת האחרונה מפולין לפני פרוץ המלחמה. כל משפחתו שנותרה בפולין נרצחה בשואה.
כיום מתגורר לויפר עם משפחתו בעיר ביתר עילית, שבה מתגוררות, להערכתו, כ־400 משפחות סלונימאיות, ובהן דור צעיר, ממשיך לחסידות. השטיבל בביתר, לדבריו, הוא הגדול ביותר של סלונים בארץ.