ר' שאול מקיקץ שלי: פייטן, מורה ודרשן

ר' שאול מקיקץ שלי היה אחד מגדולי חכמי האי ג'רבה שבתוניסיה, דיין, דרשן, עורך ומגיה ספרות רבנית וכותב פיוטים. הוא נולד לאביו מעתוק שלי בשנת תרמ"ז (1887). את תורתו למד אצל ר' דוד הכהן. מסופר כי חווה קושי בלימוד התורה בילדותו, אך התאמץ מאוד בלימודו והגיע להישגים גבוהים. כבר בגיל עשרים החל לשמש בתפקידים חינוכיים בבתי מדרש ובישיבות בג'רבה, בישיבתו של ר' יוסף ברבי. מסופר כי היה מקשיב לתלמידים בלימודם ומתקן את דבריהם, באהבה, בייחודיות ובסבלנות. על תלמידיו נמנים הרב רפאל כדיר צבאן, לעתיד רבה של נתיבות וגדולים נוספים אצל חכמי ג'רבה.

מיוחד ר' שאול מקיקץ בכך שלימד גם ילדים קטנים את קריאת הא"ב, גם גמרא את הילדים המבוגרים יותר וגם הלכה לבעלי בתים בג'רבה. את יומו העמוס בהוראת תורה נהג לסיים בשעות הלילה בביתו, בעריכת ובהגהת כתבי חכמי ג'רבה וכן בתרגומם לערבית־יהודית, לתועלת הציבור הרחב. לעתים אף כתב הקדמות לספרים, ובהן שילב דברי מוסר בשפה צחה. הוא מעיד על עצמו כי גם בסיומו של היום, עת שכב במיטתו ונזכר בחידושי תורה, היה מנער את השמיכה וקם לכתוב את חידושיו.

ר' כלפון משה הכהן מינה את ר' שאול ומקיקץ למשיב בהלכות טהרת המשפחה, עדות לרוחב ידיעתו. בשנים אלו השתמש ביכולות הכתיבה שלו גם לשם כתיבת כתובות לזוגות שנישאו. כאן ניתן לראות כמה מהן, המוצגות במאגר הספרייה הלאומית. בשתי שבתות בשנה היה דורש לציבור הרחב בבית הכנסת, דרשות שהעריך מאוד את חשיבותן ותפקידן.

בהיותו בן שלושים ושש חלה במחלה שהסבה לו כאב רב וחייבה אותו להסתובב עטוי בחגורה רפואית. כשביקש לעלות לארץ יחד עם אשתו לאחר קום המדינה, בהיותו בן שישים ושלוש (1950), לא קיבל את האישור המיוחל מהרופא שבחן את בריאותם של העולים, בשל גילו המבוגר ומחלתו. הדבר הסב לו כאב רב, שסיפר עליו במכתביו. בסופו של דבר, בהשתדלות חכם אשכנזי שפגש במחנה הסוכנות בצרפת והתרשם מיכולותיו, זכו הרב ואשתו לעלות לארץ.

בתחילה התיישבו במושב ברכיה, אולם בהמשך, עם עלייתו של בנם, עברו בני הזוג לשלומי שבגליל המערבי, אשר הייתה מעברת פחונים באותם ימים. בשנת 1952 נפטרה עליו אשתו, והוא נותר לגור אצל בנו בגפו.

גם בשנותיו בארץ המשיך ללמד ילדים כל עוד כוחו היה במתניו. בשנים אלו הוציא רבים מספריו (חלק מחידושי הש"ס שלו אבדו בדרכם מג'רבה), ובהם דרושים רבים על הפרשות וההפטרות, חידושים בתורה ובש"ס ועוד. ברשימת התורמים להוצאות הספרים נמנים רבים מבני הקהילה התוניסאית בישראל, בדרום ובצפון ואף מג'רבה ומעיירות אחרות בתוניסיה.

בשנותיו האחרונות, כשכהה מאור עיניו, שימש אותו הרב שלמה משה עמאר וסייעו בכתיבת חידושיו.

נפטר בי"ט כסלו תש"ל (1969) ונטמן בבאר שבע.

ר' מקיקץ כתב פיוטים רבים, ובהם "בהר אלי בניה", "הללויה עם נברא", "כי לא עזב", "עם הוצאתו ממצרימה" ועוד, שאת חלקם ניתן לשמוע באתר.

להרחבה:

אלי ברקת מספר על ר' מקיקץ שלי בתכניתו של קובי אוז בכאן 11: