פרשת וירא

הר המוריה

פרשת וירא חותמת את ניסיונותיו של אברהם אבינו עם עקידת יצחק. הקדוש ברוך הוא לא נתן נקודת ציון מדויקת לאברהם, כפי שנאמר: "וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶך -לְךָ, אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. (בראשית כב, ב-ד).

אברהם הולך אל 'ארץ המוריה', ורק ביום השלישי הוא מזהה את המקום. וכיצד? על כך עונים חז"ל:

"וירא את המקום מרחוק, מה ראה? ראה ענן קשור בהר, אמר דומה, שאותו מקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני שם. אמר ליצחק: בני, רואה את מה שאני רואה? אמר לו הין [כן], אמר לשני נעריו: רואים אתם מה שאני רואה? אמרו לו לאו, אמר הואיל וחמור אינו רואה ואתם אין אתם רואים שבו לכם פה עם החמור"
(בראשית רבה פרשה נו).

לפי המסורת הוקם בית המקדש והמזבח במקום העקידה. הדבר מפורש בספר דברי הימים:

"וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלִַם, בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ, אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד, בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי"
(דברי הימים ב, ג,א)

הרמב"ם סיכם מסורת זאת בהלכות בית הבחירה:

"המזבח, מקומו מכוון ביותר; ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר "וזה מזבח לעולה, לישראל" (דברי הימים א כב,א). ובמקדש נעקד יצחק אבינו, שנאמר "ולך לך, אל ארץ המוריה" (בראשית כב,ב) ונאמר "ויבן שלמה את הבית, בהר המוריה" (ראה מלכים א ו,יד; דברי הימים ב ג,א). ומסורת ביד הכול, שהמקום שבנה בו דויד ושלמה המזבח בגורן ארוונה, הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נוח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל. ובו הקריב אדם הראשון כשנברא קרבן, ומשם נברא; אמרו חכמים, אדם ממקום כפרתו נברא"
(הלכות בית הבחירה. פרק ב, הלכה א-ב).

הרב מאיר יונה ברנצקי (תקע"ז-תרנ"א; 1891-1817) כיהן כרב בעיר הולדתו סוחובוליה שליד ביאליסטוק ובעוד עיירות וערים ברוסיה הלבנה. הוא הקדיש את עמלו לנושאים שנחשבו ל'בנים חורגים' ושבהם עסקו מעט מאוד, כמו: התלמוד הירושלמי, ספר העטור, הלכות גדולות. ספרו הר המוריה הוא פירוש לספרי עבודה וקרבנות שב'משנה תורה' לרמב"ם'. נדפס בורשה תרמ"ט-תר"ן (1890-1889). ספר זה נחשב עד היום כפרוש הרחב ביותר על ספרים אלו.

באר שבע

בפרשת וירא מסופר על מגוריו של אברהם אבינו בארץ גרר. אבימלך מלך גרר מבקש מאברהם לכרות עמו ברית. אברהם מעמיד שבע כבשות צאן, כהוכחה לזכותו על באר המים שחפר. התורה מסכמת:

"וַיֹּאמֶר כִּי אֶת-שֶׁבַע כְּבָשׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה-לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת-הַבְּאֵר הַזֹּאת. עַל-כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם. וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כא, ל-לא).

​בהמשך מספרת התורה "וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים."

בבאר שבע התגוררו האבות אברהם, יצחק ויעקב. שאלה מעניינת היא כמה זמן חי אברהם בבאר שבע? רש"י אומר:

"מרובים על של חברון, בחברון עשה עשרים וחמש שנה וכאן עשרים ושש. שהרי בן שבעים וחמש שנה היה בצאתו מחרן, אותה שנה (לעיל יג יח) ויבא וישב באלוני ממרא ... שם ישב עד שנהפכה סדום ... ובן תשעים ותשע שנה היה, שהרי בשלישי למילתו באו אצלו המלאכים, הרי עשרים וחמש שנה, וכאן כתיב ימים רבים, מרובים על הראשונים ... הרי עשרים ושש שנה, מיד יצא משם וחזר לחברון, ואותה שנה קדמה לפני עקידתו של יצחק שתים עשרה שנים. כך שנויה בסדר עולם (פרק א)" אחרי העקידה חוזר אברהם לבאר שבע כאמור: "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כב, יט).

רש"י, בעקבות חז"ל, קושר בין עקידת יצחק לפטירתה של שרה. "ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה". בהתאם לכך, אומר רש"י על הפסוק 'ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה' "מבאר שבע".

אולם אז תשאל השאלה מדוע לא חזר אברהם מייד אחרי העקידה לחברון אל שרה והעדיף ללכת קודם לבאר שבע? שאלה נוספת העולה: אם אברהם יצא מחברון לירושלים לעקידה, מדוע הוצרך לשלושה ימים ימי הליכה?

שאלות אלו העסיקו את הרמב"ן, ובהן הוא דן בתחילת פרשת חיי שרה:

"והנראה בעקידה שהייתה הצואה בה בבאר שבע, כי שם היה דר ושם חזר, כי כן כתוב בתחילה (לעיל כא לג) 'ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם' ואמר (שם) 'ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים', והוא גרותו בבאר שבע שהוא בארץ פלשתים, ושם נצטווה בעקידה, ועל כן שהה בדרך שלשה ימים, שארץ פלשתים רחוקה מירושלים, שאילו חברון בהר יהודה הוא ... ובשובו מן העקידה לבאר שבע חזר, כמו שנאמר (לעיל כב יט) 'וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע', להורות שנתעכב שם וישב בו שנים. ואם כן לא מתה שרה באותו זמן, כי לא היה אברהם דר בבאר שבע ושרה דרה בחברון".

הרמב"ן ממשיך ומנסה להסביר את סדר האירועים לפי חז"ל. ומסקנתו שמייד אחרי קבורתה של שרה חזר אברהם לבאר שבע.

רבי יששכר בר איילונברג (ש"י-שפ"ג; 1623-1550), מגדולי בעלי ההלכה סביב תחילת המאה ה-16, תלמידו המובהק של רבי מרדכי יפה בעל הלבושים, למד גם אצל המהר"ל מפראג ורבי יהושע פאלק הכהן מחבר הספר 'מאירת עינים' על חושן משפט (סמ"ע). שימש כאב"ד בגוריציה (איטליה). חיבורו הגדול "באר שבע" מורכב משני חלקים: החלק הראשון הוא מעין השלמה לפירושם של בעלי התוספות על המסכתות שאין להן תוספות; החלק השני עיקרו שו"ת, שבסופו צירף את חיבורו "באר מים חיים" ובו "מקורות הדינים ונגד איזה מנהגים". נדפס לראשונה בונציה שע"ד (1614). נדפס במהדורות נוספות. כמו כן, חיבר פירוש על פירוש רש"י בשם 'צידה לדרך', נדפס בפראג שפ"ג (1623).