פרשת ויחי

גור אריה

בפרשת ויחי יעקב אבינו מברך את בניו לפני פטירתו. את יהודה הוא מועיד למלכות ומכנה אותו "גור אריה יהודה". מחברים שונים קראו לחיבוריהם גור אריה. המפורסם שבהם הוא רבי יהודה ליווא, הידוע בכינוי המהר"ל מפראג.

רבי יהודה ליווא נולד בעיר פוזן שבפולין לאביו רבי בצלאל בשנת רע"ב (1512). בשנים שי"ג-של"ג (1573-1533) כיהן כרב בניקל שבורג (Mikulov) שבצ'כיה. בשנת של"ג (1573) עבר להתגורר כתושב פרטי בעיר פראג. הוא פתח ישיבה בה לימד את התלמידים בדרך בה דגל להתרחק מהפלפולים. בשנת של"ח (1578) פירסם את ספרו הראשון גור אריה על פירוש רש"י על התורה. בתקופתו עסקו מחברים רבים בפירושים לפירוש רש"י, כתגובת נגד להערות של הרמב"ן על פירוש רש"י. למרות פרסומו הגדול, קהילת פראג לא הזדרזה למנותו כרבהּ. רק בשנת שנ"ז (1597), בגיל 85, מונה המהר"ל לתפקיד רבהּ של פראג. בתפקיד זה כיהן שבע שנים עד להתפטרותו. המהר"ל נפטר זקן ושבע ימים בשנת שס"ט (1609). ספריו השפיעו רבות על תנועת החסידות ועל הרב קוק.

ברכי יוסף

בסיום פרשת ויחי, מספרת לנו התורה על חיי יוסף שחי 110 שנים, מתוכם 80 שנה כמשנה למלך ומושל במצרים. יוסף זכה לראות דורות של צאצאים:

"וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף".
(בראשית נ, כג)

​מה פירוש הביטוי יולדו על ברכי יוסף?

רש"י, כתרגומו:

רבי – גדלן בין ברכיו. יוסף היה סבא טוב שנהנה מחברת נכדיו. תיאור מעין זה נמצא בנבואת ישעיהו "וִינַקְתֶּם עַל-צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל-בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ) "ישעיהו סו, יב). התרגום הירושלמי לתורה המכונה יונתן, מתרגם: "כד איתילדו גזירינון יוסף" יוסף מל במו ידיו את צאצאיו. המפרש על התרגום מציע אפשרות נוספת. יוסף שימש כסנדק ונכדיו נימולו על ברכיו. וכך נדרש בילקוט שמעוני (פרק לה) בפסוק "כל עצמותי תאמרנה" אמר הקב"ה לדוד, מה אתה עושה? אמר לו: אני משבחך בכל אברי: בראש, אני מניח תפילין. בירכי, אני עושה סנדיקוס לילדים בשעת מילה ופריעה. בשערי, לא תקיפו".

השליח המפורסם, הרב חיים יוסף אזולאי המכונה החיד"א (תפ"ד-תקס"ו; 1806-1724), חיבר ספרים רבים ובתחומים רבים ומגוונים: פרשנות התורה, חידושי תלמוד, הלכה ואגדה, קבלה ומוסר, מנהגים וביבליוגרפיה. אחד מחיבוריו המעניינים הוא ברכי יוסף – הערות שכתב על השולחן ערוך. ההערות הן בחלקן הגדול העתקות מספרים נדירים וכתבי יד שמצא וראה בנדודיו, ושאותם רשם בפנקסיו. הספר נדפס בחייו בליוורנו תקל"ד (1774). לספר הוסיף המחבר קונטרס אחרון בשם 'שיורי ברכה'.