קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

פרשת ויקרא

פרשת ויקרא

אפרקסתא דעניא

אפרקסתא דעניא, דוד שפערבער, ברוקלין, תשס"ב



 לצפייה בכתב היד

אפרקסתא דעניא, דוד שפערבער, ברוקלין, תשס"ב

לצפייה בכתב היד

פרשת ויקרא פותחת את ספר ויקרא – תורת כהנים, העוסקת בדיני הקרבנות. ריבוי הפרטים שבפרשה כולל קרבנות שונים: עולה ומנחה, שלמים, חטאת ואשם וסוגי בעלי החיים המוקרבים. בן בקר, כבש, עז, תורים או בני יונה, יוצרים אצל הלומד תחושה של בלבול. התנאים במדרש 'תורת כהנים' – ספרא, יצרו הבחנה ראשונית בין שני חלקי הפרשה. 'דבורא דנדבה' החלק העוסק בקרבנות שאדם מביא מרצונו. עולה, מנחה ושלמים. ו'דבורא דחובה' החלק העוסק בקרבנות שאדם חייב להביא, כדי לכפר על חטאיו.

​הקרבנות מסודרים בדרך כלל מהקרבן הגדול – בן בקר ועד לקרבן הפחות – מנחה. הקרבת פרים נעשית על ידי עם ישראל כולו בקרבנות ראשי החדשים והמועדים. או כקרבן של חטאת של הכהן הגדול, או של הסנהדרין. יחיד יכול להקריב פר לעולה, או לשלמים. שלמה המלך הקריב קרבנות רבים: "וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַָה' בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת-בֵּית ה' הַמֶּלֶךְ וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (מלכים א, ח, סג) ובכך התגשמה תפילתו של דוד: "הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת-צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָם. אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי-צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל-מִזְבַּחֲךָ פָרִים" (תהלים נא, כ-כא).

שפע הקרבנות יכול להטעות את מקריב הקרבן, שרצוי להביא קרבנות מובחרים ואין צורך בתיקון המעשים. כנגד מחשבה נפסדת זו, הוכיחו הנביאים והמשורר בתהלים: "לֹא עַל-זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד. לֹא-אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים. כִּי-לִי כָל-חַיְתוֹ-יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי-אָלֶף" (תהלים נ, ח-י). אין צורך לה' בקרבנות; כל העולם כולו שייך לו.

חז"ל שיבחו דווקא את מנחת העני הדלה. על הפסוק ונפש כי תקריב (ויקרא ב, א) דרשו: "לא נאמר נפש בכל קורבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה? – עני. אמר הקדוש ברוך הוא: מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו" (רש"י).

מחברים שונים שאפו להצטנע וקראו לספריהם בשם 'מנחת עני', לציין שחידושיהם הם קטנים ודלים. ביטוי מיוחד של צניעות נקט הרב דוד שפרבר (תרל"ז-תשכ"ב; 1962-1877). הרב שפרבר כיהן כרב בעיר בראשוב שברומניה. גם כשעלה לירושלים בשנת תש"י (1950), נשאר כינויו 'הרב מבראשוב'. בשנת ת"ש (1940) הוציא לאור את ספר תשובותיו 'אפרקסתא דעניא'. בשער הספר הוא כותב: "אשר הכינותי בעניי, בחסדי ה' השוכן את דכאי רוח, ומנחת עני עולה לפניו לריח ניחוח ... ומעלה עליו הכתוב כאילו הקריב נפשו". את פשר השם הוא מסביר בהקדמתו: "ואחת שאלתי מאת הקוראים בצדק את דברתי, שישימו על דברי בחינתם, אולי ימצאו דברי חפץ בינותם, כדברי הזוהר (פרשת שלח, דף קנז) "זימנין באפרקסתא דענייא תשכח מרגניתא" [לעתים בתרמילו של העני נמצא מרגלית].

הספר אפרקסתא דעניא נדפס מחדש על ידי נין המחבר הרב אשר גדליה פולק, ברוקלין תשס"ב

אלף זעירא

ספר אלף זעירא: על התורה וחידושי הלכה, צבי זאב גולדברגר, בערעגסאס: דפוס ש' קליין, תרפ"ט, 1929



 לצפייה בכתב היד

ספר אלף זעירא: על התורה וחידושי הלכה, צבי זאב גולדברגר, בערעגסאס: דפוס ש' קליין, תרפ"ט, 1929

לצפייה בכתב היד

המסורה מדריכה את הסופר לכתוב את האות אל"ף שבתחילת ויקרא בתבנית מוקטנת – אלף זעירא. מה הטעם בכך?

​תלמיד המהר"ם מרוטנבורג (רבי מאיר בן ברוך, נפטר ה'נ"ג 1293). כך הוא כתב:

"כך פירש מורי הרב מאיר זצ"ל: לפי שמשה היה גדול ועניו [עניו גדול], ורצה לכתוב 'ויקר' לשון מקרה, כאילו לא דבר עמו אלא בחלום, והקדוש ברוך הוא אמר לו: תכתוב 'ויקרא'. משה לא רצה לכותבה בפירוש מחמת ענוותנותו, אמר אכתבנה קטנה יותר משאר אלפי"ן שבתורה". (חומש תורת חיים, מוסד הרב קוק).

רעיון דומה על ענוותנותו של משה מעלה רבי חיים בן עטר בפירושו אור החיים על התורה. באשר לשאלה מהיכן זכה משה לקרני ההוד, נאמר במדרש: "ר' יהודה בן נחמן בשם רשב"ל [רבי שמעון בן לקיש] אומר: עד שהיה כותב בקולמוס נשתייר קמעא והעבירו על ראשו וממנו נעשו לו קרני ההוד, שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו". (שמות מז, יא). ומביר רבי חיים בן עטר: "כי מצינו שמידת הענוה למעלה מכל כאומרם ז"ל: 'מה שעשתה חכמה עטרה לראשה, שהיא היראה, דכתיב, 'ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא, י) עשתה ענוה עקב לסולייתה 'עקב ענוה יראת ה'' (משלי כב, ד). ומצינו שהעידה התורה על משה ש'עניו מאוד מכל האדם' (במדבר יב, ג) וכשאמר ה' לכתוב הדברים מצינו לו שלא כתב 'עניו' אלא 'ענו' חסרה יו"ד ואף זה מן הענווה. ובשכר זה זכה לקרני הוד, כי הפליא ברצונו יתברך, גם ה' הפליא חסדו לו, בשנותו מכל האדם, והוא מה שרמז רבי יהודה באומרו נשתייר בקולמוס קמעה, והיא אות יו"ד שהיה צריך לכתוב ולא כתב ..." (שמות לד, כט).

הרב צבי זאב גולדברגר, יליד העיר ברגסאז שבהונגריה (כיום באוקראינה), נולד בשנת תר"ם (1880) בערך. בגיל צעיר הוסמך לרבנות (כתבי ההסמכה נדפסו בסוף ספרו אלף זעירא שנדפס במונקאטש תרע"א (1911)). כיהן כרב של 'חברת ש"ס' בעיר מולדתו ולאחר מכן כרב בית מדרש חסידים. נספה בשואה בשנת תש"ד (1944). ספרו 'אלף זעירא', על בראשית ושמות וחידושי סוגיות, נדפס לראשונה במונקאטש תרע"א (1911), נדפס שוב עם הוספות בבודפשט תרפ"ג (1923) ובפעם השלישית בברגסאז תרפ"ט (1929).

לפניכם שלושת השערים של הספר 'אלף זעירא'.

 



 ספר אלף זעירא: עה"ת, 
     צבי זאב גולדברגר, בודאפעשט : דפוס האחים קאטצבורג, תרפ"ג, 1923 
 
 

 

ספר אלף זעירא: עה"ת, צבי זאב גולדברגר, בודאפעשט : דפוס האחים קאטצבורג, תרפ"ג, 1923

 

 

ספר אלף זעירא: עה"ת, צבי זאב גולדברגר, מונקאטש : דפוס א"ד מייזעלס וח' גארטענבערג, תרע"א, 1911

ספר אלף זעירא: עה"ת, צבי זאב גולדברגר, מונקאטש : דפוס א"ד מייזעלס וח' גארטענבערג, תרע"א, 1911