כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
תולדות יעקב יוסף
פרשת וישב מתחילה כך: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם" (בראשית לז, א-ב).
שני הפסוקים הללו בנויים כהנגדה לפרק הקודם הדן בתולדות עשו:
"וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר, עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו, אֲבִי אֱדוֹם, בְּהַר, שֵׂעִיר" (בראשית לו, ח-ט).
בניגוד לעשו שעזב את ארץ כנען והתיישב בשעיר, יעקב נשאר בארץ מגורי אביו. בשונה מתולדות עשו, שמתוארת כרשימה גנאלוגית חתומה וקצרה, מתארת התורה בהרחבה את סיפורם של בני יעקב. אמרנו בני יעקב, אבל בפועל התורה פותחת ביוסף. מה עם אחד עשר אחיו? שאלות אלו העסיקו את פרשני המקרא שנתנו תשובות שונות.
רש"י מסביר:
אלה תולדות יעקב -
אלה של תולדות יעקב, אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל יישוב. סבה ראשונה יוסף בן שבע עשרה וגו' על ידי זה נתגלגלו וירדו למצרים. זהו אחר פשוטו של מקרא להיות [דבר] דבור על אופניו.
אבן עזרא מפרש:
"והטעם אלה תולדות יעקב – אלו המאורעות שאירעו לו והמקרים שבאו עליו. מגזרת מה ילד יום".
הרשב"ם מקדים לפירושו לפרשה הקדמה ארוכה על החשיבות של 'פשוטו של מקרא'. לאחר מכן הוא דוחה את הפירוש של אבן עזרא בחריפות. "אלה המקראות ומאורעות שאירעו ליעקב. והנה זה הבל הוא, כי כל אלה תולדות האמורים בתורה ובכתובים יש מהם שמפרש בני האדם ויש מהם רבים שמפרשים בני בנים, כאשר פירשתי באלה תולדות נח". גם בפרשתנו מעדיף הרשב"ם לראות במילה 'תולדות'. תולדות של התולדות כי הרי התורה כבר ספרה על הולדתם של השבטים. "ועתה כותב אלה תולדות יעקב בני בניו שהיו שבעים והיאך נולדו. כיצד יוסף היה בן שבע עשרה שנה ונתקנאו בו אחיו ומתוך כך ירד יהודה מאת אחיו והיה לו בנים בכזיב ובעדולם שלה ופרץ וזרח ונתגלגל הדבר שיוסף הורד מצרימה ונולדו לו במצרים מנשה ואפרים ושלח יוסף בשביל אביו וביתו עד שהיו שבעים, וכל זה היה צריך משה רבנו לכתוב שעל זה הוכיחם בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו'".
הרמב"ן דוחה הן את פירוש רש"י והן את פירושו של אבן עזרא ונותן פירוש משלו:
"והנכון בעיני כי אלה תולדות יעקב, יוסף ואחיו אשר יזכיר, ואחז הכתוב דרך קצרה בשמותם, שכבר הזכירם למעלה, אבל אמר אלה תולדות יעקב, יוסף ואחיו, אשר אירע להם ככה. ואפשר גם כן שירמוז "אלה" את כל הנזכרים בספר הזה, שבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, כי כאשר הזכיר "באלה תולדות עשו" בנים ובני בנים מלכים ואלופים כל אשר היו בהם עד זמן התורה, כן ימנה בתולדות יעקב בניו ובני בניו וכל זרעו, רק יזכיר בהם הפרטים בתולדותם."
פירוש מעניין יש לרבי עובדיה ספורנו:
"אֵלֶּה תּלְדות יַעֲקב. מְארְעותָיו וְיַלְדֵי יום עָלָיו אַחַר שֶׁיָּשַׁב שָׁם. כִּי מֵאָז שֶׁיָּצָא מִבֵּית אָבִיו הָיוּ עִנְיָנָיו כְּמו קורות אֲבותֵינוּ בְּגָלוּת רִאשׁון, וּמֵאָז שֶׁחָזַר אֶל אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו הָיוּ קורותָיו כְּמו שֶׁקָּרָה לַאֲבותֵינוּ בְּבַיִת שֵׁנִי וְחֻרְבָּנו וְגָלוּתו וּגְאֻלָּתו לְקֵץ הַיָּמִין".
רבי ישראל בעל שם טוב (תנ"ח-תק"ך; 1760-1698), מייסד תנועת החסידות, לא העלה את דברי תורתו על הכתב. רעיונותיו והגיגיו נרשמו על ידי תלמידו רבי יעקב יוסף הכהן (תנ"ה-תקמ"ב; 1782-1695). בספרו תולדות יעקב יוסף מובאות מאות מימרות מתורתו של הבעל שם טוב. הספר נדפס לראשונה בקוריץ תק"ם (1780). מעבר לשער הובא פסוק מפרשתנו המתאר את מערכת היחסים בין שני האישים 'וישראל אהב את יוסף'.
