כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
יתר הבז
כריכת ספר יתר הבז
בפרשת מטות מסופר על מלחמת הנקם של ישראל במדין. במלחמה זו תפסו חלוצי הצבא שלל רב. התורה משתמשת בביטויים שונים כדי לתאר את השלל:
"וַיָּבִאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת הַשְּׁבִי וְאֶת הַמַּלְקוֹחַ וְאֶת הַשָּׁלָל אֶל הַמַּחֲנֶה: אֶל עַרְבֹת מוֹאָב, אֲשֶׁר עַל יַרְדֵּן יְרֵחו." (במדבר לא, יב).
לאחר מכן, מופיע הציווי למנות את הבנות והבהמות שנלקחו ממדין ולחלקן בין הלוחמים לבין שאר בני העם, אשר נשארו במחנה. כפי שנאמר:
"וַיְהִי, הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז, אֲשֶׁר בָּזְזוּ עַם הַצָּבָא: צֹאן, שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים".
(במדבר, לא, לב)
את הכינויים השונים של השלל הסביר רש"י:
"בז הוא בזת מטלטלין שאינם תכשיטין, מלקוח אדם ובהמה, ובמקום שכתוב שבי אצל מלקוח שבי באדם, ומלקוח בבהמה." (במדבר לא, יא)
רבי נהוראי ג'רמון נולד בטריפולי (לוב) לאביו רבי יצחק בשנת ת"ס (1700) לערך. כשהיה נהוראי בן 12, נהרג אביו על קידוש ה'. רבי יצחק לומברוזו מתוניס אימץ את היתום.
נהוראי נשא אישה ונמנה על חכמי תוניס. הוא עסק במסחר וזכה לעשירות, עד אשר באו שודדים לביתו, חמסו את רכושו והשחיתו את כתבי היד הרבים בהם רשם את חידושי התורה שלו. רבי נהוראי התנחם במעט כתבים שנותרו ברשותו – חידושים על מסכתות סנהדרין, כתובות, זבחים ומנחות ופיוטים.
רבי נהוראי נפטר בשנת תקמ"ג (1783). בנו, רבי פינחס ג'רמון, הביא לדפוס את חידושיו של אביו בשם 'יתר הבז' בליוורנו בשנת תקמ"ז (1787). ד"ר מיכל שרף-מלאכי ז"ל כתבה ספר על דמותו ופיוטיו של רבי נהוראי ג'רמון.
