פרשת במדבר

פתח תקוה

פרשת השבוע, פרשת במדבר, עוסקת במפקד של בני ישראל כפי שנאמר: "שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" (במדר א, ב). בהפטרה נקרא את נבואת הנביא הושע: "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא-יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר" (הושע ב, א).

​לאחר מכן ממשיך הנביא בדברי תוכחה קשים: הוא מדמה את ישראל לאשה זונה, הבוגדת בבעלה ומייחסת את המתנות שקבלה ממנו למאהביה. ה' מעניש את האישה בכך שהוא לוקח ממנה את כל מה שנתן לה. "וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי אֲשֶׁר נָתְנוּ-לִי מְאַהֲבָי וְשַׂמְתִּים לְיַעַר וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה" (שם יד). אבל, בסופו של דבר יבוא הפיוס. "לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל-לִבָּהּ" (שם טז). כפי שביציאת מצרים עם ישראל היה במדבר ושם למד להכיר את ה', לפני הכניסה לארץ ישראל, כך לעתיד לבוא אחרי תקופת המתנה והכשרה עם ישראל יחזור לארץ ישראל. "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ-מִצְרָיִם".

מהו עמק עכור שיהפך לפתח תקוה? בספר יהושע מסופר על המעל של עכן שמעל בחרם שהכריז יהושע על שלל יריחו: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים: וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיָּשָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע ז, כה-כו). מביר הרד"ק בפירושו להושע: "לפי שבתחילת בואם לארץ בימי יהושע קרה להם העון הזה והוא דבר עכן, הבטיחם שלא יפחדו בהכנסם לארץ ושלא יקרם שום עון, כי כולם יהיו מצורפים וטהורים כי במדבר העמים יצרפו, ואותו עמק עכור לא יקרא עוד כן כי שמו הוא לגנאי, אלא יקרא לו שם לשבח והוא פתח תקוה".

לפני כ-140 שנה, תושבי ירושלים יצאו ביוזמה להקמת יישוב חקלאי בארץ ישראל וביקשו להקים התיישבות חקלאית באזור יריחו, במקום שנקרא "עמק עָכוֹר". השם שבחרו - "פתח תקווה" - היה קשור לאותו עמק עָכוֹר שאותו בחרו, ואשר עליו נאמר: "ונתתי לה את כְּרָמֶיהָ… ואת עמק עָכוֹר לפתח תקוה" (הושע פרק ב, יז ). השלטון הטורקי לא אישר את רכישת הקרקע בעמק עכור, אך המייסדים החליטו לא לוותר – אלא לשנות מקום. הם רכשו אדמות שהוצעו למכירה במולבס (הכפר הערבי אוּם-לַבֶּס), ליד מקורות הירקון, ונתנו למקום החדש את השם המקורי - "פתח תקווה". תקוותם של המייסדים הייתה, שמושבה ראשונה זו תהיה פתח והתחלה למושבות חקלאיות נוספות בארץ ישראל. וכך, ביום ראשון ז' בחשוון תרל"ט (1878) החלו המתיישבים הראשונים בעבודה, ובטקס חגיגי חרשו את התלם הראשון באדמת המושבה.

הרב ישעיה בן אברהם פוקס כיהן כרב בעיר פארניטשוב שבפולין. נפטר בערב שבועות תרמ"ה (1885). הוא כתב שני ספרים: פתחי תבונה על מסכתות הש"ס ופתח תקוה על מסכת אבות ועל התורה. בנו הוציא את כתביו לאור. בהקדמה לספר הוא מנמק את השם: "וקראתי שם הספר פתח תקוה, כי אם יזכנו ה' שיהיו דברי נשמעים ויקבלום, יהי לי לתקוה ותוחלת לזכות לחיי עולם הבא".

מטה לוי

השבת נקרא את פרשת במדבר, הפרשה הראשונה בספר במדבר. ספר זה מכונה בחז"ל 'חומש הפקודים' (משנה יומא פרק ז, א). ההסבר לכך הוא שבתחילת הספר מתקיים מפקד לקראת המסע במדבר. לקראת סיום הספר, בפרשת פינחס, מתקיים מפקד נוסף, לפני הכניסה לארץ ישראל.

​בין שני המפקדים מפרידות 38 שנים; חילוף דורות בין דור יוצאי מצרים לדור באי הארץ. בפרשתנו מופיע השורש פ.ק.ד פעמים רבות ובצורות שונות. לדוגמא: "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן" (במדבר א, ג) "פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה רְאוּבֵן" (שם כה) וכן בשאר השבטים. "אֵלֶּה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל" (שם מד) "וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם" (שם מז).

רבי מנחם עזריה מפאנו (ש'ח – ש"ף; 1620-1548), היה מגדולי המקובלים באיטליה. במאמר 'אם כל חי' שבספרו 'עשרה מאמרות', הוא מפרש את פרשת הולדת יצחק הפותחת במלים: וה' פקד את שרה. בסימן ג הוא כותב: "פקד, הפועל הזה משמעו השגחה, ומנין, וציווי, ומנוי, וחסרון. הראשון שאמרנו מענין ההשגחה הוא כמו 'פקוד פקדתי אתכם' (שמות ג, טז) והמנין כמו 'לפקודיהם' והציווי כמו 'פקודי ה' ישרים' (תהלים יט, ט). והמנוי כמו 'ויפקד המלך פקידים' (אסתר ב, ג) וממנו 'הפקדון אשר הפקד אתו' (ויקרא ה, כג). והחסרון כמו 'ויפקד מקום דוד' (שמואל א כ, כה) ...".

במפקד הכללי של עם ישראל לא השתתף שבט לוי, כפי שנאמר: "אַךְ אֶת-מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת-רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר א, מט). רש"י מנמק זאת: "כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו".

למעשה, קיים שוני בין המפקד של בני ישראל, שהיה מגיל 20 שנה ומעלה, לבין מפקד הלויים שהיה מגיל חודש ומעלה.

הרב מרדכי (מרכוס) הלוי הורוביץ (תר"ד-תר"ע; 1910-1844) נולד בהונגריה. למד אצל הרב ירמיהו לב באויהלי ואצל הרב חיים צבי מנהיימר בורבוי. רבו המובהק היה הרב עזריאל הילדסהיימר שכיהן כרב באייזנשטט. כאשר הרב הילדסהיימר עבר לברלין, הצטרף אליו תלמידו מרדכי. בברלין למד באוניברסיטה פילוסופיה ושפות שמיות. בשנת 1871 הוכתר כדוקטור מטעם אוניברסיטת טיבינגן. כיהן כרב בקהילות שונות בגרמניה, בשנת 1878 הוזמן לכהן כרב של הקהילה הדתית הכללית בפרנקפורט. בו בזמן התקיימה בפרנקפורט קהילה אורטודוקסית 'עדת ישראל' שפרשה מהקהילה הכללית, ושבראשה עמד הרב שמשון רפאל הירש (תקס"ח-תרמ"ט; 1888-1808). הרב הורוביץ כיהן 33 שנים כרב בפרנקפורט ובצד עיסוקיו החינוכיים והרבניים, חקר את תולדותיה. ספרו 'רבני פרנקפורט' משמש עד היום אבן יסוד בהכרת קהילת פרנקפורט.

לפניכם צילומי השערים של ספריו מטה לוי חלק א ו ב ורבני פרנקפורט.