פרשת צו

קרבן אהרון

ספר קרבן אהרן, שס"ט
לעיון בספר — ספר קרבן אהרן, שס"ט

לעיון בספר

ספר ויקרא פותח בהלכות הקרבנות. בהמשכו, בפרשת צו, מסופר על משיחת אהרן ובניו וכניסתם לעבודת המשכן. כינויו של ספר ויקרא הוא 'תורת כהנים'.

מדרש ההלכה של התנאים לספר ויקרא מכונה גם הוא 'תורת כהנים' או 'ספרא', שפירושו – הספר. זאת, כיוון שמדרש זה נחשב כמדרש התנאים הקדום והחשוב ביותר. הספרא זכה לפירושים של ראשונים ואחרונים.

הפירושים הקדומים ביותר הם של רבינו הלל בן אליקים מארץ יוון, בן דורו של רבינו תם (המאה ה-12), אשר נדפס בירושלים תשכ"א (1961) ושל רבינו אברהם בן דוד, המכונה הראב"ד מפושקיר (1198-1120), אשר נדפס לראשונה בוינה תרכ"ב (1862).

בנוסף, מייחסים פירוש לרבינו שמשון משאנץ (1216-1150), אשר נדפס לראשונה בורשה תרכ"ו (1866). פירושים אלו נדפסו מאות שנים אחרי חיבורם.

הפירוש הראשון לספרא שנדפס בחיי המחבר הוא פירוש 'קרבן אהרן' שחיבר רבי אהרן בן אברהם חיים שנדפס בונציה שס"ט (1609). רבי אהרן חיים נולד בפאס שבמרוקו בשנת שט"ו (1555 לערך). היה חבר בבית דינו של רבי וידאל צרפתי (אשר גם חיבר פירוש קצר לספרא). בשנת שס"ט (1609) הגיע רבי אהרן לונציה במטרה להדפיס את ספריו 'קרבן אהרן' ו'לב אהרן' על יהושע ושופטים. בונציה ישב שנים אחדות. מונציה עבר למצרים ומשם עלה לארץ ישראל. בירושלים חי בשנותיו האחרונות עד לפטירתו בחודש ניסן שנת שצ"ב (1632). לספרו על הספרא קרא 'קרבן אהרן' על שם הפסוק מפרשת השבוע:

"זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַה', בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתו, עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה, תָּמִיד: מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר, וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב" (ויקרא ו, יג).

מנחת כהן

פרשת צו משלימה פרטים בדיני הקרבנות שהוזכרו בפרשה הקודמת, פרשת ויקרא. המנחה שהיא קרבן הבא מן הצומח מוזכרת גם היא. לראשונה מוזכרת המנחה בקרבנו של קין. "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'" (בראשית ד, ג).

רבותינו דרשו "זרע פשתן היה" (מדרש תנחומא) ולכן קרבנו לא נרצה. התורה מצווה להביא כמנחה חיטים או שעורים. בדרך כלל זהו קרבנו של העני שאינו יכול להביא בקר או צאן. "וְנֶפֶשׁ כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה" (ויקרא ב, א). ועל כך אומר רש"י: "לא נאמר נפש בכל קורבנות נדבה אלא במנחה,n י דרכו להתנדב מנחה? עני. אמר הקב"ה: מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו". הכהן לוקח מן המנחה מלוא קומצו ומקריב על המזבח. שאר המנחה נאכלת על ידי הכהנים.

מנחה מיוחדת מוקרבת על ידי הכהנים. כל כהן העובד לראשונה בבית המקדש צריך להקריב אותה. גם כהן גדול העובד לראשונה ככהן גדול צריך להקריב את אותה מנחה. נוסף לכך מוקרבת מנחה זו מדי יום ביומו, מנכסי הכהן הגדול. התורה מצווה שמנחת כהן לא תאכל אלא תוקרב כולה. "וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" (ויקרא ו, טז). גם בהפטרה שנקרא השבת 'שבת הגדול' נפתחת בהבטחה: "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת" (מלאכי ג, ד).

הרבה כהנים שחיברו ספרים קראו לחיבורם בשם 'מנחת כהן'. לפניכם כמה מהם.