פרשת שמיני

מנחה בלולה

פרשת שמיני נקראת על שם היום השמיני שבא אחרי שבעת ימי המילואים, בהם תיפקד משה ככהן גדול. בכל אותם ימים לא שרתה שכינה במשכן שהוקם אחרי מאמצים רבים. ביום זה הטיל משה על אהרן את התפקיד להקריב את הקרבנות והבטיח לעם ישראל שהפעם תשרה השכינה.

​וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֶל-אַהֲרֹן קַח-לְךָ עֵגֶל בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי ה': וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר-עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי-שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה: וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה' וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם (ויקרא ט, א-ד).

בין הקרבנות, נצטוו ישראל להביא 'מנחה בלולה' בשמן, מנחה מעורבבת היטב בשמן. ביטוי זה מצא חן בעיני כמה מחברים אשר השתמשו בו כשם לספרם, וזאת בכדי לבטא שספרם עוסק בנושאים שונים ומגוונים.