פרשת דברים

מדבר קדמות

בפרשת דברים, סוקר משה רבינו את ארבעים שנות המדבר. בחלק הראשון של הפרשה מספר משה רבינו על הכשלון של חטא המרגלים, שגרר את העונש הקשה של שנות הנדודים המרובות במדבר; בחלק השני הוא מספר על הנצחונות הגדולים כנגד סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן.

​בתיאוריו של משה יש הוספות והרחבות על מה שסופר בקצרה בספר במדבר. כך, לדוגמא, בספר במדבר מסופר בקצרה על המערכה כנגד סיחון:

"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל-סִיחֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי לֵאמֹר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ: וְלֹא-נָתַן סִיחֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל: וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי-חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת-אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד-יַבֹּק עַד-בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן". (במדבר כא, כא-כד).

לעומת זאת, בספר דברים מספר משה בהרחבה על השליחות לסיחון, ומוסיף את הבטחת ה' לנצחון על סיחון:

"וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל-סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול: אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן-לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי: כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ-לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיּשְׁבִים בְּעָר עַד אֲשֶׁר-אֶעֱבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ: וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ כִּי-הִקְשָׁה ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת-לְבָבוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה: וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת-סִיחֹן וְאֶת-אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצוֹ: וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל-עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה יָהְצָה: וַיִּתְּנֵהוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת-(בָּנָו) [בָּנָיו] וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ: וַנִּלְכֹּד אֶת-כָּל-עָרָיו בָּעֵת הַהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת-כָּל-עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד: רַק הַבְּהֵמָה בָּזַזְנוּ לָנוּ וּשְׁלַל הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכָדְנוּ: מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-נַחַל אַרְנֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל וְעַד-הַגִּלְעָד לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ אֶת-הַכֹּל נָתַן ה' אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ". (דברים ב, כו-לו).

מדוע היה חשוב למשה לספר ששלח מלאכים ממדבר קדמות? החזקוני מפרש בפשטות: "לשון קדמה מזרחה, ממדבר שבמזרח ולא ממדבר שבדרום. וכן מצינו בספר שופטים שבמזרח היה מדבר". כפי שנאמר: "וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת-אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן וְלֹא-בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב: וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל-סִיחוֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצְךָ עַד-מְקוֹמִי". (שופטים יא, יח-יט).

רש"י מפרש על דרך הדרש: "אף על פי שלא ציוני המקום לקרא לסיחון לשלום, למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם. כשבא הקב"ה ליתנה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל, וגלוי לפניו שלא יקבלוה ואף על פי כן פתח להם בשלום, אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום".

השליח המפורסם, הרב חיים יוסף אזולאי, המכונה החיד"א (תפ"ד-תקס"ו; 1806-1724) חיבר ספרים רבים ובתחומים רבים ומגוונים: פרשנות התורה, חידושי תלמוד, הלכה ואגדה, קבלה ומוסר, מנהגים וביבליוגרפיה. אחד מספריו המעניינים הוא מדבר קדמות. בנימוקו לשם אומר החיד"א שהגימטריה של מדב"ר שווה לחיים יוסף דוד. הקונטרס סופח לספרו יעיר אזן שנדפס בליוורנו תקנ"ג (1793).

פנים במשפט

כאמור, פרשת דברים פותחת בנאומו של משה רבנו אל כל עם ישראל.

שה מספר על מינוי שופטים בישראל. השופטים מוזהרים לנהוג ביושר כפי שנאמר:
"וָאֲצַוֶּה, אֶת שֹׁפְטֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר: שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא; וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם, תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו".
(דברים א, טז-יז).

​הציווי: לא להכיר פנים במשפט, או בפשטות – לא לתת להכרות המוקדמת עם אחד הצדדים לעוות את הדין. רש"י מרחיב את היריעה:
"זה הממונה להושיב הדיינין, שלא יאמר איש פלוני נאה או גבור, אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי, אושיבנו דיין בעיר, והוא אינו בקי בדינין נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב. מעלה אני על מי שמנהו כאילו הכיר פנים בדין".

הנושא של שמירת מערכת המשפט מופיע גם בהפטרה אותה אנו קוראים בשבת, שבת חזון. הנביא ישעיהו מוכיח את ישראל:
"שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם".
(ישעיהו א, כג).

בסוף הנבואה מבטיח הנביא:
"וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה, נֶאֱמָנָה. צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה".
(ישעיהו א, כו-כז).

בקהילת אזמיר פעלה במשך דורות משפחת פונטרימולי. אחד מבניה היה הרב ישעיה יוסף פונטרימולי, שנפטר בכ"ד מנחם אב תר"ל (21.8.1870), הרב פונטרימולי נפטר בגיל צעיר, אך הספיק לחבר ספר גדול על שולחן ערוך – חושן משפט בשם פנים במשפט. המילה פני"ם התפרשה מ'אתי י'שעיה י'וסף פ'ונטרימולי. את הספר הביא לדפוס אביו, הרב חיים בנימין פונטרימולי, באזמיר תרל"ג (1873). להלן צילום השער של הספר פנים במשפט.

שבת חזון

השבת נקראת 'שבת חזון' על שם ההפטרה הפותחת ב: "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה" (ישעיהו א, א). הפטרה זו נקראת בשבת שלפני תשעה באב. ומדוע?
​בפרשת השבוע, פרשת דברים, אומר משה: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" (דברים א, יב).

בהפטרה מוכיח ישעיהו: "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים" (ישעיהו א, כא).

ובתשעה באב אנו קוראים את קינתו של ירמיהו: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס" (איכה א, א).

במדרש ילקוט שמעוני: רבי נחמיה אומר:
אין איכה אלא לשון קינה, כמה דאיתמר: איכה ישבה בדד.
איכה יעיב.
איכה יועם זהב.
משל למטרונא [לגברת מכובדת] שהיו לה שלושה שושבנין [חברים]:
אחד ראה אותה בשלותה,
ואחד ראה אותה בניוולה,
ואחד ראה אותה בפחזותה.
כך משה ראה את ישראל בשלותן ואמר: איכה אשא לבדי.
ישעיהו ראה ואתן בפחזותן ואמר: איכה הייתה לזונה.
ירמיהו ראה אותם בניוולן ואמר: איכה ישבה בדד.

קשר נוסף בין הפרשה להפטרה ישנו ביחס למשפט צדק. משה מספר על מינוי השופטים ועל הדרישות המוסריות הנגזרות ממעמדם:

"וָאֲצַוֶּה אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו" (דברים א, טז-יז).

וישעיהו מוכיח: "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה" (יז). ומנחם את עם ישראל: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (כז).
מה משמעות הביטוי חזון? במדרש ילקוט שמעוני:

בעשרה לשונות דברה הנבואה:
אמירה
הגדה
חידה
משל
מליצה
נבואה
משא
הטפה
וחזון
ואין את מוצא קשה מכולן אלא חזון, שכן אמר ישעיה: חזות קשה הוגד לי.
וכשנגלה הקב"ה על אברהם, בחזון נגלה עליו, היה מתיירא שנגלה עליו בדבר קשה, שנאמר: הדברים האלה וגו' במחזה לאמר אחר
אמר לו הקב"ה: מתיירא אתה שנראיתי לך בחזון?
חייך, שאיני מראה לבניך אלא בחזון, היאך אני פורע משונאיהם, שכך ראה דניאל, שנאמר: "חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם-לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא" [רוֹאֶה הָיִיתִי בַּחֲזוֹנִי עִם לַיְלָה, וְהִנֵּה אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם מְגִיחוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל] (דניאל ז, ב).
אף הגואל שהוא גואל לבניך, בחזון אני מראה אותו לבניך, שנאמר: "חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם-עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא וְעַד-עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי" [רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם הָיָה בָּא כְּבֶן אָדָם, וְעַד עַתִּיק הַיָּמִים הִגִּיעַ, וּלְפָנָיו הִקְרִיבוּהוּ] (שם, יג).

רבי יעקב ברוך לנדא (ר-ר"ס; 1500-1440 בערך), נולד בגרמניה. למד תורה מפי אביו רבי יהודה, תלמידו של המהרי"ל [רבי יעקב הלוי מולן (ק"ך-קפ"ז; 1427-1360], עבר לאיטליה והתגורר בעיר פאביה שבצפון איטליה, בה התקיימה ישיבתו של המהרי"ק [רבי יוסף קולון (ק"ף-ר"ם; 1480-1420)]. רבי יעקב לנדא עבר לנפולי בה התקיים בית דפוס עברי חשוב, שם הגיה את ספר תהלים עם פירוש הרד"ק (נפולי רמ"ז 1487) ושם הדפיס את ספרו האגור, בו נאגרו ונאספו ההלכות והמנהגים של יהודי אשכנז וצרפת בענייני אורח חיים ויורה דעה. ספר האגור הוא הספר הראשון שזכה להסכמה.

בסוף ספר האגור הוסיף רבי יעקב לנדא את ספר החזון, והוא הצעת חידות הלכתיות ופתרונם. בהקדמתו מנמק רבי יעקב לנדא את שם החיבור: "כי ההשגות הנעלמות כשישיגם החוקר אחריהם. נמשלים לחזון ולנבואה, כי החזון והנבואה ישיגם החוזה בפתע פתאום, מצד התגברות עליו השפע הא-לוהי, מה שאי אפשר להשיג לחכם כי אם בטורח וביגיעה פעמים רבות ובהקדמות רבות". החידות הן פרדוקסים הלכתיים. לדוגמא החידה הראשונה: "נערים שניים אחד נולד יום אחד לפני חברו. והנולד אחריו יגיע לחיוב מצוות שהוא י"ג שנים ויום אחד, קודם שיגיע הראשון הנולד לפניו כמו חודש ימים. הפתרון: אחד נולד בכ"ט באדר הראשון בשנה מעוברת. והשני נולד באדר שני בראש חודש. ושנה י"ג אינה מעוברת. ואם כן אותו שנולד בכ"ט באדר הראשון, צריך להמתין עד כ"ט ימים לחודש אדר בשנת י"ג. ואותו שנולד אחריו, בראשון באדר יהיה בן מצוה באחד לאדר בשנת יג".

לפניכם סריקה של ספר האגור במהדורה הראשונה נפולי ר"ן (1490) בערך.