פרשת פרה (פרה אדומה)

פרה אדומה – מים טהורים / פרשת שמיני ופרשת פרה

בשבת פרה קוראים בשני ספרי תורה. בספר הראשון פרשת השבוע – פרשת שמיני. בספר השני 'פרשת פרה' מספר במדבר, העוסקת במצוות פרה אדומה. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו לוקחים פרה אדומה, שוחטים אותה בהר הזיתים מול בית המקדש ושורפים אותה. האפר שנותר משרפת הפרה שימש לטהרת טמא מת. היו לוקחים בכלי מים חיים [מי מעיין], מפזרים על המים מעט מאפר הפרה ומתיזים בעזרת קלחים של אזוב על טמא המת, ובכך היה נטהר. טהרה זו הייתה חשובה כהכנה להקרבת קרבן הפסח, בו השתתפו רבבות אנשים, שרצו להקריב את הקרבן בטהרה.

​ההפטרה שנבחרה לפרשת פרה היא פרק לו בספר יחזקאל. הנביא משווה את חטאי בני ישראל לטומאה, שגרמה לגלות ומבטיח שבסופו של דבר ה' יגאל את עמו ויטהר אותו מכל חטאיו / טומאותיו. בלשונו של יחזקאל: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַתְכֶם: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" (יחקזאל לו, כד-כו).

הרד"ק מסביר את המשל של יחזקאל: "דרך משל כמו שהטמא נטהר במים שטובל בהם ובהזאת מי חטאת, כן הטמא מעונות נטהר בכפרה".

ר' אליעזר מבלגנצי:
וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. מי חטאת והזאה, משל הוא למירוק העוון והצירוף והבירור והליבון שייצרפו ויתבררו ויתלבנו בשבי ובביזה ימים רבים לכפר חטאת ולהתם פשע, כעניין [תהלים נא, ט] "תחטאני באזוב ואטהר, "וכעניין [איוב ט, ל] "אם התרחצתי במי שלג". ואחרי שטהרתם מכל טמאותיכם - "ונתתי לכם לב חדש" שלא תחטאו עוד חטאים גדולים כאלה ליענש כמו עתה. וכיוצא בו אמר דוד [תהלים נא, ט] "תחטאני באזוב" ואחר כך "לב טהור ברא לי א-לוהים".

רבי יהודה ליב הלוי עדל [אדל] (תקי"ז-תקפ"ח; 1828-1757). נולד בזאמושטץ שבגליציה, כיהן כדרשן בעיר ברודי ובשנת תקנ"ז (1797). הוזמן לכהן כמגיד בעיר סלונים. לאחר שהגיע לסלונים, חלה בכאב ראש חריף. במשך זמן רב, יעצו לו שיתרחץ בנהר הסמוך לסלונים. ואכן הרחיצה הועילה לו והוא נרפא ממחלתו. לזכר זאת קרא לכל ספריו בשמות הקשורים למים. את ספרו הראשון 'שפה לנאמנים' על דקדוק הלשון העברית הדפיס בשנת תקנ"ג (1793) לפני שהגיע לסלונים. ספרו השני, המפורסם, הוא 'אפיקי יהודה' – דרשות, שזכה למספר מהדורות. ספרו השלישי 'מים טהורים', על סדר טהרות, נחשב כאחד הספרים היסודיים בפרשנות לסדר מסובך זה. כמו כן חיבר ספר 'איי הים' על אגדות התלמוד. בשנת תשנ"ז (1997) יצא לאור מכתב יד פירושו על הגדה של פסח בשם 'מי מגדו'.

לפניכם סריקה של הספר מים טהורים, ביאלסטוק, 1817