קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

קצידא דלמיזיריא
האד קצידא דלמיזירייא, 1950

קצידא דלמיזיריא

שיר בערבית יהודית שכתב שמעון בן אפרים על תקופת המיתון של שנות השלושים של המאה ה-20 במרוקו

האזינו להקלטה

האד לקצידא דלמיזיריא*
פלחן יא בצאר די לברייא
[עמודה ימנית]
האד לעאם כתרת למיזיריא, הררסת תדזאר, צנאיע כלהום תפללסו פהאד לוקת לגדדאר:
צ'למא בדאת מן לכרראזא, גאלס יתנהד מא יתפאזא, מללי חל לחאנות מא כדם חאזא, וזהו כא יצפאר, פלעסייא הייא לפראזא כץ מן יעביה לדאר:
שבאב לכראז הווא באטא, ריכלאם לתנין ולתלאטא, לבלאגי רכץ מן באטאטא, יא לי צאיק לכבאר, שוף זלד צחא ולכפאט, ונעאל למכטאר:
לכרראזא בדדלו צנאעי, סי מנהום באקי כא יראעי, וסי מנהום כא יביע לקראעי, וסי ולא זייאר נצוור כבזא בדראעי, ואלא נגלס פדאר:
וצלנא צנעת לגזרא, יא חצרא כאנו תזזארא, וליום סארו יכממו פצצארא, לכטייא בלא עבאר, מאדא קאצאו מן תמארא, ותצחלהום לגבאר:
צאנע לגזאר מחייר, כיף ידווז דאך נהייר, מא צאב מא יצרק ויגייר, תכמימאתו כתאר, חתא לחם מא בקאס מנייר, גיר לעדאם לכבאר:
פלכילו תעבי נצו זלוד, חייד מננו לעדאם ותגדוד, ותנקייא לי חראם על ליהוד מחשובא פל עבאר, ודנוב דרויס מרפוד פרקבת לגזאר:
לחפאפא עמרו למדינא, תציב כל ואחד פתרכינא, טיחו בצנעא למשכינא, למתעלמינ בלא עבאר, גיר אזי וקבד מאכינא, ומקש מזנזר:
גיר לי יקבד מוש ויתשמא, ואלאיני מעלם תמא, יכרי חאנותו ויקול כלמא לצחאבו לחראר, אזי תחפף ותסוף לכדמא דלמעלמין לכבאר:
לולי בודניה מקטועא, ותאני לחיתו מטבועא, נאס גאלסין קאמת מכלועא, מן זראחי לכבאר, חאנותו ולאת מצנועא, שלאכו גזאר:
פלכדרא מא בקאת מעיסא, תראהום גאלסין בתגוביסא, והאד לעאם זאת תכפיסא, פחאנות לכדאר, זלבנא ולובייא רכיסא מאכלת תזזאר:
ולבאנאן מא בקאס יתסווא, תפאח ובועויד חתא הווא, ולכדאר גיר כא יכואת, וחד מא צאק כבאר, טאחלו זהד ומשאת לקווא, מא בקאלו תצוואר:
[עמודה שמאלית]
באטאטא ולפלאפל כאמזין, עליהום נאס מדאבזין, סכון ליום בקא יעמל טאזין, לפטור למכטאר ענד תאזר, לפלוס מגרזין, בלחסאב ולעבאר:
לכייאטא דלכתאן מכמסין, בלכסאד דלכרא סארו מפללסין, פוקת דוז תראהום מגובסין, בלכראוות כתאר, בסלעת זאפונ מהרסינ, יעטיה בו כבאר:
לכראוואת סאירין יתערמו, סי יחמר פסי מא יכלמו, פלכסאד הומא כא יכממו, כל ואחד יסכי בדאר, פיהום לי באע בהאימו, באס יכללצ לכרא דדאר:
יא חצרא עלא צנעת טלאייא, כאן יכדם גיר מול לקרארייא, וליום כתרו גיר לעראייא, מן זא יכון זייאר, טאחת צנעא ולאת ספאייא, גיר ברהות לכתאר:
זייארא מזמועין פלקהאוי, ליהודי למסלם ודראוי, פהאד צנעא טאחו דעאוי, סגאר ולכבאר, לולאד עריאנינ בלא כסאוי, ולמרא תבכי פדאר:
טלאייא כאמלינ חבאב וצחאב, מא יקבדו לפלוס גיר בתעאב, ולי יצוורו ימסילהום גיר פשראב, מא יכממוסי פדאר, לכארטא ליהום זאת פלחשאב, צוטא ולכאבאר:
צנעת לכוואתסא המהא כתיר, מא בקאוו יצוורו התא שעיר, מנהאר זא לכסאד מא הומא פכיר, מעיסתהום תחראר, כסרהום תומוביל לכביר, יעטיה בוכבאר:
סמאווה לותוביס פלמדינא, סי יקול טראמבאי וסי מאכינא, עלא טאכציצ מטייח לגבינא, סופתהום כתאר מזמעינ כלהום פתרכינא, מא בקא חד יכטאר:
לוטוביס כול וקת מעמר, מול טאכצי גיר כא יחמר, מנ ליזא בקא מסממר, לא חד ענדו סאר, עייא ידרב זעטוט ויזממר, אמא כחל דאך נהאר:
יא חסרא עלא צנעט לכתאתבייא, פצכוילא קראוו בנייא, אמא תעלמו מנ עזמייא פלייאלי ונהאר, לכסאד זאהום גפלייא, כבאהום פדדאר:
ה"ע שמעון בן יפראים הי"ו

*לשם הקלה על הקורא, נוספו לתעתיק ולתרגום סימני פיסוק שאינם מופיעים במקור

    

זאת הקצידה של האומללות
בלחן יא בצאר די לברייא
[עמוד ימני]
השנה הזאת רבתה האומללות, שיברה האצבעות, כולם נחלשו בזמן הבוגד הזה:
חשיכה החלה מהפתיחה יושב מצפה להפתעה משפתח החנות אינו עובד כלל פניו לעבר הנסיעה בערב זוהי ההפתעה חסר מי שיסיע אותו הביתה:
סיבת ההכרזה היא סט תקליטים בשניים ושלושה, הנעליים זולות מתפוחי אדמה, הוי מוליך השמועות הסתכל, בעור החזק והסוליה והמנעל המובחרים:
ההכרזה החליפה אצבעות, חלקם עדיין בושים וחלקם מוכרים בקבוקים, וחלק בלא מבקרים, ארוויח במו ידיי ולא אשב בבית:
הגענו למקצוע הקַצָּבים, אוי חבל, פעם היו עשירים והיום חושבים רק על צרותיהם, ההפסד ללא שיעור, לא מכבר סיימו את המצוינות והעלו בידם האבק:
הקַצָּב מדוכדך, כיצד יחלוף אותו יום, לו היה יכול לגנוב ולהחליף מחשבותיו הרבות, גם הבשר איננו מאיר רק העצמות הגדולות:
בקילו בשר אחד תקבל חצי עורות, טובות מהן העצמות וקצבות וניקוי, מה שאסור ליהודים נחשב גם הוא במשקל, ועוון העני נתון על כתפי הקַצָּב:
הַסַּפָּרִים מילאו את המדינה, תמצא כל אחד בפינה, נפלו במקצוע האומלל המקצוענים בלא שיעור, רק בוא ואחוז מכונה ומספריים חלודים:
רק אוחז בסכין נקרא מקצוען גדול, שם ישכיר חנות ויגלח הדבר לחבריו האמתיים בוא הסתפר וראה את העבודה של המקצוענים הגדולים:
הראשון, באוזנו קטועה והשני זקנו צבוע, אנשים יושבים פתאום קמה מבוהלת מרוב ריצת הגדולים, חנותו נעשתה מקושטת הצילו את הקַצָּב:
בירקות לא נותרה פרנסה, תראה אותם יושבים בפנים חמוצות, והשנה נוסף עוד אסון לירקנים אפונה ושעועית שהיו זולים הפכו מאכל לעשירים:
הבננות כבר לא שוות התפוחים והאגסים אף הם הירקות רק משביחות ואיש לא גילה את הדבר לא נותרה יכולת והכוח אזל לא נותר לו שגר:
[עמוד שמאלי]
תפוחי אדמה ופלפל מעופשים עליהם אנשים רבים מי נותר היום עוד מעמיד סיר והארוחה הנבחרת אצל העשיר הכסף בקרעים במניין ובמשקל:
תופרי בד הכותנה נחבאים, מכּוֺבד השכירוּת נעשו חלשים עת תעבור תראה אותם מדוכדכים בשכירויות רבות בסחורת "זאפון מהרסין" ישלמו עליו גדולים:
דמי השכירות נערמים זה מסתכל בזה ולא מדבר דבר על ההפסד הם חושבים כל אחד מכנה לעצמו שם בבית מהם מי שמכר כבר את אמו רק כדי להקריץ שכירות לבית:
אוי כמה חבל על מלאכת הצבּעי היה עוסק בו רק מלומד וכיום רבו בו רק הטיפשים מי שבא נעשה סייד נפלה המלאכה הפכה להיות משפך רק בעבור העצות הרבות:
הנותרים נאספים בבתי הקפה יהודי ערבי וכפרי במלאכה הזאת נעלמים השנאות קטנים וגדולים הילדים ערומים ללא מלבוש והאישה בוכה בבית:
האחרונים כולם ידידים וחברים אינם נוטלים כסף אלא אחרי מאמץ ומה שמרוויחים מוציאים רק ביין אינם חושבים על הבית הקלפים להם באו בחשבון צעקות וחדשות:
מלאכת מתקני המזרנים חומה רב כבר לא מרוויחים בה דבר מיום שנגלה הדבר שמצבם טוב פרנסתם התקלקלה הרס אותם האוטו הגדול יגלו לו את הדבר:
מהומת האוטובוסים במדינה חלקם בוחרים טורבינה וחלקם מכונית ממונעת גורמת דכדוך תמצא אותם רבים נאספים בפינת זווית לא נותר מי שיבחר:
המכונית בכל עת מלאה בעל המכונית רק מתבונן מי שמגיע נתקע איש לא הגיע אליו עייף להכות בצפצפה ולזמזם איזה יום שחור היום:
אוי כמה חבל על מלאכת הכתבנים למדו בבית הספר בכוונה טובה או למדו מהאומות בלילות ובימים ההפסד פקד אותם פתאום נחבאו בביתם:
ה"ע שמעון בן אפרים השם ישמרהו ויצילהו

*לשם הקלה על הקורא, נוספו לתעתיק ולתרגום סימני פיסוק שאינם מופיעים במקור

 

קורא: פרופ' יוסף שטרית