כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
חנוכה
חג החנוכה מציין את ניצחון החשמונאים במרד נגד היוונים בתקופת בית המקדש השני. חנוכה, הנקרא גם חג האורים, נחגג במשך שמונה ימים החל מכ"ה בכסלו. בניגוד לרוב החגים ביהדות, חנוכה לא נזכר בתורה אלא נוסף בידי חכמים בימי בית המקדש השני. המקורות הראשונים שבהם הוזכר החג ותוארו אירועי המרד הם הספרים "מקבים א'" ו"מקבים ב'" שנכתבו סמוך למרד ונחשבים למקורות מהימנים. האירועים תוארו גם בספר "קדמוניות היהודים" שכתב יוסף בן מתתיהו במאה הראשונה לספירה. גרסה שונה מתוארת במדרש אגדה בשם "מגילת אנטיוכוס" שנכתב בשנים מאוחרות יותר.
ניצחון החשמונאים (המכונים גם מכבים), ובפרט כיבוש ירושלים ובית המקדש, סיפק כמה סיבות לחגיגות החנוכה. הניצחון אפשר ליהודים לשוב ולשמור בחופשיות על אורח החיים היהודי. הסתיימו הגזרות שגזרו היוונים נגד קיום מצוות, בית המקדש טוהר ונחנך מחדש ונערכה חנוכת המזבח. החנוכה המיוחלת היא ככל הנראה המקור לשם החג. נוסף על כך הניצחון הביא לסיום השלטון היווני והחלפתו בשלטון יהודי, אף שזה נמשך פחות ממאה שנים.
הסברים שונים הועלו לקביעת החג לשמונה ימים. על פי אחד מהם, לאחר הניצחון חגגו שמונה ימים לציון ימי חג הסוכות שלא נחגג באותה שנה. לפי הסבר אחר, אורך החג סימל את שמונת ימי ההכנה וחנוכת המשכן (אוהל מועד) במדבר סיני. סיפור נס פך השמן מוזכר כאגדה תלמודית במקורות שונים, ובהם מגילת אנטיוכוס, אולם לא תואר בספרי "מקבים" וב"קדמוניות היהודים". לפי הסיפור, בכניסתם לבית המקדש מצאו החשמונאים רק פך (כד קטן לנוזלים) אחד של שמן טהור שאמור היה להספיק ללילה אחד, אבל באורח נס הספיק לשמונה לילות ובשל כך נקבעו שמונת ימי החג.
הדלקת נרות חנוכה
הדלקת שמונת נרות חנוכה היא המצווה המרכזית בחג. מטרתה לפרסם את הנס ברבים ולכן מציבים את החנוכייה בפתח הבית או בחלון. הדלקת נר אחד בלבד מדי ערב מוציאה ידי חובה. אבל נהוג להדליק בכל ערב נר אחד נוסף לנרות הקודמים, כלומר בערב הראשון מדליקים נר אחד, בערב השני שני נרות וכן הלאה, עד שבערב האחרון מדליקים שמונה נרות.
בשל קדושת נרות החנוכה אסור להשתמש בהם, למשל לתאורה או להעברת אש, "אלא לראותם בלבד". לכן נהוג להדליק נר נוסף (שַמָש) למקרה של שימוש באור החנוכייה. מקומו של השמש בחנוכייה שונה משל שמונת הנרות.
ברכה להדלקת נר ראשון של חנוכה
בלילה הראשון מברכים לפני הדלקת הנר שלוש ברכות:
"בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה".
"בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה".
"בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה".
את ברכת שהחיינו מברכים בלילה הראשון בלבד, בעוד ששתי הברכות הראשונות נאמרות בכל ימי החנוכה. לאחר הדלקת הנרות נהוג לומר את המזמור "הנרות הללו" ולאחריו שרים את הפיוט "מעוז צור".
הלכות ומנהגי חנוכה
מלבד הדלקת החנוכייה מצווה חשובה נוספת היא אמירת תפילת הלל שלם בכל ימי החנוכה אחרי תפילת עמידה של תפילת שחרית. כמו כן בתפילת עמידה ובברכת המזון מוסיפים את ברכת "על הניסים" הייחודית לחנוכה. בימי החנוכה אסור לומר הספדים ולנהוג בתענית מכיוון שמדובר בימי חג, אף שחכמים קבעו אותם.
מנהג נוסף (וחביב במיוחד על הציבור) בהשראת סיפור נס פך השמן הוא אכילת מאכלים מטוגנים בשמן עמוק ובהם סופגניות, לביבות וספינג'. מנהגים שאהובים בעיקר על ילדים הם משחק בסביבונים שעל פאותיהם כתובות האותיות נ', ג', ה', פ' ("נס גדול היה פה", או ש' לציון המילה "שם" בחו"ל) והענקת דמי חנוכה. על פי אחד ההסברים, מקורם של דמי חנוכה בסמיכות לחג המולד וברצון לתת לילדים מתנות כמו שמקבלים הילדים הנוצרים בחג המולד.
