בחירות 1949 – הבחירות לאספה המכוננת
הבחירות הראשונות שנערכו במדינת ישראל לא היו בחירות לכנסת. מטבע הדברים, הכנסת כלל לא הייתה קיימת עם הקמת המדינה. הבחירות הראשונות היו לאספה המכוננת, והן התקיימו ב-25 בינואר 1949. האספה המכוננת נועדה להיות בית הנבחרים של המדינה, וככזה הוטל עליה לחבר חוקה.
בחודשים שקדמו לבחירות הראשונות, עד לבחירת האספה המכוננת, פעלה "מועצת העם" בתבנית של אסיפת נבחרים, ומתוכה קמה "מנהלת העם", כגוף מבצע המקביל לממשלה. "מועצת העם" מנתה 37 חברים שקובצו על פי מפתח מפלגתי מקרב מנהיגי המוסדות הלאומיים כגון הסוכנות היהודית והוועד הלאומי שפעל בזמן המנדט. הסידורים הללו נקבעו עם הכרזת המדינה והם מעוגנים במידה משמעותית בנוסח מגילת העצמאות.
ב-5 בנובמבר 1948 קבעה מועצת העם כי האסיפה המכוננת תמנה 120 חברים. מיד עלתה שאלת ספר הבוחרים, כלומר רשימת האזרחים בעלי זכות ההצבעה. לשם כך נערך מפקד אוכלוסין כללי ב-8 בנובמבר, כשפוקדים עוברים מבית לבית בשעות הערב, בעוד המדינה כולה נתונה בעוצר של 7 שעות כדי לאפשר את ביצוע המפקד.
באשר לשיטת הבחירות, הרי שלאחר דיון באפשרויות שונות הוחלט להעתיק את שיטת הבחירות היחסיות שהיו נהוגות בבחירות שנערכו בשעתו לאסיפת הנבחרים בתקופת המנדט. במסגרת החוקה שהיה על האסיפה המכוננת לחוקק, הייתה אמורה להיקבע גם שיטת הבחירות למדינת ישראל.
במגילת העצמאות נקבע כי הבחירות צריכות להתקיים לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948, אך מלחמת העצמאות התמשכה ולא אפשרה לקיים בחירות בתנאים סבירים. רק ב-7 בינואר 1949, עם התייצבות המצב בחזית הדרום, הסתמן סוף ללחימה, כך שהבחירות, שנדחו פעמיים במהלך המלחמה, יכלו להתקיים בשקט ובסדר לקראת סוף ינואר.
מספר בעלי זכות ההצבעה היה מעט יותר מחצי מיליון איש, ולצורך ההצבעה הוצבו כאלף קלפיות ברחבי המדינה.
