קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

צביעת בדים

צביעת בדים

על צביעת בדים

צביעת בדים היא מלאכה ידועה כבר מימי קדם. בסין צבעו משי, בהודו צבעו כותנה, במצרים צבעו פשתן ובמזרח התיכון נודעו בצביעת צמר. צור וצידון הצטיינו בצביעת אריגים בצבעי ארגמן ותכלת שמקורום בחלזונות ים, והודו סחרו בצבען כחול המופק מצמח האינדיגו. לאורך הדורות נשמרו דרכי הפקת הצבע ושיטות הצביעה בסודיות קפדנית, לכן קיימים מעט מאוד כתבי יד וספרים מוקדמים על התחום.

הספר הראשון על שיטות צביעה הודפס בונציה באמצע המאה ה-16 על ידי ג'ובאני רוזטי, וכולל הוראות מפורטות להכנת צבענים וצביעת בדי צמר, פשתן, כותנה ומשי. רק כמאה שנה אחר כך החלו להתפרסם ספרים נוספים בתחום, ובמאה ה-18 התחילו כימאים צרפתיים לפרסם ספרים המכילים הוראות לטכנולוגיות צביעה. כך החלה להתבסס תעשיית הצביעה הגדולה של צרפת.

במאה ה-19 עברו מוקדי הידע והתעשייה של הצביעה לאנגליה. ווליאם פרקין גילה ב-1856 את הצבע המלאכותי הראשון, אותו הפיק מזפת הפחם. התגלית הציתה גל גילויים נוספים והייתה לגורם מרכזי במהפכה התעשייתית באנגליה. כימאים גרמנים רבים עבדו במעבדות באנגליה ובסופו של דבר הקימו מרכזי מחקר ותעשיית ייצור צבענים בגרמניה, שהפכה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 למעצמה בתחום.