קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

העפלה
ספינת המעפילים "מקס נורדאו" בנמל חיפה, מתוך אוסף התמוונת של הספרייה

העפלה

ההעפלה היא הפעילות המאורגנת להבאת יהודים לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, שהפעילו התנועה הציונית והיישוב היהודי בארץ, בניגוד לחוקי המנדט. ההעפלה מכונה גם "העלייה הבלתי לגאלית" ו"עלייה ב'". ההעפלה נמשכה מ-1934 עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה ועד קום המדינה.

ההעפלה הייתה מפעל ההצלה המרכזי ליהודים מפני האנטישמיות וההשמדה בשואה ובהמשך אפשרה לניצולי השואה לצאת מארצותיהם. ההעפלה הגבירה את התודעה הציונית בקרב יהודי העולם ואת המודעות הבין-לאומית לצורך בהקמת מדינה יהודית. חשיפת בעיית הפליטים היהודים בתקשורת העולמית זירזה את המהלכים להקמת המדינה.

מול השאיפה הציונית להציל כמה שיותר יהודים מאירופה ולהעלותם לארץ, הבריטים הקצו ליהודים מספר מצומצם של רישיונות עלייה (סרטיפיקטים). לכן הוחלט לעקוף את ההגבלות ולקדם את העלייה הבלתי חוקית דרך הים. הגופים המרכזיים שהניעו את ההעפלה הם ארגון "החלוץ" שהפך ל"מוסד לעלייה ב'" והתנועה הרוויזיוניסטית.

תנועת הבריחה

משלהי מלחמת העולם השנייה החלה הגירה המונית בלתי חוקית של יהודים ניצולי שואה ממזרח אירופה לנמלי הים התיכון, במטרה להגיע לארץ. הגירה זו כונתה "תנועת הבריחה". מרבית הפליטים הגיעו מפולין וברית המועצות ונדדו במסעות קשים וארוכים לנמלי איטליה וצרפת. בדרכם, רבים מהם שהו במחנות העקורים בגרמניה, אוסטריה ואיטליה. בשנים 1948-1944 עברו כ-250 אלף עד 300 אלף פליטים יהודים בנתיבי הבריחה באירופה. רבים מהם עלו לארץ באוניות המעפילים, ורבים נוספים הגיעו לישראל לאחר קום המדינה או השתקעו במדינות אחרות.

הבריחה החלה ב-1944 ביוזמות מקומיות של פרטיזנים ובוגרי תנועות הנוער הציוניות. היקף היוצאים הלך וגדל וכלל ילדים יתומים רבים, צעירים בודדים ומשפחות. הפליטים התארגנו ב"קיבוצים" שסיפקו להם קורת גג, תחושת שייכות ותחליף משפחה. חיילי הבריגדה היהודית שהוצבו באירופה סייעו רבות לבריחה. מ-1945 ניהל "המוסד לעלייה ב'" את הפעילות בסיוע נציגי הניצולים ושליחים מהארץ.

מחנות המעצר

הבריטים נאבקו בהעפלה בדרכים צבאיות ומדיניות. הם הטילו סגר ימי הדוק על חופי הארץ ולחצו על המדינות שמהן יצאו הספינות למנוע את הפלגתן. מרבית ספינות המעפילים נתפסו והעולים נשלחו למחנות מעצר בעתלית ולטרון, וכשאלה התמלאו גירשו הבריטים את המעפילים למחנות מעצר בקפריסין. המעפילים, פעילי ההעפלה ואנשי היישוב נאבקו בבריטים בניסיון לאפשר למעפילים להגיע לחופי הארץ. במאמצי ההעפלה התרחשו גם אסונות כבדים שבהם מצאו את מותם כ-2,000 מעפילים.

במסגרת ההעפלה עלו לארץ יותר מ-120,000 עולים מאירופה דרך הים. כ-6,000 יהודים הגיעו מארצות המזרח דרך סוריה ולבנון וכ-150 הגיעו במטוסים. עם תום המנדט והקמת המדינה, בוטלו ההגבלות הבריטיות. בינואר 1949 הגיעו לארץ אחרוני המעפילים ממחנות המעצר בקפריסין.

בספרייה הלאומית שמורים חומרי ארכיון רבים שמתעדים צדדים שונים של 14 השנים הטעונות שבהן נמשך מפעל ההעפלה. בין הפריטים תמונות רבות של אוניות המעפילים ושל השוטרים הבריטים התופסים את הספינות ועוצרים את העולים או מגרשים אותם. בולט במיוחד התיעוד הנוגע ללב של העולים הקרובים כל כך לחוף, אחרי שעמדו בתלאות הדרך, וצפויים למעצר או גירוש. כן מוצגים בספרייה כרוזים שהודפסו כחלק מהתמיכה בהעפלה ומהמאבק בבריטים, תיעוד של ביטויי האבל על האסונות שאירעו והזדהות עם סבלם של המעפילים, וגם ספרים, קטעי עיתונות ויצירות תרבות הקשורות להעפלה.