La petite Roque / Guy de Maupassant.
Guy de Maupassant 1850-1893
ספר"המישה סיפורים מאת הסופר המוכר כגאון הסיפור הקצר הצרפתי, מופיעים כאן בתרגום-מופת ראשון לעברית. חמשת הסיפורים שנכללו בקובץ מדגימים את הפשטות-לכאורה של אמנות הסיפור המופסני ואת הרב-גוניות המדהימה של הסופר, המוכר אצלנו בעיקר כאמן סיפורי-הפואנטה; היא נגלית כאן בהומור הדק במיוחד בסיפורים "המתכון של רוז'ה", "ומה עם הלטינית?" וב"בומבאר" בטראגיות ובמסתורין האפל, במיוחד ב"הארון" וב"משוגע"." -- מן המעטפת האחורית.
| כותר |
המתכון של רוז'ה / גי דה מופסן תירגמה מצרפתית והוסיפה אחרית דבר אביבה ברק. |
|---|---|
| מקום קשור |
Tel Aviv-Yafo (Israel)-place of publication |
| מחברים/ יוצרים נוספים |
Maupassant, Guy de, 1850-1893. |
| מוציא לאור |
תל אביב : עם עובד |
| שנה |
תש"ס 1999 |
| סוגה |
French fiction |
| הערת תוכן ותקציר |
המתכון של רוז'ה -- הארון -- ומה עם הלטינית? -- בומבאר -- משוגע. |
| הערות |
הדפסה חוזרת של הדפסה שנייה. |
| סדרה |
סדרת קלאסי כיס אמנות לעם |
| תיאור |
69 עמודים, 1 עמוד לא ממוספר 14 ס"מ. |
| שפה |
עברית |
| מספר מערכת |
990047292870205171 |
| קישורים |
תמונה קדמית תמונה אחורית |
תצוגת MARC
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד באותו נושא
אולי יעניין אותך גם
מה גרם ללואי פסטר להילחם על החיים?
לואי פסטר לא נולד למשפחה אמידה – הוא גדל בעוני וקיבל חינוך קתולי. אפילו בלימודיו לא בלט במיוחד; איש לא חשב שבחלוף השנים, אותו ילד ינהיג רפורמה ויעשה אחד המדענים הבולטים בכל הזמנים הודות לתרומותיו בתחום הרפואה. בבגרותו החל לואי הצעיר להתעניין בקריאת ספרים ונעשה עוזרו האישי של המורה שלו בבית הספר. כשמלאו לו 16 שנים עבר ללמוד בפריז, אולם בתוך זמן קצר, געגועיו הביתה הכריעוהו והוא שב לעיר הולדתו. הוא נרשם למכללה קרובה יותר ועבר בהצלחה את הבחינות בסוף לימודיו. ב-1840 קיבל תואר במדעים ובשנת 1842 קיבל תואר מוסמך במדעים. שנה לאחר מכן הגשים חלום ישן, והתקבל לבית הספר היוקרתי 'אקול נורמל סופרייר' (לאחר שלא התקבל בניסיון הראשון). מדליה עם דמותו של פסטר. אוסף אדלשטיין, הספרייה הלאומית בשנת 1846 החל פסטר, כבר חבר סגל אקדמי, את המחקר שלו בתחום הקריסטלוגרפיה (מדעי הגבישים). מיודענו גילה הבדלים במבנה הגבישי בין שני האננטיומרים של חומצה טרטרית; התגלית הזו זיכתה אותו באות 'לגיון הכבוד' הצרפתי. כך קרה שפסטר הצעיר, בן 27 בלבד, מונה לפרופסור לכימיה באוניברסיטת שטרסבורג. תמונה חתומה של לואי פסטר, 1891 בזמן שלימד באוניברסיטה, הכיר המדען המבריק את מריה לורנט – בתו של רקטור האוניברסיטה. הם נישאו ב-29 במאי 1849 והחלו לעבוד יחד, כשמריה משמשת אסיסטנטית לבעלה. לשניים נולדו חמישה ילדים והעתיד נראה ורוד, אך הטרגדיות לא איחרו לבוא. שלושה מתוך חמשת ילדיהם של הזוג מתו ממחלת הטיפוס – דבר שלא היה חריג במיוחד בתקופה זו. או אז נשבע פסטר שיעשה כל שביכולתו כדי למצוא מרפא למחלות מידבקות. בשנת 1854 מונה לפרופסור ומנהל אוניברסיטת ליל והחל את מחקרו על תופעת התסיסה. במסגרת עבודתו בתחום זה, הוא הצליח ליישב את בעיית הופעת החיידקים – רעיון שסלל את הדרך לקראת תהליך להפחתה משמעותית של מספר החיידקים בחלב, יין, בירה, מיצי פירות ודבש: בתהליך זה, נוזל (חלב, לדוגמה) מחומם במהירות – כמעט עד לטמפרטורת הרתיחה, ומיד מקורר במהירות. מטרת התהליך היא להרוג נגיפים ואורגניזמים מזיקים כדוגמת חיידקים, פרוטוזואה ופטריות הנמצאים בנוזל מבלי לפגוע בערכו התזונתי או בטעמו. מעבר להארכת חיי המדף של הנוזל, התהליך מסייע להימנעות ממחלות. תהליך זה נקרא על שמו של לואי פסטר: 'פִסטור'. בשל פועלו זה, זכה פסטר במדליית רמפורד היוקרתית ב-1856. לואי פסטר באוספי הספרייה, נמצא מכתב נדיר חתום על ידי פסטר עצמו, שמיען ל-"מסייה" (לא ברור מי הוא האדון). המכתב נכתב בין השנים 1868-1869 וניתן ללמוד כי בעת כתיבתו פסטר היה בעיצומו של פיתוח הליך ה"פיסטור": "...לפני כל דבר, וכפי שכבר ציינתי בהודעתי האחרונה אליך, אני מבקש שתשומת לבך תינתן להכרח שבביצוע תנאי החימום בבקבוקים בתוך מכלי החימום בהיקף גדול; וכן שתזכור את הנתון עליו הוסכם סופית אחרי קביעתה של הוועדה המקצועית בעת טעימת היין האחרונה, שצבעו של יין אשר חומם כשהוא מוגן מפני אוויר, חזק יותר ואף מעט כהה יותר מזה של אותו יין עצמו שלא חומם ושלא חל בו שינוי. לגבי מהירות ההתחמצנות של היין תוכל בקלות לקבל מושג על ידי עיון בניסיונות המדויקים המופיעים בפרסומי. אל נא תשכח שהיין בבקבוקים או בכל כלי אחר שנסגרו ימים ספורים קודם לכן, ואחרי העברתו מכלי לכלי להוצאת המשקעים יכלול בעת הפירוק רק חנקן או חומצה פחמתית ושום עקבות של חמצן, אך כן יכיל חמצן באותו רגע ממש שיבוא במגע עם האוויר. כמו כן דע לך שהמסיסות של גזים פרופורציונלית ללחץ. ולבסוף טוב שתזכור שהיין, בעת ההוצאה הראשונה של משקעים אחרי תום התסיסה, רווי בגז חומצה פחמתית בלבד; עיין גם בנקודה זו בפרסומי "Etudes sur le vin" – כמות חומצה פחמתית מומסת, ברגע זה היא כה גדולה וכה נמהרת להשתחרר שאולי תתנגד לכניסת האוויר במכשיר שלך. אני רחוק מלהתנגד לקירור אחרי החימום. כאן שוב, מתבקשת הבאתו בחשבון של תהליך החמצון. עם צמצום הנפח בתוך חבית יחדור אוויר, אולם ברור לחלוטין , מנקודת מבט עקרונות השימור, שבטוח יותר למלא תוך חימום; אבל חיידקי תהליך התפתחות היין רבים ופעילים הרבה יותר מאלה שהאוויר יכול להמציא. מעצם פעולת החימום רכש היין תכונות שימור כאלה שמאפשרות ברוב המקרים, אפילו תמרון נוסף במועד מאוחר ללא סכנה גדולה לשימורו. בקיצור, על נוהג קירור מידי בתום החימום ניתן יהיה לגבש דעה אחרי צבירת ניסיון. לפי מצב העניינים כיום, אני רחוק מלפקפק בטיב נוהג זה. בעת חימום בבקבוק ברור שהתהליך קיים באופן פחות או יותר טבעי ולבטח כאן אינו מזיק..." המכתב בן ארבעת העמודים שכתב פסטר ל-"מסייה" ב-20 באוקטובר (השנה לא מצויינת) על אף תרומתו האדירה של פסטר במגוון תחומים, הוא לא עצר שם ועזר לפתח חיסון לכלבת; הניסוי המוצלח הראשון בוצע בילד חולה ב-6 ביולי 1885. בעקבות הצלחת הניסוי, הגיעו אליו פניות מרחבי אירופה של אנשים שננשכו על ידי חיות משוטטות. בשנת 1887 ייסד פסטר את מכון המחקר הרפואי הנושא את שמו, ועמד בראשו עד למותו ב-1895. שמו מוכר עד היום – הרבה אחרי מותו, בזכות אותן תגליות בעקרונות החיסון, התסיסה המיקרוביאלית והפיסטור. המכון שהקים עדיין ממשיך במפעל שבו החל פסטר בחייו: פיתוח חיסונים ותרופות למחלות. — תודה לאליזבט פרידמן על התרגום של המכתב מצרפתית לעברית. כתבות נוספות כך נוצחה המחלה ששיתקה את ילדי ישראל איך מכבסים בקלות ובמהירות במאה ה-18? כשקופרניקוס שם את השמש במרכז הנזיר שהאמין בחוצנים ושילם על כך בחייו
לכתבה בבלוג הספרייה
לצנזר או לא לצנזר? זאת השאלה
ידוע הוא מנהגם של מהדירי ספרים חרדים ואחרים לערוך צנזורה בחומר שנמצא בידיהם, ולהשמיט מתוכו עניינים שעלולים לפגוע במחבר או באנשים אחרים. לעיתים הם משאירים במקום המושמט רווח וכמה נקודות, ולפעמים מעלימים לחלוטין את קיום ההשמטה. התופעה הזאת תוארה בהרחבה בספרו של מלך שפירא – Changing the immutable : how Orthodox Judaism rewrites its history. הפרקטיקה הזאת נובעת לפעמים מתוך רצון לשרת את אידיאל השלום, ועל מנת למנוע פגיעה ברגשות הקהל או בתדמיתן של דמויות נערצות. לעיתים נדמה שהעוסקים במלאכה רואים עצמם כמאדירים את שם גדולי ישראל, ולא רק כמהדירים של הטקסטים. בפרסומים שבעולם האקדמי לעומת זאת הנוהג הזה אינו מקובל, והוא עומד בניגוד לשאיפה לדיוק מרבי הרווחת שם. מה שמנחה את העולם האקדמי היא האמת בכל מחיר, ובעת הצורך אף ייקוב הדין את ההר. לא באתי ברשימה זו להכריע בין ערכי השלום והאמת, אלא רק להדגים את תופעת ההסתרה בממצא חדש. בקובץ התורני עץ חיים (באבוב), יט (תשע"ג), עמוד נה, מצוטט קטע מיומן אישי בכתב ידו של האדר"ת, וכך לשונו (בפתיחת ראשי התיבות): אמר לי הרב ר' זעליג דוב מרגלית נ"י האבד"ק דאנקרע ששאל להרב ר' מאיר שמחה הכהן נ"י הגאבד"ק דינאבורג על דעת החתם סופר שהוי' ע"י טהרה היא גם הסרת מניעה ע"ש, והשיב שבשעת הדחק יש להקל. והרב ר' ...... אמר שדברי החתם סופר הם דברי שטות. ונבהלתי לשמוע קלות הדעת ממי שהוא רב יושב כסאות למשפט הוראה לדבר דברים כאלה על אור עולם הח"ס ז"ל, אשר בצדקתו ורוחב לבבו כפתחו של אולם הוא כאחד הראשונים [...] ובעוונותינו הרבים רבו הקופצים בראש שלא למדו כל צרכן ולא שימשו כל עיקר שימוש תלמידי חכמים, אשר לחד מאן דאמר עדיין הוא עם הארץ. ואני השבתיו שכדאי הח"ס לסמוך עליו גם שלא בשעת הדחק. ומה זו שאלה לרבנים שבדורינו שלא שימשו לת"ח וכל אחד מולך מעצמו ומעודם לא עסקו בהוראות. עץ חיים (באבוב), יט (תשע"ג), עמוד נה האדר"ת הרי הוא הרב אליהו דוד רבינוביץ-תאומים, מחשובי הרבנים בליטא, שעלה בסוף ימיו לירושלים ונפטר בה בשנת 1905. חתנו המפורסם היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל. ביומנו המצוטט לעיל הוא מתבטא בחריפות נגד רב אחד שאת שמו מחליפות בטקסט כמה נקודות. הוא מכנה אותו קופץ בראש שלא למד כל צרכו, ומחשיב אותו עם הארץ משום שלא שימש תלמידי חכמים. איננו יודעים במי מדובר ונותר לנו רק לנחש אם מדובר ברב שולי וזניח, ואם גם במקור לא מוזכר שמו. דיוקן האדר"ת, הוא הרב אליהו דוד רבינוביץ-תאומים לאחרונה הגיעו לספרייה הלאומית צילומים של כתבי היד של האדר"ת, ואחד מהם הוא היומן שממנו נלקחו הדברים. ליומן הזה קרא האדר"ת 'שמע אליהו', ובעמוד רעט נמצא הקטע שצוטט. וכך כתוב שם: "והרב ר' יוסף ראזין נ"י הנקרא הרא[ג]צאווער מדינאבורג אמר שדברי הח"ס הם דברי שטות". 'שמע אליהו', עמוד רעט שמו של ר' יוסף רוזין, הידוע בכינויו 'הרוגצ'ובר' על שם עיר הולדתו, יצא בעולם כעילוי חריף במיוחד. הוא היה רבה של הקהילה החסידית בעיר דווינסק (Daugavpils) שבלטביה, ונפטר בשנת 1936. הדברים שיוחסו לו בקשר לפסיקת החתם סופר מתאימים מאוד למנהגו הבוטה ולתפיסת עולמו העצמאית. הרב יחיאל יעקב וינברג שהיה עימו בדין ודברים הלכתי, סיכם את החוויה באומרו כי "הגאון גער בי בנזיפה גדולה, וחרף וגדף אותי כאחד הריקים". כשהציג בפניו הרב וינברג את דברי הפוסקים שתומכים בדעתו, כמו הרמ"א והחתם סופר, אמר לו הרוגצ'ובר ש"הוא הולך אחרי הנמושות". את גישתו של הרב רוזין סיכם הרב וינברג וכתב: "שהיה גאון נורא ונפלא, אבל הוא לא רצה להיכנע לשום גדול שבגדולים של הדורות הקודמים מלבד להרמב"ם" (שרידי אש, חלק ב', סימן לא), ואת עמדתו העצמאית הוא תלה בכך ש"כל גדולי הדור בעיניו כקליפת השום" (שרידי אש, חלק ג, סימן מה). עורכי הקובץ עץ חיים החליטו מתוך הגנה על שמו הטוב של מי מהאישים (הרוגצ'ובר? האדר"ת?) להשמיט את השם הרלוונטי, ולתת לקורא לנחש במי מדובר. החלטה כזאת נובעת משיקולים פנים חברתיים, וחושבני שאם היה הרב הנדון שייך לחוגי הציוניים וכדומה לא היו העורכים מגוננים עליו ומסתירים את שמו. דיוקן הרוגצ'ובר, הוא ר' יוסף רוזין מהשוואת הטקסט שפורסם בקובץ עץ חיים עם היומן המקורי מתברר שיש בו השמטה נוספת, שדבר קיומה כלל לא צוין. בהמשך לקביעתו כי מי שלא שימש תלמידי חכמים נחשב לעם הארץ, כותב האדר"ת: "חבל על דאית ליה דרתא ותרעא לדרתא לא עביד, ואף למאן דלית ליה גם דרתא". תרגום המשפט לעברית: חבל על מי שיש לו בית ולא התקין בו דלת, ובוודאי מי שגם בית אין לו. זוהי פרפראזה על הנאמר במסכת שבת לא ע"ב: "חבל על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתא עביד" [=חבל על מי שמתקין דלת בבית שאין לו]. המקור התלמודי מדבר על חוסר התועלת במי שיש לו יראת שמים שנמשלה לדלת, אבל אין לו חכמה – בית. האדר"ת מנסח מחדש את המשפט הזה ואומר: חבל על מי שיש לו חכמה אבל אין לו יראת שמים, ובוודאי חבל עליו אם גם חכמה אין לו. האדר"ת כועס על דברי הרוגצ'ובר, והוא מאשים אותו בחוסר יראת שמים וחכמה. אולי הכעיסה אותו העובדה שרב צעיר, ר' יוסף רוזין היה אז לכל היותר בן 38, מתבטא בחוסר כבוד כלפי אחד מגדולי הדור הקודם – החתם סופר. שמו של ר' יוסף רוזין מוזכר במקומות נוספים ביומן, ולפחות באחד מהם אפשר לחוש שוב את יחסו הצונן של האדר"ת אליו. בעמוד רצג כתוב: "הרב ר' יודא ליב דמשק נ"י אב"ד דטראשקין סיפר לי שהרב ר' יוסף ראזין נ"י מדינאבורג נשאל על ספר תורה שנחסר תיבה א', וכתב אחד ביני שיטי בכתב משיטא, והכשיר. והוא טעות, ואינו כדאי לטפל להראות ולהשיב". 'שמע אליהו', עמוד רצג להבהרת העניין יש להדגיש ששני האישים הללו נחשבים מהשורה הראשונה של רבני הדורות האחרונים, ושמם ידוע מאוד בעולם הדתי. משום כך אפשר להבין את אי הנוחות שחשים כמה מן הקוראים נוכח ביטוייו החריפים של האדר"ת, אבל יש לשאול האם יש בכך כדי להצדיק פרסום לקוי של הדברים? מחלוקות חריפות בין גדולי ישראל היו ויהיו, והניסיון להציג תדמית שווא של אחווה ושלום מיותר וסופו לכישלון. כפי שכתבתי בתחילה איני רוצה להכריע כאן בסוגיה הזאת, אבל כדאי לומר באופן ברור שהחופש שנוטלים לעצמם מהדירי הספרים פוגע קשות באמינותם ובאמינות הטקסטים המתפרסמים. "כדאי החתם סופר לסמוך עליו גם שלא בשעת הדחק" כתב האדר"ת בקטע הנדון, דומני שראוי גם הוא שנסמוך עליו ולא נצנזר את דבריו. כתבות נוספות השולחן ערוך כינה את מנהג הכפרות "שטות" – וצונזר! אנחנו עם סגולה וקמיע הרב שם טוב צבי, נכדו של שבתי צבי? תלוי את מי אתם שואלים
לכתבה בבלוג הספרייה
חנוכה
חג החנוכה מציין את ניצחון החשמונאים במרד נגד היוונים בתקופת בית המקדש השני. חנוכה נחגג במשך שמונה ימים החל מכ"ה בכסלו. בניגוד לרוב החגים ביהדות, חנוכה לא נזכר בתורה אלא נוסף בידי חכמים בימי בית המקדש השני. ניצחון החשמונאים (המכונים גם מכבים) סיפק שלוש סיבות עיקריות לחגיגות החנוכה: סיום הגזירות שגזרו היוונים נגד קיום מצוות וטיהור מחדש של בית המקדש, שאפשרו ליהודים לשוב ולשמור בחופשיות על אורח החיים היהודי; סיום השלטון היווני והחלפתו בשלטון יהודי, אף שזה נמשך 200 שנים בלבד עד לחורבן בית המקדש השני; נס פך השמן הוא הסיבה לכך שהחג נחגג שמונה ימים. בכניסתם לבית המקדש מצאו החשמונאים רק פך (ולא פח, כי פך הוא כד קטן לנוזלים) אחד של שמן טהור שאמור היה להספיק ללילה אחד, אבל באורח נס הספיק לשמונה לילות. מתי מדליקים נר ראשון? מתקשים לזכור מתי מדליקים נר ראשון של חנוכה? חלקו את שם החג לשתי מילים: חנו ו-כ"ה וזכרו את הסיומת. המשמעות היא כי החשמונאים חנו – כלומר סיימו את המלחמה - בכ"ה כסלו, ולכן חל נר ראשון באותו תאריך. זהו אחד מההסברים למקור שמו של החג, המכונה גם חג האורים. סדר הדלקת נר ראשון של חנוכה הדלקת שמונת נרות חנוכה היא המצווה המרכזית בחג, מטרתה לפרסם את הנס ברבים ולכן מציבים את החנוכייה בפתח הבית או בחלון. הדלקת נר אחד בלבד מדי ערב מוציאה ידי חובה, אבל נהוג להדליק בכל יום נר אחד נוסף לנרות הקודמים. כלומר בערב הראשון מדליקים נר אחד, בערב השני - שני נרות, וכן הלאה עד שבערב האחרון מדליקים שמונה נרות. בשל קדושת נרות החנוכה אסור להשתמש בהם, למשל למאור או להעברת אש, "אלא לראותם בלבד". לכן נהוג להדליק נר נוסף (השַמָש) למקרה של שימוש באור החנוכייה. מקומו של השמש בחנוכייה שונה משל שמונת הנרות. ברכה להדלקת נר ראשון של חנוכה בלילה הראשון מברכים לפני הדלקת הנר שלוש ברכות: "בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה"."בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה"."בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה". את ברכת שהחיינו מברכים בלילה הראשון בלבד, בעוד ששתי הברכות הראשונות נאמרות בכל ימי החנוכה. לאחר הדלקת הנרות נהוג לומר את המזמור "הנרות הללו" ולאחריו שרים את הפיוט "מעוז צור". הלכות ומנהגי חנוכה מלבד הדלקת החנוכייה מצווה חשובה נוספת היא אמירת תפילת הלל שלם בכל ימי החנוכה אחרי תפילת העמידה של תפילת שחרית. גם בברכת המזון מוסיפים את ברכת "על הניסים" הייחודית לחנוכה. בימי החנוכה אסור לומר הספדים ולנהוג בתענית, מכיוון שמדובר בימי חג, אף שחכמים קבעו אותם. מנהג נוסף (וחביב במיוחד על הציבור) לזכר נס פך השמן הוא אכילת מאכלים מטוגנים בשמן עמוק ובהם סופגניות, לביבות וספינג'. מנהגים שאהובים בעיקר על ילדים הם משחק בסביבונים שעל פאותיהם כתובות האותיות נ', ג', ה', פ' ("נס גדול היה פה", או ש' לציון המילה "שם" בחו"ל) והענקת דמי חנוכה. על פי אחד ההסברים מקורם של דמי חנוכה בסמיכות לחג המולד וברצון לתת לילדים מתנות כמו שמקבלים הילדים הנוצרים בחג המולד. חג החנוכה 2020 תאריך עברי: כ"ה כסלו ה'תשפ"א ועד ג' טבת ה'תשפ"אתאריך לועזי: החל מהערב של 10/12/2020 ועד 18/12/2020
לכל התכנים בנושא