לאה, משום כך את אחותי

"חיכיתי שנים רבות עד שאוכל לכתוב על השואה שלי. לבסוף באה לאה ועזרה לי לצאת לדרך. הסיפורים שלאה סיפרה לי ציירו בפניי רצף של חיי משפחה יהודית במלחמת העולם השנייה. אני, כיתומה, לא הכרתי הורים ואחים בתקופה שבין 1941 ל-1945. שמרתי קרעי זיכרונות על הבית שהיה, על הוריי ושתי אחיותיי שהיו לי פעם. מעין לפיד בער בתוכי, בער לדעת מאין באתי ומה שם משפחתנו. הסיפור של לאה כישף אותי, משפחה שהצליחה לשרוד, שני ילדים, אבא, אמא וסבתא. רציתי לכתוב סיפור אופטימי על אהבת החיים של אם אוהבת, שבכל צעד בחייה שוקלת את המחיר שתצטרך לשלם כדי לשמור על ילדיה ועל אמה. חיכיתי זמן רב עד שהרגשתי שאפשר לכתוב לא רק בהיבט העובדתי-היסטורי, אלא להבין שהכאב הוא ההיסטוריה שלנו, כפי שגם הרגעים הנעימים והמשעשעים, והיו גם כאלה, הם היסטוריה, ואנו רוצות לשתף בה אחרים". -- מהמעטפת האחורית. ; An account by a Holocaust survivor (born in 1936) who became an orphan during the war. Her parents and two sisters were deported and perished. Relates fragments of memories, and also information that she collected regarding her family and her story, as well as conversations with her friend Leah Lavi (born in 1931) who also survived the Holocaust as a child. (From the Bibliography of the Vidal Sassoon International Center for the Study of Antisemitism - The Hebrew University of Jerusalem)